בושה: הממשלה מממנת פחות מ-5% מההוצאה על ביטחון תזונתי

 לפי סקר של הביטוח הלאומי, ב-2016 כמעט 18% מהמשפחות בישראל חיו באי ביטחון תזונתי. היום, בעידן קורונה, שיעורן גדל מן הסתם. אבל בעוד באמריקה הקפיטליסטית, 93% מהסיוע במזון מגיע מהמדינה, בישראל המצב הפוך  

מאת:
השאירו תגובה
א א א

"ביטחון תזונתי" הוא מושג, שמשמעותו היא גישה סדירה למזון בריא ומספק לחיים פעילים ובריאים של פרטים. מי שחי ללא גישה סדירה למזון ראוי בכמות מספקת, הוא חסר ביטחון תזונתי וחי בתנאים לא-ראויים במדינה מתוקנת.

ארגוני חברה אזרחית מחלקים מזון בשווי של כמיליארד שקל בשנה. קבוצת ״מצילות המזון״ בשוק הסיטונאי בירושלים, ספטמבר 2020 (צילום: אורן זיו)

ארגוני חברה אזרחית מחלקים מזון בשווי של כמיליארד שקל בשנה. קבוצת ״מצילות המזון״ בשוק הסיטונאי בירושלים, ספטמבר 2020 (צילום: אורן זיו)

בישראל ביטחון תזונתי לא היה נושא פופולרי למחקר. הסקר האחרון שערך המוסד לביטוח לאומי נעשה בשנת 2016, והראה ש-513,000 משפחות (17.8% מהמשפחות) חיו בתנאי אי-ביטחון תזונתי, מהן 252,000 משפחות (8.8% מהמשפחות) בתנאי אי-ביטחון תזונתי חריף – כלומר רעב.

למרות הנתון העצום הזה, הנושא לא עלה על סדר היום הציבורי, לא נערכו סקרים עדכניים, הרשויות המחוקקת והמבצעת לא השקיעו את הזמן והמשאבים הדרושים לצמצום היק, אי הביטחון התזונתי והרשות השופטת לא התערבה. אם "בניכוי הערבים והחרדים מצבנו מצוין", כפי שטען בזמנו ראש הממשלה בנימין נתניהו, אין גם לדבר על הרעב אצל הקבוצות האלה, אף שהוא לא מוגבל רק להן. בקיצור, נתוני 2016 הם הנתונים הרשמיים האחרונים שעל פיהם מדיניות הרווחה של ישראל מתנהלת.

donate

בחינת תקציבי "ביטחון תזונתי" בשנים האחרונות מלמדת עד כמה חסרי הביטחון התזונתי, אותם "שקופים" במרחב העוני בישראל, לא מעניינים את מקבלי ההחלטות הפוליטיות. תקציבי הביטחון התזונתי של משרד הרווחה כוללים חמישה מוקדים (כספי "קמחא ד'פסחא", חג נוסף, סלי מזון, הזנה ועמותות גג).

בשנת 2015 התקציב לנושא הזה עמד על כ-41.6 מיליון ש"ח. משנת 2016 נוספו תקציבים בני 20 מיליון ש"ח למימון "המיזם לביטחון תזונתי", אך שאר התקציבים קוצצו באופן מסיבי. כך,  למשל, בשנת 2016 התקציב הכולל היה כ-48.5 מיליון, בשנת 2017 – כ-46.2 מיליון, בשנת 2018 – כ-48.7 מיליון, וב-2019 – 44.8 מיליון.

בממוצע שנתי של חמש השנים האחרונות, לפני שנת 2020 – שנה בה אין תקציב כי יש מגפה או כאוס פוליטי – הממשלה השקיעה כ-46 מיליון ש"ח בשנה בהגברת הביטחון התזונתי של אזרחי המדינה (על כך יש להוסיף את תקציבי תוכניות "ארוחות חמות" בחלק מבתי הספר היסודיים שבתקציב משרד החינוך).

דוגמה לאופן בו הממשלה מתקצבת, או יותר נכון כמעט שלא מתקצבת, את הבטחון התזונתי, הוא תקציב המיזם לביטחון תזונתי. הפרויקט, שמבטיח תמיכה בביטחון התזונתי של 10,800 משפחות (מתוך ה-252,000 משפחות באי-ביטחון תזונתי חריף לפי המוסד לביטוח לאומי), תוקצב ב-60 מיליון ש"ח לשנה בלבד, מתוכם ניתנו 20 מיליון ע"י הממשלה, 5 מיליון ע"י הרשויות המקומיות ו-35 מיליון מתרומות. מה שמעיד על חוסר אכפתיות מצד הממשלה היא העובדה שהתקציבים לא נמצאים בבסיס התקציב, ולכן כשאין תקציב מאושר, כמו השנה, הם לא נכללים בתקציב ההמשכי, ובכל שנה יש לדון ב"נחיצותם" מחדש.

מכיוון שהממשלה לא "סופרת" את חסרי הביטחון התזונתי, ארגוני החברה האזרחית הם אלה שצריכים למלא את החלל. בישראל פועלים מאות רבות של ארגוני עזרה לנזקקים, כ-200 מהם עוסקים בעיקר בחלוקת מזון.

ארבעת הגדולים שבהם, שתקציבם גדול מתקציב הממשלה לביטחון תזונתי בשנת 2019 הם לקט (למעלה מ-137 מיליון), לתת (למעלה מ-131 מיליון), אשל ירושלים (למעלה מ-191 מיליון) ופתחון לב (53 מיליון). להם צריך להוסיף גם ארגונים התומכים בתזונת נזקקים, אך גם בצרכים אחרים כמו יד אליעזר (קרוב ל-266 מיליון), יד עזרא ושולמית (למעלה מ-102 מיליון), חסדי נעמי (למעלה מ-57 מיליון). בסך הכל, מדובר בתקציב של קרוב למיליארד ₪, ויש המעריכים אותו אף ביותר.

כלומר,  46 מיליון השקלים שהממשלה מקצה מדי שנה לביטחון תזונתי מהווים פחות מ-5% מהסכום הכולל הניתן להבטחת ביטחון תזונתי, וייתכן שאף פחות מכך.

המצב שונה במדינות אחרות. ולא מדובר דווקא במדינות עם שירותי רווחה מפותחים, אלא במדינה כמו ארה"ב, מובילת הגישה הקפיטליסטית והנאו-ליברלית בעולם.

עיון בנתוני התקציב הפדרלי בארה"ב בשנת 2019 מגלה שתקציב תוכנית הסיוע לתזונה משלימה (The Supplemental Nutrition Assistance Program, ובקיצור SNAP) עומד על 68 מיליארד דולר והוא נותן תמיכה ל-38 מיליון אמריקאים (12% מתושבי ארה"ב).

לעומת זאת, לפי הערכות ארגונים פילנטרופיים העניקו סיוע במזון בשנת 2019 בסך כ-5 מיליארד דולר. כלומר, בארה"ב המימון שהעניק הממשל למאבק בחוסר ביטחון תזונתי עמד על 93% מכלל המימון לביטחון תזונתי, ואילו הפילנתרופיה וארגוני החברה האזרחית העניקו  כ-7%. כמעט הפוך מישראל.

מגפת הקורונה, הסגרים, הפיטורים, ההוצאה לחל"ת, וקריסת רבים מהעצמאים והחנויות הקטנות גרמו להגדלת מספר העניים ולהגדלת מספר האזרחים שחיים בתנאים של אי-ביטחון תזונתי. לחסרי הביטחון התזונתי "הישנים", המופיעים בדוחות ובמחקרים, נוספו מאות אלפי חסרי ביטחון תזונתי "חדשים", אנשים שעד לפני מספר חודשים עבדו במקצועות שנחשבו בטוחים.

אבל הבעיה היא שהעניים ה"חדשים" מצטרפים למעגל של חסר הביטחון התזונתי בדיוק ברגע שבו משאביהן של עמותות חלוקת המזון מידלדלים בגלל מגפת הקורונה והקריסה הכלכלית של המעמד הבינוני הנמוך. הידלדלות המשאבים והתרומות, צמצום הפעילות וההתרסקות של כרבע מארגוני החברה האזרחית, בצד הרחבה דרמטית של העוני, "מבטיחים" עלייה דרמטית נוספת של אי-ביטחון תזונתי בשנה הקרובה. ברור גם שארגוני החברה האזרחית והקרנות ההומניטריות לא יצליחו להתמודד עם הרעב לבדם.

הגיע הזמן שהממשלה תספור את חסרי הביטחון התזונתי בישראל ותקבל על עצמה את האחריות להיאבק בעוני ובחוסר הביטחון התזונתי של רבים כל כך. הגיע גם הזמן שממשלת ישראל תקצה בבסיס התקציב מימון משמעותי לקידום הביטחון התזונתי של תושבי ישראל ותפסיק להישען על מימון המאבק על ידי הקרנות והנדבנים. ביטחון הוא לא רק מטוסים חדשים, והבטחת הביטחון התזונתי של תושבי ישראל הוא באחריות הממשלה ולא של נדבני ישראל והעולם.

ד"ר ישי מנוחין הוא פעיל זכויות אדם ומנהל התוכנית בישראל של מזון – תגובה יהודית לרעב. גילוי נאות: ארגון מזון נמנה על התורמים לאתר שיחה מקומית

א א א
ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
הפגנה נגד אלימות כלפי נשים בכיכר הבימה בתל אביב, ב-22 בספטמבר 2020 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

הפגנה נגד אלימות כלפי נשים בכיכר הבימה בתל אביב, ב-22 בספטמבר 2020 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

השוטר שהטיף מוסר לוופא הוא התגלמות האדון הקולוניאליסטי

"אל תלמדי אותי את העבודה שלי", אמר השוטר לאישה שסובלת מאלימות כמה ימים לפני שנרצחה, והדגים את התנהלות המשטר שמפקיר את הנשים הפלסטיניות בפרט ואת החברה הפלסטינית בכללה. אך למרות הייאוש, אנו נמשיך לחיות וללמד את כולם אילו חיים מגיעים לנו באמת

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf