במסווה של פיתוח החברה הבדואית, מוצע ממשל צבאי חדש
הצעת "חוק ריפמן" שגובשה לאחרונה מגדירה את האזרחים הבדואים כאיום אסטרטגי, ומציעה להקים שורה ארוכה של מנגנונים מיוחדים ונבדלים כדי לשלוט עליהם בריכוזיות וביד חזקה. בכך, נסללת הדרך לאובדן הנגב, באמצעות העמקת הסכסוך בין יהודים לערבים
מודל השלטון הצבאי המחודש מוצג כאילו הוא מיועד להשיב את הסדר על כנו, אבל בפועל הוא יוצר סדר כהניסטי חדש והזוי. הריסת מסגד בכפר הלא מוכר ואדי אל חליל שבנגב, ב-8 במאי 2024 (צילום: אורן זיו)
חגי רזניק, לשעבר מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, מנכ"ל המשרד לחיזוק ולקידום קהילתי ומנכ"ל המועצה האזורית רמת הנגב, כמעט הצליח לבלבל אותנו. הוא הציג עצמו במשך שנים כידידם של הבדואים, המבקש למצוא פתרון לצורכיהם ומענה לזכויותיהם, וליישב את המחלוקות בינם לבין המדינה, גם אם מתוך עמדה אידאולוגית המקדשת את ההגמוניה הציונית המתיישבת בנגב. בפועל, הוא התערב כדי למצוא פתרונות לבעיות תכנון בביר הדאג', להיעדר מעונות בעבדה, למחסור בחינוך בלתי פורמלי בכסייפה, ועוד.
עם זאת, הצעת "חוק ריפמן" שגובשה לאחרונה במכון ריפמן שבראשו עומד רזניק כיום, מכון המגדיר את עצמו כ"שותפות שמשנה מציאות בנגב", מוכיחה אחרת: רזניק מצטרף לאנשי הימין הקיצוני הרואים בבדואים אוביקט לשליטה ותו לא. רזניק ושוויון אזרחי? כבר לא. מרחב משותף ושוויוני? לא, תודה.
הצעת החוק המקיפה מגדירה את האזרחים הבדואים בנגב כאיום אסטרטגי שיש להתגונן מפניו בתקיפות. בשנת 2050 יהיו הבדואים 50% מתושבי הנגב, מזהיר רזניק במאמר שכתב כדי להסביר את החוק, ובכך מכונן את זיהוי הבדואים כאיום פנימי דמוגרפי. שלא במקרה, הוא מצטט בהקשר של החוק אמירה מכתבי בן-גוריון: "אם לא נעמוד על הנגב, תל אביב לא תעמוד". רזניק נשען על התבטאות מראשית ימי המדינה, שבהקשרה המקורי התייחסה למדינות ערב האויבות. בציטוט, על כן, מובלע גם היחס לבדואים כאויב לאומי מסוכן שיש להתגונן בפניו בכל דרך, כולל באמצעות ביטול עקרונות השוויון האזרחי.
ה"פתרון" של רזניק הוא להשיב את ישראל במנהרת הזמן האפלה לשנות הממשל הצבאי, עם יצירת מהדורה עדכנית לאותו מנגנון. הממשל החדש דרוש, לתפיסתו, כדי לגונן על הרוב היהודי שעליונותו מאוימת. אמנם אנחנו המדינה החזקה במזרח התיכון, שמצוידת במיטב הנשק, כיפות הברזל ומטוסי F-16, אבל היא רועדת מפחד מפני מיעוט המונה כ-310 אלף אזרחים – רובם ממוקמים באשכול הסוציו-אקונומי התחתון, ויותר ממחציתם חיים בעוני. וכדי לגונן על הרוב מפני המיעוט האימתני והמסוכן הזה, שאת חלקו אגב פועל רזניק בצביעותו הרבה לגייס לצבא, חייבים להטיל עליו משטר מיוחד, נבדל ונפרד.
מה רזניק מציע? במקום אופנת "ממשל פתוח", הוא מגבש "ממשל סגור". בחוק מוצע להקים שורה ארוכה ומשולבת של מנגנונים מיוחדים ונבדלים לבדואים, שמטרתם שליטה, שיטור ואכיפה מוגברת. וכך מהונדס ממשל צבאי מודל 2024: "רשות הבדואים" תקבל סמכויות של מדינה בתוך מדינה, ותנהל את כל ענייני האזרחים הבדואים בריכוזיות וביד חזקה וזרוע נטויה, כאילו אין בישראל ממשלה שזכתה לאמון הכנסת ומרותה אמורה לחול על כולם. רשות הבדואים, שכמעט אין בה בדואים, פועלת כבר כיום תוך פגיעה קשה בעצמאות הרשויות המקומיות, ומתכננת עבורן "מלמעלה" בלי להתייעץ בהן ובתושביהן. כעת, היא תזכה בעוצמות על.
עוד מוצע כי משרד הפנים יוכל למנות לרשויות המקומיות הבדואיות מנהלים מלווים לפי בחירתו, שהוא יפעיל כרצונו מלמעלה, כך שראשי הרשויות הנבחרות יאבדו את סמכותם ויהפכו לבובות. כך, הדמוקרטיה המקומית תימחק כליל, לפחות בקרב הבדואים. למשרד הפנים יוקנו סמכויות חדשות ומיוחדות לשטחים הגליליים (אזורים שאינם מצויים בתחום השיפוט של רשות מקומית כלשהי), כדי להתמודד עם הכפרים הבלתי מוכרים ולמחקם. לקהילה הבדואית תוקם ועדת תכנון נפרדת, נשלטת היטב מלמעלה, כדי למנוע כל השפעה של בני הקהילה על פיתוח היישובים המיועדים לה, כאילו מדובר בנתינים הכבולים בידי השליט.
אבל בכך אין די. עוד מוצע בחוק כי משרד החינוך יקים רשות חינוך מיוחדת, גם היא נשלטת מלמעלה, שתהיה מופקדת על החינוך הבדואי, בשונה מכלל הרשויות המוניציפליות במדינה, כאילו מדובר במעברות זמניות ולא בקהילה המגובשת ברשויות דמוקרטיות נבחרות. משרד החינוך יאסור על העסקת סטודנטים בדואים שלמדו בשטחים הכבושים במקצועות ההוראה, ויגדירם כפסולים מראש, במקום להבטיח להם מקום מתאים במכללות בישראל. והפנינה בתחתית: סמכויות מיוחדות לשב"כ למניעת פשיעת נשק בקרב הבדואים, כאילו הבדואים הם קטגוריה מיוחדת ומסוכנת של עבריינים ביטחוניים.
פועל להעמקת משבר האמון בין הקהילה הבדואית למדינה. חגי רזניק ואורלי לוי אבקסיס במסיבת עיתונאים של מפלגת גשר, ב-10 במרץ 2019 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)
מודל השלטון הצבאי המחודש מוצג כאילו הוא מיועד להשיב את הסדר על כנו, לחזק את שלטון החוק, ולמנוע מתח ועימות. אבל בפועל הוא יוצר סדר כהניסטי חדש והזוי. לא במקרה, תומכיו הבולטים ביותר הם ח"כים מבית המדרש של העליונות היהודית האלימה, כמו אלמוג כהן (עוצמה יהודית). כך נחשף כי רזניק למעשה נאמן להשקפתם, וכמותם הוא סולל דרך לאובדן הנגב ולכל הפחות לפיצולו, באמצעות העמקת הסכסוך בין יהודים לערבים. יש לקוות שהפתאים בסיעות של בני גנץ את יאיר לפיד לא ייפלו במלכודת של מחיקת הדמוקרטיה בחסות סיסמת ה"משילות".
כנושא משרה במשרד הביטחון (יו"ר הקרן לחיילים משוחררים), פועל רזניק להעמקת משבר האמון בין הקהילה הבדואית למדינה, ולהגברת החרדה מפני המיעוט ושנאת הזר. האם אין סתירה – וניגוד עניינים – בין פעולתו לעידוד גיוס הבדואים לצבא לפעולתו כמקדם משטר נבדל עבורם?
האם לא נחוצה רפורמה בחקיקה הנוגעת לבדואים? בהחלט. אבל לא נחוצים מנגנונים חדשים שכל יעדם לשלוט ולהפלות. אדרבה, יש לעצב כלי מדיניות שיאפשרו לכפר על חטא שלילת הקרקעות והרס הבתים, ולפתוח דף חדש: לפתח מרחב של שוויון והוגנות, שבו יש מקום כולם.
חיה נח היא מנכ"לית פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
