בממלכה ההאשמית לא יתגעגעו לאסד
נפילת המשטר הסורי, שבחש בענייניה הפנימיים של ירדן והפך את הגבול בין המדינות לציר הברחות של נשק וסמים, התקבלה בירדן באנחת רווחה. אבל בממלכה יודעים היטב כי הסכנות שאוצרת המציאות החדשה לא פחותות מההזדמנויות

זהירות מהולה בחשדנות. המלך עבדאללה (צילום: Chatham House / פליקר)
כמו ישראל, גם ירדן עוקבת מקרוב אחר המהלכים הדרמטיים המתרחשים בסוריה השכנה. חרף חוסר הוודאות השורר במערכת הפוליטית הסורית וסבירות התרחישים השליליים, ספק אם מישהו בממלכה מתגעגע לאסד.
עם השתלטות המורדים על דמשק וסתימת הגולל סופית על משטר אסד, בירדן נשמעה אנחת רווחה. בתקופת שלטונם של אסד האב והבן, השכנה מצפון נתפסה פעמים כמטרד ופעמים כאיום. משטרי אסד נהגו לבחוש בענייניה הפנימיים של ירדן; סוריה שללה את ההקצאה השנתית של ירדן בנהר הירמוך, והגבול המשותף בין השתיים הפך בשנים האחרונות לציר חיוני להברחות של נשק וסמים. היחסים בין שתי המדינות ידעו לאורך התקופה תנודות רבות, בין נרמול זהיר ומחושב למשברים דיפלומטיים, אך בשאר אל-אסד מעולם לא נמנה על האישים הרצויים ביותר בעמאן.
את אנחת הרווחה מלווה דריכות לקראת העתיד לבוא. בכיר ירדני התבטא בזהירות כשאמר: "אנו זקוקים לחודש או חודשיים כדי לעמוד על טיבה של סוריה החדשה ועל ההשפעה של נפילת אסד על המדינות השכנות". ירדן, כמו יתר בעלות בריתה ושחקניות האזור, מנסה לעמוד על טיבו של המשטר החדש ולאתר רמזים לטבעו האמיתי של אחמד א-שרע ושל הארגון שהוא עומד בראשו, היאת תחריר א-שאם. העיתונאית הירדנית רנא א-סבאע' מבקשת במאמרה באתר דרג' למפות את החישובים הירדניים, ולשרטט את התרחישים העומדים בפני מקבלי ההחלטות בעמאן.
תרחישים חיוביים: נפילת ציר ההתנגדות ותקווה לשכנות טובה
במישור הגיאופוליטי, המאמץ את החלוקה בין ציר ההתנגדות לבין "הציר הפרגמטי", או "הציר המתון", נהיר כי כשותפה מובהקת למחנה השני, יצאה ירדן נשכרת. תוך חודשים אחדים קרס ציר ההתנגדות כמגדל קלפים עם ההיחלשות הצבאית של חזבאללה ועם חיסול מפקדיו מהדרגים הראשון והשני ונפילת משטר אסד, אשר תפקד כמי שקושר את הקצוות הגאוגרפיים של הציר מאיראן ללבנון. זאת ועוד: יש במהלך זה כדי להקל את הלחץ העממי בירדן, שהופעל או תומרן על ידי איראן, על פי כמה פרסומים.
לצד מה שכבר נעשה, ירדן יכולה לקוות כי העברת השלטון בסוריה תהיה שלווה, וכי כל מרכיבי החברה הסורית ייקחו בו חלק. תהליך בריא בסוריה יקל את שיבתם של 1.3 מיליון הפליטים הסורים המתגוררים כעת בירדן, ובתרחיש האופטימלי עבור ירדן, תיכון מצפון לה מדינה ריבונית ומתונה המכבדת את ריבונות שכנותיה, וביניהן ירדן וישראל.
תרחישים שליליים: בין הלא נודע לבין המוכר והרע
כפי שא-סבאע' מדגישה, התרחישים החיוביים חוטאים באופטימיות זהירה, אך לאו דווקא משקפים את האפשרויות הסבירות יותר, המדירות שינה מעיניה של מערכת הביטחון הירדנית. התרחיש המאיים ביותר הוא התלקחות של מלחמת אזרחים מדממת נוספת של הכול בכול. מלחמה כזו תביא בהכרח גלים נוספים של פליטים לירדן, אשר בשנתיים האחרונות מקדמת מהלך בכיוון הנגדי – השבת הפליטים הסורים לארצם.
בתרחיש נוסף אשר אינו מבטל את הראשון, ימשיכו שרידי הקבוצות החמושות הקשורות למשטר אסד ולחזבאללה לפעול בדרום סוריה. בתרחיש זה, קבוצות אלו, שקנו להן שביתה בדרום סוריה ב-2018, ישובו לאזור ויחוללו כאוס בגבול ירדן שיצריך התערבות צבאית.
בתרחיש השלישי תצליח סוריה החדשה לקום מן ההריסות, אך לא כפי שירדן מקווה. לפי תרחיש זה, ירדן תלך לישון עם הפיכה סורית דמוקרטית, ותקיץ לסיטואציה שבה שוכנת לצידה רודנות אסלאמיסטית עם אידאולוגיה "תכפירית" – אידאולוגיה טהרנית המאשימה מוסלמים אחרים בהיעדר דבקות דתית, כלומר בכפירה, ומתירה את דמם. א-סבאע' מנסחת את הסיוט הירדני כמעבר בין "רודנות חילונית בתמיכת איראן לרודנות אסלאמית בתמיכת טורקיה".
בין אסלאם פוליטי שיעי לאסלאם פוליטי סוני
אם כן, התרחישים המסוכנים ביותר עבור המשטר בירדן נעים בין שני קטבים. בקוטב האחד אסלאם פוליטי שיעי נוסח איראן, הנתמך על ידי המיליציות השיעיות בעיראק, חזבאללה והחות'ים. בקוטב השני מצוי דגם האסלאם הפוליטי המזוהה עם האחים המוסלמים, הזוכה לתמיכה חומרית ורעיונית נרחבת מצד טורקיה וקטר.
כותבת המאמר סבורה שטורקיה מבקשת למצב את עצמה כמעצמה אזורית, והדרך לשם מצויה בדגם הפוליטי שהיא מציעה, מעין תמהיל של מדינה עם מוסדות אזרחיים חילוניים עם סממנים אסלאמיים מבית האחים המוסלמים. לשיטתה, הדגם פועל באפקטיביות בטורקיה, ואין מניעה להעתיקו למדינות אחרות בעלות רוב סוני מובהק כמעין תרופת נגד לפונדמנטליזם אסלאמי. האפולוגטיקה הטורקית מדגישה את הדמיון בין המדינות הסוניות השונות, אך בפועל, א-סבאע' מזהירה, אין די בדומיננטיות סונית דמוגרפית כדי לגזור גזירה שווה בין טורקיה למדינות סוניות אחרות, היות שמדובר במדינות עם היסטוריה, מערכות חינוך וחממות חברתיות שונות באופן מהותי.

מבקש למצב את טורקיה כמעצמה אזורית. רג'פ טאיפ ארדואן (צילום: OCHA / Berk Özkan)
לצד ההבדלים העמוקים בין טורקיה למדינות סוניות אחרות, בירדן מקנן חשש עמוק יותר באשר להשפעה הטורקית. ירדן, וכך גם מצרים, סבורות כי המודל הטורקי הוא כיסוי לקונספירציות מהפכניות, אם כאצטלה לגורמים ג'יהאדיסטיים, כפי שאולי קורה בסוריה, ואם לכוחות אופוזיציוניים מבית המדרש של האחים המוסלמים. בירדן מדובר באיום שהולך ונעשה ממשי יותר, שכן האסלאם הפוליטי צבר תאוצה והביטוי הפוליטי שלו, "חזית הפעולה האסלאמית", שמהווה את הזרוע הפוליטית של האחים המוסלמים בירדן, קצרה הישגים פוליטיים אדירים בבחירות האחרונות כשהפכה למפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט הירדני.
ירדן והעתיד בסוריה: ממתינים למעשים
פקעת התרחישים והחששות לא גרעה לרגע מעמדתה הרשמית, הממלכתית והשקולה של ירדן, שהודיעה כי היא תומכת בכל משטר המייצג את העם הסורי ודוגל בשלום. עמדה דיפלומטית זו קיבלה ביטוי בהצהרה המהירה שהוציא המלך בכינוס המועצה לביטחון לאומי, לפיה: "ירדן עומדת לצד האחים בסוריה ומכבדת את רצונם והחלטותיהם. יש הכרח לשמור על ביטחון סוריה ואזרחיה ולפעול במהרה להבטחת היציבות ולהרחקת כל גורם המקדם כאוס". אולם ירדן אינה ממהרת לפתוח את זרועותיה מול אחמד א-שרע, ואת גישתה הנוכחית ניתן להגדיר כזהירות מהולה בחשדנות.
למעשה, ירדן עוקבת בתשומת לב אחר המהלכים של המערב, שבמידה רבה גם יכתיבו את המשך פעולותיה. לאחר שמזכיר המדינה האמריקאי אנטוני בלינקן בישר כי וושינגטון מוכנה להכיר בממשלת המעבר שהוקמה בסוריה בראשות מוחמד אל-בשיר, ושיבח את הצעדים הפרגמטיים של בעלי הבית החדשים, ייתכן שירדן תצעד באותה דרך. כולם, כולל ירדן, מצפים לראות ערבויות לשמירה על מיעוטים אתניים ודתיים, למניעת דריסת רגל של ארגוני טרור במדינה ולהבטחת סיוע הומניטרי.
ירדן ובעלות בריתה ממתינות שנאומיו המרוככים של א-שרע יתורגמו למעשים. השאלה העומדת למבחן היא האם א-שרע וארגונו אכן עברו טרנספורמציה רעיונית, או שמא מדובר במיתוג מחדש שרק השליך את הקליפה של אל-קאעדה, אך נותר עם תוכן רעיוני זהה. העתיד המעורפל שא-שרע מייצג גורם למשקיפים בעולם הערבי לבחון בזכוכית מגדלת כל מחווה של המנהיג החדש. כך בריאיון שקיים ב-CNN, היו מי שניתחו את הסכמתו להתראיין עם עיתונאית נוצרייה שעטתה כיסוי ראש אשר כיסה רק חלק משערה, כעדות למתינות. הריאיון עצמו היה לכאורה מקור לאופטימיות עבור ירדן ויתר המשקיפות כשהציג את עברו באל-קאעדה כמעין משובת נעורים, נמנע משיח אידאולוגי טהרני, גינה את משטר אסד ואת רודנותו, ורמז לכך שאפשר שהיאת תחריר א-שאם תתפרק ותוּתך לתוך המסגרת של צבא סוריה החדש.

ירדן ובעלות בריתה ממתינות שנאומיו המרוככים יתורגמו למעשים. אחמד א-שרע (צילום: סולטאן אבו אל-מג'ד / וויקימדיה)
ואולם יש הרואים במחוות של א-שרע למערב דיבור מן השפה ולחוץ. הקטגורים שלו מציינים את תפילתו במסגד האומיי כפעולה הראשונה שלו עם כניסתו לדמשק ואת בחירת ראש ממשלת המעבר מבלי להתייעץ עם איש כמבשרות את נטייתו הרודנית. הם גם מצביעים על ממשלת המעבר שמינה, שהיא העתק של "ממשלת ההצלה", אשר ניהלה באופן אזרחי את מחוז אדליב וחלקים ממחוזות חמָאה וחלֶב. בהנהגתה, הם מתריעים, ניהלה היאת תחריר א-שאם את המחוז בהתאם לפרשנות קפדנית של השריעה, תוך דיכוי מחאות עממיות ביד ברזל ועינוי עצירים פוליטיים.
דרום סוריה כמבחן ראשון
לאחר הטלת הסנקציות החריפות של ארה"ב על סוריה, המכונות סנקציות "קיסר" (2019), הפך משטר אסד את דרום סוריה לזירה פעילה ומסוכנת של הברחות סמים. הטלת הסנקציות המקיפות הביאו את בשאר, ובעיקר את אחיו מאהר, לתור אחר מקורות הכנסה חלופיים, אותם מצאו בסחר בסם הקפטגון. המשטר היה מופקד על הייצור, הסחר וההברחה על כל שלביה. המסחר היבשתי בסם הממכר עבר בעיקרה במדבר הירדני והיווה מטרד ביטחוני עבור מנגנוני הביטחון הירדניים.
כאמור, ירדן חוששת כעת מהתעוררות של תאים רדומים של מיליציות סוריות ואיראניות שהיו מעורבות בהברחת סם הקפטגון בגבול עם ירדן ובפעולות תגמול נגד כוחות משמר הגבול הירדניים. זו היתה המציאות בשש השנים האחרונות בגבול המתוח מאז החזיר אסד את ריבונותו לגבול, ומשמר הגבול הירדני אילץ למתוח את איבריו ולהתמודד עם שיטות הברחה, שהלכו ונעשו מתוחכמות יותר.
לאחר שנכוו ברותחין, הירדנים אינם משתהים בהגנה על גבולותיהם. מקורות רשמיים מסרו כי ירדן שלחה תגבורת צבאית לתמוך במשמר הגבול לאחר הפלת אסד, והזדרזה להקים ערוצי תקשורת עם הכוחות השולטים דה-פקטו על הגבול הסורי במחוזות דרעא וא-סווידא. שני הארגונים הסוריים העיקריים המשמשים כתובת לירדן במחוז דרעא הם שבאב א-סֻנה וא-לג'נה אל-מרכזיה. ארגונים אלו, הנחשבים לדומיננטיים ביותר באזור הגבולות מבחינה צבאית, עשו לאחרונה יד אחת כדי לייעל את ניהול הצרכים האזרחיים. גם במחוז א-סווידא ירדן אינה שוקטת על השמרים והיא הזדרזה לנהל תקשורת עם החמ"ל המשותף של הפלגים החמושים, וביניהם ארגונים בשם רג'אל אל-כראמה, תג'אמע אבנאא אל-ג'בל ופלגים שבטיים חמושים נוספים.
השלטון זהיר אך העם פחות
בעוד השלטון הירדני מתהלך על קצות האצבעות, קשה לומר את אותו הדבר על הציבור הירדני. העיתונאית הירדנית עטאף א-רודאן מבקשת להסביר במאמרה באל-ערבי אל-ג'דיד את התפרצות השמחה הספונטנית בירדן לאור קריסת משטר אסד. לטענתה, לאומה הערבית בכללותה יש סוף סוף הזדמנות לצהול לאחר 14 שנים תמימות. זוהי שמחה של ישועה, החוצה את הגבולות הסוריים ומעניקה תקווה גם למי שאינו סורי, שכן משטר אסד היה בגדר "הגלולה המרירה ביותר" עבור העולם הערבי.
רודאן מודה שהעתיד אכן לוט בערפל. עם זאת, היא מציינת, המדוכאים מזה עשרות שנים, המגורשים, האסורים והמעונים בבתי הסוהר של המשטר – כולם יכולים לנשום רגע לרווחה, להריח את ניחוח החירות ולנקות את "מרתפי התליינים", כפי שהיא מכנה את בתי הכלא הסוריים.
השמחה ששותפים לה כל הערבים חפצי החירות מובנת, אך מה הזיקה הירדנית הייחודית לאירועים בסוריה? רודאן מסבירה כי במשך עידנים התנהלו קשרי מסחר בין שתי המדינות, ופרנסתם של העמים תלויה זו בזו. לצד הקשרים הכלכליים, מתקיימים גם קשרים משפחתיים, כאשר שני אחים יכולים לגור בשני צידי הגבול בין המדינות ושיעור הזוגות המעורבים, סורים-ירדנים, הוא הגבוה ביותר בירדן (פרט כמובן לזוגות ירדנים-פלסטינים). שני העמים שותפים גם לזיכרון ההיסטורי של השתייכות ל"בלאד א-שאם", המנקזת לתוכה מאות שנות היסטוריה, מורשת, תרבות וערכים. הזהות השאמית, לטענתה, היא שהקלה את קליטתם של כמיליון ושלוש מאות אלף הפליטים הסורים בירדן.
בהתאם לכך, רודאן קובעת כי אין בקיאים כאזרחי ירדן בעוולות המשטר מאז פרוץ המרד. כל בית בירדן שמע מכלי ראשון על נסיבות הפליטות של הפליטים הסורים. לכל בית בירדן הגיע סיפור מעשי הטבח שערך המשטר בנתיניו מקטן ועד גדול. יתרה מזאת, ירדנים רבים ששהו בסוריה נעצרו ונכלאו באופן שרירותי וסבלו מייסורים דומים כמו אחיהם הסורים. יותר מ-236 משפחות ירדניות ממתינות לשחרור קרוביהן הכלואים בבתי הכלא של המשטר, כאשר גורלם של רבים מהם נותר לא ידוע.
על רקע עובדות אלו, ניתן להבין את השמחה הציבורית הספונטנית בירדן למשמע הבשורה על נפילת המשטר הסורי. בעוד עמדת המדינה הרשמית נותרה מרוסנת ושקולה, את רחובות עמאן מילאו תושבי העיר הצוהלים.
רודאן, כמו א-סבאע', סבורה כי השמחה מילאה גם את ארמון המלוכה, וכעת ירדן מוכנה לפתוח דף חדש עם סוריה החדשה. עתה, לאחר שהעם הסורי – ובמידה רבה גם המדינה הירדנית – נפרעו משלטון עוין, בפני ירדן נקרית ההזדמנות לשפר עמדות.
רודאן מציעה להקים לתחייה שוב את הברית השאמית בין המדינות ולתרגם אותה למהלכים כלכליים. סוריה תמיד תפקדה כעורק חיוני עבור המסחר והתחבורה הירדניים, וגבול פתוח בין השתיים יאפשר לירדן להעביר חשמל וגז לסוריה וללבנון העניות והצמאות לאנרגיה, ואגב כך לסייע גם לחברות ירדניות המעוניינות במעורבות בשיקום סוריה ולהשקיע בה השקעות עתק.
רעידת האדמה הפוליטית בסוריה, על כל אתגריה, מסמנת את השלב הראשון בהגשמת חלומה של הממלכה, אשר תמיד שאפה לראות מצפון לה סוריה פרגמטית ומתונה יותר. לא בכדי הצהיר מלך ירדן כבר ב-2011 שעל אסד להתפטר מתפקידו ולהיענות לרצון העם. עיצוב סוריה מחדש, רודאן חותמת, הוא בגדר הבטחה חיובית עבור כל המדינות באזור, מירדן דרך מדינות המפרץ ועד ישראל, ויציבות האזור עומדת בראש מעייניהם של ממלכת ירדן ותושביה.
מיקי לוזון כותב בפרויקט אופק – מיזם משותף למכון ון ליר בירושלים, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם בנצרת
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן