newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בחסות טראמפ והאדישות, המדינה התירה רסן במזרח י-ם ב-2020

תוכנית טראמפ נתנה את האות וישראל החלה לקדם ביתר שאת שורה של תוכניות הרסניות והעמקת הפגיעה בתושבים הפלסטינים בעיר בצל מגפת הקורונה. אך לצד זאת נרשמו גם הצלחות שמזכירות: אסור להפקיר את מזרח העיר   

מאת:
השאירו תגובה
א א א

שנת 2020 נפתחה בפרסומה של תכנית טראמפ, אשר תחת הכותרת המדומה של תכנית שלום הציעה סיפוח ישראלי של שליש מהגדה המערבית ובפרט יד חופשית לישראל במזרח ירושלים. הסיפוח שהובטח שיקרה כבר בפברואר נדחה ליולי ואז נגוז. ועם צאת השנה, כשממשל טראמפ הופך להיסטוריה, "עסקת המאה" מתבררת לכאורה כלא יותר מאפיזודה מגוחכת אשר חוץ מטעם רע דבר לא יישאר ממנה.

בולדוזרים של עיריית ירושלים הורסים בניין מגורים של משפחה שלמה בבית חנינה, מזרח ירושלים (סלימאן חדר/ פלאש90)

בולדוזרים של עיריית ירושלים הורסים בניין מגורים של משפחה שלמה בבית חנינה, מזרח ירושלים (סלימאן חדר/ פלאש90)

אלא שלאמיתו של דבר, האור הירוק שניתן לישראל לפעול במזרח ירושלים הוא הכל חוץ ממגוחך: שנת 2020 עמדה בסימן של מהלכים מרחיקי לכת בעיר. גם ללא סיפוח רשמי ראינו את הסיפוח דה-פקטו מסביב לעיר ואת העמקת ניתוקה מהמטרופולין הפלסטיני הסובב אותה שועטים קדימה. במקביל התפרצה גם מגפת הקורונה, אשר אילצה ישראלים ופלסטינים בירושלים להתמודד עם העובדה שחייהם בעיר שלובים אלו באלו ושהאחריות לרווחתם של תושבי מזרח ירושלים היא לגמרי בידי הרשויות הישראליות.

קיים פער עצום בין המשמעויות מרחיקות הלכת של אירועי השנה האחרונה בירושלים לבין הפיהוק שבו הם התקבלו בקרב הציבור הישראלי: קידום שכונות/התנחלויות במיקומים הפוגעניים ביותר, הריסות בתים בהיקף חסר תקדים או הפקרתם לסכנת הקורונה של עשרות אלפי מזרח ירושלמים שנאלצים להתגורר בשכונות הירושלמיות שמעבר לגדר ההפרדה, כולם מהלכים שלפני שנים ספורות היו מעוררים מחאה ושיח ציבורי ער, נדחקו לשוליים. מצב דברים זה מקל כמובן על הממשלה לקדם מהלכים קיצוניים שכמעט ואינם נתקלים בהתנגדות. אלא שגם השנה יש כמה  דוגמאות – יוצאות דופן אולם בעלות משמעות – לכך שמאבקים נחושים של פלסטינים, ארגוני זכויות אדם ומתנגדי כיבוש ישראלים יכולים להשפיע.  מכך אפשר לגזור עד כמה חיוני שהשמאל-מרכז הישראלי יחזור לערכים ולתקווה שנמצאים בבסיס תפיסת העולם שלו ויאבק עליהם.

בסוף פברואר, חודש אחרי פרסומה של תכנית טראמפ, הודיע נתניהו על קידומן של שלוש תכניות הבניה ההרסניות ביותר באזור ירושלים: גבעת המטוס והר חומה מערב שבדרום מזרח ירושלים ושנועדו ליצור רצף ישראלי בין הר חומה וגילה שיחצוץ וימנע חיבור בין דרום הגדה ובית לחם אל מזרח ירושלים; ו-E1 בגדה המערבית בין מעלה אדומים וירושלים שיחסום את החיבור הפלסטיני לירושלים ממזרח ויפצל את הגדה המערבית למובלעת צפונית ומובלעת דרומית.

בניית ההתנחלויות החדשות הללו מנוגדת כמובן לשאיפה להחליף את הכיבוש במדינה פלסטינית בת קיימא שלה יחסי שלום עם ישראל ונועדה להכשיל את האפשרות הזו. זו הסיבה שבמשך שמונה השנים האחרונות לערך, ממשלותיו של נתניהו נאלצו לעצור אותן בשל לחץ בינלאומי. הגיבוי של טראמפ הפך התנגדויות אחרות – אירופאיות ובוודאי פלסטיניות – למשמעותיות הרבה פחות. ואילו ההתנגדות הישראלית כמעט ולא היתה קיימת.

"אנחנו חייבים להתגבר על המכשול שנקרא טראמפ". מפגינים בשכם נגד הכרזת טראמפ על העברת השגרירות האמריקנית לירושלים (נאסר שתייה / פלאש 90)

מפגינים בשכם נגד הכרזת טראמפ על העברת השגרירות האמריקנית לירושלים (נאסר שתייה / פלאש 90)

בעוד שנתניהו השתמש בהכרזה על קידום ההתנחלויות כדי לגבש סביבו את בסיס התמיכה בשבוע המכריע שלפני הבחירות במרץ 2020, הרי שמפלגות השמאל-מרכז שמתיימרות לייצג את מחנה שתי המדינות הישראלי נאלמו דום. הרסיסים שנשארו ממפלגת העבודה אחרי הבחירות אף הצטרפו לממשלה שקווי היסוד שלה כללו סיפוח ובעצם חיסול הציר המרכזי  של חזון המפלגה בעשרים וחמש השנים האחרונות. ואם לפני עשרים שנה, כשנתניהו הורה על התחלת הבניה בהר חומה, היו במקום הפגנות סוערות של פעילי שמאל, הרי שקידום ההתנחלויות השנה התקבל ללא מחאה ציבורית.

בהתנחלויות מסביב לירושלים קודמו השנה אלפי יחידות דיור. E1 שהוזכרה לעיל היא המרכזית בהן, אולם היא כלל אינה היחידה. יחד עם פיתוח של תשתיות כבישים בעלות של מיליארדי שקלים בין ירושלים להתנחלויות, ישראל הולכת ומממשת את תכנית ירושלים רבתי שמצד אחד מרחיבה את ירושלים עמוק אל תוך הגדה המערבית ומצד שני מפוררת את המרחב הפלסטיני למובלעות קטנות. כשתשלים ישראל לממש את תכניותיה מסביב לירושלים אזי המטרופולין הפלסטיני מבית לחם ועד רמאללה – מרחק של 25 קילומטרים בקו אווירי – יפורק לחמש מובלעות לפחות.

מבחינה מעשית ישראל הפנתה עורף לאפשרות של שלום וסיום השליטה הכפויה בפלסטינים. מבחינה פוליטית – זולת ארגוני שלום ומפלגות מרצ והרשימה המשותפת – הבחירה הזו על כל הנגזר ממנה כמעט ולא נתקלה בהתנגדות פנים ישראלית. ומאחר שישראל החליטה "להסיר מהשולחן" את ירושלים, אזי השאלה כיצד נראים החיים של 340,000 הפלסטינים בעיר מקבלת משנה חשיבות.

הפלסטינים מהווים 38% מתושבי העיר וזהו שיעור גדול בהרבה מכפי שהמדינה היהודית מוכנה להשלים איתו. תכנית טראמפ העניקה גושפנקה לתכניות של ממשלת ישראל לסלק מתחומה 120,000 מתושביה הפלסטינים אשר כתוצאה מהאפליה המתמשכת בתכניות מתאר וזכויות בניה בשכונות שבתוך הגדר, נאלצים להתגורר בסלאמס הצפופים שישראל יצרה מעבר לגדר ההפרדה.

כיום שליש מתושבי העיר המזרחית נאלצים לגור באזורים אלו אשר מהווים פחות מ-5% משטחה של מזרח העיר. תכנית טראמפ קוראת להטיל על הפלסטינים את האחריות על אזורים אלו ועל תושביהם: "אם הם רוצים שיקראו לזה [לשכונות שמעבר לגדר ההפרדה] אל-קודס". לא מדובר בחשיבה אמריקאית מקורית. נתניהו הכריז בשנת 2015 על רצונו שמעמד התושבות של 120,000 המזרח ירושלמים החיים שם יבוטל וממשלתו היתה גם מוכנה לשנות את חוק יסוד ירושלים על מנת לבטל את שייכותם לעיר, מהלך שעבר בקריאה ראשונה בכנסת ואישורו הסופי נבלם ברגע האחרון.

תכנית טראמפ נתנה, אם כן, גושפנקה אמריקאית לרצון הישראלי לחתוך את מזרח ירושלים לחתיכות ולהשלים את הטרנספר השקט שבאמצעותו היא דוחקת תושבים פלסטינים אל מעבר לגדר ההפרדה. עד שישראל תצליח לממש סופית מטרה זו היא מפקירה את תושבי השכונות שמעבר לגדר, שם ממדי ההזנחה הישראלית שוברים שיאים – דבר שבא לידי ביטוי חריף במיוחד בחודשי הקורונה הארוכים, כאשר רשויות הבריאות והאכיפה כמעט ולא פעלו באזור כפר עקב שמעבר לגדר ההפרדה.

שוטרים ישראלים חבושים מסיכות נגד קורונה בודקים תעודות זהות בכניסה לעיר העתיקה בירושלים (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

שוטרים בודקים תעודות זהות בכניסה לעיר העתיקה בירושלים (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

תושבים קראו לשווא לאגף הניקיון של העירייה לקיים פעולות חיטוי או לפקחי עירייה להגיע ולכפות סגירה של מקומות שהפרו את הנחיות הסגר. לא פעם תושבים באזור זה נאלצו להסתמך על שירותי רפואה ברמאללה. ואכן, רק כשהרשות הפלסטינית לקחה אחריות גם על אכיפת סגרים בכפר עקב התעוררו גורמים ישראלים ובשם "הריבונות" המקודשת הצבא נשלח לאזור: לא כדי למנוע התקהלויות בהם תושבים עלולים להידבק, אלא כדי לסלק את אנשי הרשות הפלסטינית.

דחיקתם של תושבי מזרח ירושלים אל מעבר לגדר ההפרדה נעשית דרך מניעת היתרי בניה מרוב רובם של תושבי מזרח העיר. תכניות המתאר בשכונות הפלסטיניות של העיר לא עודכנו מזה למעלה מ-20 שנה ורובן בנות 30 שנה ויותר. במקום לתת מענה למצוקה החריפה שהיא יצרה, המדינה רק מחריפה את הסנקציות נגד אלה שבמקום לסלק את עצמם אל צידה השני של גדר ההפרדה בונים מאונס ללא היתר. ישנן שכונות שבהן המדינה מעולם לא הכינה תכנית מתאר ולכן אין כל אפשרות לקבל בהם היתרי בניה. בכפר ולאג'ה למשל, מחצית מהבתים מאוימים בצווי הריסה. אפילו כשבית המשפט חייב השנה את הוועדה המחוזית לדון סופסוף בתכנית מתאר, חמש עשרה שנים אחרי שהוכנה והוגשה על ידי תושבי ולאג'ה, הוועדה גוררת רגלים ומסרבת לתת אור ירוק לקידום התכנון שם. כך נשבר השנה – שוב – שיא הריסות הבתים כשלמעלה מ-140 משפחות מזרח ירושלמיות איבדו את בתיהן להריסות.

תכנית טראמפ גם משבחת את ישראל על "שמירה על המקומות הקדושים בירושלים" ומכלילה ברשימת המקומות הקדושים שהיא מפרטת אתרים שיש להם אולי חשיבות כזו או אחרת אבל לא קדושה מיוחדת. מדובר באתרים – רובם בסילואן – שסביבם פועלת עמותת המתנחלים אלע"ד. ואכן השנה ראינו מספר מבהיל של פסקי דין אשר מאשרים פינוי של 22 משפחות פלסטיניות מבתיהן שבסילואן ושייח ג'ראח לטובת ארגונים דוגמת אלע"ד ועטרת כהנים. לצד ההשתלטות על בתים פלסטינים, המדינה פועלת יחד עם ארגוני המתנחלים להשתלט גם על חלקים גדולים והולכים מהמרחב הציבורי בשכונה. בכסות של פרוייקטים תיירותיים, מרכזי מבקרים ואפילו ישיבה דתית, המדינה מעבה את מתחמי ההתנחלות המבודדים בלב השכונות הפלסטיניות תוך פירור המרקם הפלסטיני.

מגפת הקורונה חשפה בצורה חריפה את האופן שבו הפגיעות של האוכלוסייה המזרח ירושלמית תחת מעשי הדיכוי הישראלים גובה מחיר מהעיר כולה. בחודשים הראשונים להתפרצות הנגיף, הפחד הניע הן את התושבים הפלסטינים והן את עיריית ירושלים לשיתופי פעולה שגם אם היו חלקיים, היוו קרן אור ודוגמא למה שיכולים להוליד רצון טוב והבנה של התלות ההדדית בין כל תושבי העיר. פערים גדולים ואפליה נמשכו כמובן גם בזמן הקורונה: למשל במשך שבועות המענה לקביעת תור לבדיקת קורונה דרך מגן דוד היה בעברית בלבד ומנגנון הלמידה מרחוק – שגם כך הוא בעייתי – לא לקח בחשבון את המצב בשכונות המזרח ירושלמיות שחלקים גדולים שלהן כלל אינם מחוברים לרשת האינטרנט.

ובכל זאת עיריית ירושלים הפגינה הבנה ומידה של לקיחת אחריות, ואלו זכו להיענות של פעילים מזרח ירושלמים. כך נולדו פרויקטים של תיאום ואפילו שיתוף פעולה בהיקף גדול מהרגיל.

חלוקה של חבילות מזון למשפחות עניות, הפניה למלוניות של מי שזקוקים לבידוד וסיוע של אגף הרווחה בעירייה – למרות שבכל התחומים הללו יש עוד הרבה מה לשפר הם פעלו תוך שיתוף פעולה מעורר תקוה בין תושבים לבעלי תפקידים.

משפחת מתנחלים נכנסת לבית בשייח ג'ראח, אחרי שבית המשפט העליון איפשר לפנות את הדיירים הפלסטינים ממנו, ב-2 באוגוסט 2009 (צילום: אביר סולטן / פלאש90)

אפשר לעצור את זה. משפחת מתנחלים נכנסת לבית בשייח ג'ראח, 2009. (צילום: אביר סולטן / פלאש90)

כאמור, גם הישגים היו השנה. למרות פסקי הדין שאישרו, פינויי משפחות הם לא התבצעו השנה. אמנם הסיבה הפורמאלית לכך היא עתירות וערעורים שהגישו המשפחות ולכן גם סכנת הפינוי כלל לא חלפה, אולם להפגנות של התושבים וקמפיינים ישראלים של סולידריות היתה השפעה חשובה. הקמפיין של קואליציית ארגונים מול קק"ל והתורמים לה בדרישה שלא תוציא לפועל את הפינוי של משפחת סומרין בסילואן היה יעיל במיוחד והוכיח את הכוח של התגייסות ישראלית.

תביעה ש"עיר עמים" הגישה לרשם ההקדשות הביאה לפתיחת חקירה לגבי אופן ניהולו של הקדש בנבנישתי, שדרך השליטה עליו עמותת עטרת כהנים פועלת לפינוי תושבי בטן אלהווא. "עמק שווה" וארגונים נוספים הגישו עתירות נגד פרויקט הרכבל לסילואן והמדינה טרם הצליחה להשיב באופן מספק על הספקות שהשופטים העלו בדבר ההצדקות שניתנו לפרויקט. בינתיים, המתנגדים לפרויקט הצליחו לסכל מספר ניסיונות של המדינה למחטפים שיקדמו את עבודות הרכבל למרות שהעתירה עדיין תלויה ועומדת. באופן דומה, התנגדויות של "עיר עמים" וארגונים נוספים הצליחו למנוע לעת עתה אישור של הקמת ישיבה בשייח ג'ראח.

לצד העבודה של ארגוני החברה האזרחית, אין תחליף לפעילות השטח של ציבור מעורב. העמידה הסולידרית של פעילות ופעילי פרי ג'רוזלם עם תושבי עיסאוויה מול אלימות המשטרה בשכונה היתה אחד הדברים מעוררי ההשראה בשנת 2019. העבודה המתואמת בין תושבי השכונה, פעילות השטח וארגונים כמו "עיר עמים" הביאה בינואר השנה להישג אדיר. ראש העירייה נענה לקריאתו של חבר המועצה יוסי חביליו והודיע על הקפאת הריסות הבתים בשכונה לתקופה של חצי שנה ולקידום של תכנית מתאר לשכונה (תכנית המתאר האחרונה בעיסאוויה אושרה בשנת 1991). בספטמבר התכנית אכן הובאה בפני הוועדה המקומית שהמליצה לקדם אותה.

מדובר, כמובן, בהצלחות חלקיות. למשל, יש עוד דרך ארוכה עד שתכנית המתאר בעיסאוויה תזכה באישור הנדרש. שנת 2020 מסתיימת עם סיבות רבות לדאגה. אבל יש גם מה לעשות וזה בידיים שלנו להמשיך ולפעול.

אביב טטרסקי הוא חוקר בעמותת עיר עמים ופעיל בדהרמה מעורבת חברתית

א א א
ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
ההצלחה של הרשימה המשותפת חיונית לדמוקרטיה. חברי המשותפת חוגגים את ניצחונם בבחירות האחרונות (אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

ההצלחה של הרשימה המשותפת חיונית לדמוקרטיה. חברי המשותפת חוגגים את ניצחונם בבחירות האחרונות (אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

אסור שהמשותפת תתפרק. למען הפלסטינים וגם למען היהודים

בתור יהודי המצביע למשותפת, אני קורא לה לשמור על אחדותה. אבל מה שחשוב הוא לא רק לשמור על המסגרת, אלא גם לנצל אותה לחיזוק הדמוקרטיה, להחלשת הימין, להישגים לציבור הערבי ולהנחת בסיס לשותפות יהודית ערבית שוויונית  

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf