ארבע טענות ימניות נגד השמאל, ותשובה שמאלית אחת
הימין אומר שהשמאל מוותר על הערכים שלו כשהוא מתעלם מהפרות זכויות אדם שמבצעים הפלסטינים. לא רק שזה ניסיון להסיט את הדיון מהעיקר, והוא יחסנו שלנו לפלסטינים, אלא גם שיש לטיעון הזה תשובה מאוד ברורה
בתקופה האחרונה לא קל להיות שמאלן. זה לא רק בגלל הרדיפות, האלימות הפיזית והמילולית, המקרתיזם המשתולל, והאדישות בה מקבל הציבור עוד ועוד צעדים לצמצום הדמוקרטיה בישראל ולמיסוד האפרטהייד. השמאלן מוצא את עצמו שוב ושוב בעמדת התגוננות מול טיעונים המופנים כלפיו, שמעלים סתירה, כביכול, בין תמיכתו בזכויות אדם וחופש לבין תמיכתו במאבק העם הפלסטיני לחופש ולהגדרה עצמית.
צללתי, אם כן, להגותם של אנשי ימין נבחרים בעלי עמדות קיצוניות ובעלי עמדות מתונות יותר, מבעז אלברט מההתנחלות האולטרה-קיצונית יצהר ועד בן דרור ימיני מלב המיינסטרים התל אביבי, וליקטתי ארבעה טיעונים עיקריים המופנים נגד השמאל הישראלי. הנה הם, ובהמשך – תשובה.
השמאל תומך בהוצאות להורג של פלסטינים
פרשת ה"שתולים" שנשלחו על ידי גופים עלומים לחדור לארגוני השמאל חשפה התבטאות בעייתית של פעיל תעאיוש, עזרא נאווי, שלכאורה פעל להסגרה של סוחר אדמות פלסטיני לידי מנגנוני החוק של הרשות הפלסטינית על מנת שיוציאו אותו להורג.
השיח שהתעורר בעקבות האמירה הזו הציף טיעון ישן של הימין לגבי הצביעות של השמאל, שמתיימר להיות מגן זכויות האדם, אבל רק כשמדובר בישראל. כשמדובר בפלסטינים, אומר הטיעון, יש סטנדרטים אחרים. אותו שמאל שמתנגד להוצאות להורג כשהן מבוצעות על ידי ישראל פתאום תומך בהן כשהצד הפלסטיני הוא זה שמבצע אותן.
השמאל מכיר בעליונות הלאום הפלסטיני על חשבון זכויות האדם
האינטרס הלאומי של הפלסטינים להגנה על אדמות הלאום שלהם, אומר הטיעון הימני, גובר על זכויות האדם (הפלסטיני) לעשות עם אדמתו מה שיבקש, כולל למכור אותה ליהודים. מדוע, אם כן, אי אפשר להכיר בזכויות הלאום היהודי באותו אופן ולהשאיר את השליטה באדמות היהודיות בשליטת גופים לאומניים כמו קק"ל, הנהנה מתמיכת מפלגות שמאל מוצהרות כמו מרצ, לשימוש בקרקע לצרכי הלאום היהודי בלבד?
השמאל מעלים עין מדיכוי נשים, להט"בים, וקבוצות אחרות
המאבק נגד דיכוי נשים כאילו נעצר כשהוא יוצא מחוץ למגזר היהודי, אומרים בימין. איפה השמאל הצבוע כשמדובר בזכויות נשים פלסטיניות? מדוע אין מדברים על פוליגמיה? ואיפה אבירי זכויות האדם של השמאל בעניין זכויות הלהט"בים הפלסטינים? מדוע צריכים להט"בים לצעוד בחוצות ירושלים ותל אביב אבל לא ברמאללה ובאום אלפחם?
השמאל דוגל באפרטהייד הפוך, בו לפלסטינים מותר לגור בישובים יהודים אבל ליהודים אסור לגור בישובים פלסטינים
ישובים רבים נדרשים, בעקבות מאבקים ציבוריים של השמאל ופסיקות של בתי משפט, להתחיל ולקלוט משפחות פלסטיניות לקהילות שעד היום היו הומוגניות מבחינה לאומית. אבל המאבקים האלה הם לכיוון אחד בלבד. מדוע לא נאבק השמאל, תמה הימין, כדי לאפשר ליהודים לגור בטייבה, בכפר קרע, וברהט, שלא לדבר על שכם, רמאללה ובלעין? מדוע הוויתור חייב להיות רק מצד אחד? איפה הסימטריה, ומדוע השמאל פועל לכרסם ביסודות האינטרס הלאומי היהודי על חשבון זה הפלסטיני?
> בית המשפט: אין למשטרה חיזוק לחשדות נגד עזרא נאווי
התשובה לשאלות האלה היא אחת, והיא פשוטה
תפקידנו כאנשי שמאל ישראלים, בהקשר של המאבק בכיבוש, הוא אחד: למנוע מהצד שלנו, הישראלי, מלבצע פשעים נגד האוכלוסיה הפלסטינית, פשעים אמיתיים שמתרחשים מדי יום מזה עשרות רבות של שנים. זה הכל.
אין כאן התנערות מעמדה מוסרית: אפשר וצריך להתנגד, כבני אדם, לשחיתות ולריקבון הפיננסי והמוסרי ברשות הפלסטינית; אפשר וצריך להתנגד, כבני אדם, לפגיעה ולדיכוי של נשים בחברה הפלסטינית; אפשר וצריך להתנגד, כבני אדם, ליחס ללהט"בים בגדה וברצועה; ואפשר וצריך להתנגד, כבני אדם, להוצאות להורג באשר הן.
אבל יש להבחין בין עמדה מוסרית לפעולה פוליטית. אנחנו חלק מהגוף הכובש, העומד עם מגפו על צוואר האוכלוסיה הפלסטינית כבר עשורים רבים. ככובשים אנחנו לא יכולים ולא צריכים להיות אלה המכתיבים לנכבש נורמות חוקיות או מוסריות. אנחנו יכולים לבקר, אנחנו יכולים לגנות, אבל לפני שמתחילים לתקן את העולם יש לוודא ראשית שהבית לא שבור. תפקידנו הוא ראשית לתקן את הבית שלנו.
שיח מוכתב
השיח הזה, המוכתב על ידי הימין, הוא לא שיח תמים. לא טובת הפלסטינים עומדת בראש מעייניהם, אלא רק הרחקת הדיון מהמהות, מהפשעים האמיתיים המבוצעים על ידי ישראל:
נוח לדבר על הוצאות להורג ברשות הפלסטינית, שלא מיושמות כבר שנים בהחלטת הנשיא עבאס, ולא על אלפי הפלסטינים הלא-לוחמים שנהרגים על ידי ישראל; נוח לדבר על הפגיעה בזכות הקניין הפלסטינית המונעת מבעלי קרקע למכור אותה ליהודים, ולא על גזילה של מאות אלפי דונמים מבעליהם החוקיים, נישול מתמשך של מליונים מאדמותיהם, התנחלויות המוקמות ללא אישורים ומולבנות מאוחר יותר בזכות דילים פוליטים מושחתים;
נוח לדבר על כרסום באחדות הקהילות ההומגניות היהודיות כשמאז קום המדינה אפשר לספור על כף יד אחת את מספר הישובים הלא-יהודיים החדשים שקמו, ושכמעט בלתי אפשרי לקבל היתרי בניה ברשויות הלא-יהודיות בשל חוסר מקום וחוסר בתכנית מתאר שתאפשר זאת; נוח לדבר על כל הדברים האלה, אז לשם מכוון הימין את השיח.
תפקידנו, כאנשי שמאל, להמשיך ולהאיר את הפינות האפלות האלה, לדבר על המהות ולא על הקליפה. תפקידנו לוודא שהמחנה שלנו, הישראלי, יפסיק לפגוע, לרמוס, ולהרוג. תפקידנו לדאוג שהבית שלנו יתוקן לפני שנצא לתקן את העולם.
כדי להוביל את השיח ראשית יש להפסיק להיגרר אחרי כל פרובוקציה בשקל של כל קבוצת ימין קקיונית. יש להציג עמדה מוסרית ברורה, ולהבהיר שהדבר היחיד החשוב בשיח הימני-שמאלני הוא מעשי ישראל. בפרפרזה על דברי בן גוריון: עתידנו אינו תלוי במה עושים הפלסטינים, אלא במה שיעשו הישראלים.
אבקש להודות לעידן לנדו על תובנותיו בעניין.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן