newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בזמן שדיברתם על יאיר נתניהו, אני חשבתי על הנשים

לא מדובר בחבורת שיכורים מפונקים ונהנתנים שאיבדו לרגע את הכיוון. הקלטת של יאיר נתניהו היא הצצה מבהילה ומדויקת לתרבות האונס שפוגעת בנו מהרחוב ועד למסדרונות השלטון

מאת:

כותבת אורחת: מרים זלקינד

תילי תילים של מילים נכתבו ביממה האחרונה על פרשת יאיר נתניהו, על תגובתו של בנימין נתניהו, על החשדות לשחיתות ועל תחושת הסיאוב והמחנק שעולה מכל זה. אבל אני לא יכולה לחשוב מאז שהפרשה התפוצצה אלא על הנשים, אלה שהיו שם בערבים, הרבים כך נראה, שיאיר בילה במועדונים, "מודד" את הסחורה בעיניו עם חברים שחושבים שכסף יכול לקנות גם גוף וגם נשמה, על החברות שלי והנשים הרבות שסביבי שאין אחת מהן שלא הוטרדה, שכל כך רבות מהן נפגעו מינית. אני לא יכולה שלא לחשוב על כל הפעמים שבהן הציעו לנו כסף ברחוב, שנגעו בנו באוטובוס, שמצמצו לעברנו ושרקו והפכו את החיים לגיהינום.

אסור לטעות לרגע: לא מדובר בחבורת שיכורים מפונקים ונהנתנים שאיבדו לרגע את הכיוון. הקלטת של נתניהו הצעיר מספקת לנו הצצה מבהילה והכי מדויקת שיש לתרבות האונס. כשאנחנו מדברות על המונח הזה, "תרבות האונס", הרבה פעמים מרימים לעברנו גבה. מה הופך כמה גברים כוחניים, כמה פושעים אלימים לתרבות שלמה? הם תמהים. איפה פה השיטה? אז הנה היא כאן, מתחת לאף שלנו, בכל מקום.

בתרבות האונס מותר להתייחס ולדבר על נשים ואליהן כאילו היו מוצר צריכה, מגניב ומצחיק לבזות אותן בפרסומות, לפעמים לרמוז ולפעמים להגיד במפורש מה אפשר לעשות להן וכמה ואיך, מותר ללכת לחשפניות ולפעמים "לזרום" איתן גם יותר מזה ואף פעם לא לשאול מיהן ולמה הן מתפרנסות מאלפי גברים מריירים ושיכורים. בתרבות האונס הנחת היסוד היא קודם כל שנשים הן גוף שנועד לספק מין ואחר כך – שיוכיחו שלא, ותמיד תמיד לפקפק באמינותן של נפגעות עבירות מין.

> אין שרץ מוסרי שהימין העמוק לא יכשיר

בתרבות האונס, גם מי שאינם שותפים פעילים במעשים נותנים את ברכתם בקריצה, בשתיקה, בהעדרם, וזה כל מה שצריך כדי שהאלימות הגלויה והנסתרת תמשיך להתחולל ברחובות ובבתים שלנו. שרה ויאיר נתניהו (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

בהמתנה לתשובת נתניהו

בתרבות האונס, גם מי שאינם שותפים פעילים במעשים נותנים את ברכתם בקריצה, בשתיקה, בהעדרם, וזה כל מה שצריך כדי שהאלימות הגלויה והנסתרת תמשיך להתחולל ברחובות ובבתים שלנו, כדי שלהיות אישה תהיה בשביל רבות (מדי) מאיתנו מלחמה כואבת ויומיומית.

כשהשרים וראשי הקואליציה שלנו אינם מגיעים לדיונים הכי קריטיים על המאבק באלימות נגד נשים – הם משדרים לציבור כולו שזה לא חשוב ולא נורא כל כך. כשהדיון בחוק הפללת לקוחות נמשך כבר יותר מעשור ובמשרד המשפטים מודיעים אתמול שהם ממליצים לא להפליל לקוחות זנות – המסר הוא שלהמשיך לאנוס את הנשים הכי מוחלשות בחברה שלנו זה לא כל כך נורא ושאין סיבה למהר עם החקיקה (לסגור מרכולים בשבת למשל הרבה יותר דחוף).

כשראש הממשלה מצהיר שבנו בסך הכל אמר כמה "דברי הבל" ופוטר אותו בסלחנות במקום להגיד בקול רם וברור שלצאת למסע בזוי בין נשים בזנות ולהתבדח על סרסרות בנשים נוספות זה מעיד על נגע חברתי נורא, ובמקום להבטיח וגם לקיים להיאבק בזה בכל כוחו – אז בל נתפלא שגם מחר ומחרתיים ייחשפו עוד ועוד מטרידנים בכירים, שחברי כנסת ימשיכו להרשות לעצמם לתקוף, וגם שרים ושופטים ומי לא.

אתמול פנינו עשרה ארגונים פמיניסטיים לראש ממשלת ישראל וקראנו לו להתעורר ולפעול באופן אקטיבי נגד תרבות האונס. כתבנו לו שאנחנו מצפות מראש הממשלה שלנו להגיד בבירור שהמילים והמעשים של הבן שלו חמורים ואסורים, שנשים הן לא מוצר צריכה, אלא בנות אדם, ושהוא כראש ממשלה יעשה הכל כדי למגר תופעות של סחר בנשים ופגיעה בהן. קראנו לו לשבת עם ארגוני הנשים, לקדם את החוק להפללת לקוחות הזנות ולתקצב את שיקום הנשים בזנות, לכונן מערך הסברה מקיף בבתי הספר שיעסוק בחינוך מגדרי ומיניות מיטיבה. קראנו לו להראות מנהיגות אמיתית כזו שמבינה שפניה של החברה וכבוד האדם של בנותיה חשובות לא פחות מכל התגוננות מפני איום ביטחוני שבא מבחוץ.

אנחנו עדיין מחכות לתשובה.

עו״ד מרים זלקינד, מנהלת קידום המדיניות והחקיקה של שדולת הנשים בישראל.

> ילדה אחת עם שיער בהיר מטלטלת את הפטריארכליות

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
ציורים מעזה ב"זו אינה תערוכה" במוזיאון פלסטין בביר זית (צילום: פאטמה עבד אלכרים)

ציורים מעזה ב"זו אינה תערוכה" במוזיאון פלסטין בביר זית (צילום: פאטמה עבד אלכרים)

"ייתכן שרואים כאן את היצירות האחרונות שנותרו מאמנים עזתים"

תערוכה במוזיאון פלסטין בביר זית מנסה לשקף את מחיקת החיים והתרבות בעזה, ובו זמנית להתנגד לה. חלק מהאמנים שיצירותיהם מוצגות בתערוכה נהרגו במלחמה. עבור מי ששרדו, ניתן לראות בה תקווה לעתיד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf