בג"ץ הפנה את תושבי אבו כביר להליכים אזרחיים יקרים וממושכים
השופטים שיכנעו את התושבים למשוך את עתירתם, ואמרו כי "יש דרך לעשות את הדברים". הם פנו לשני השרים הטריים שחתומים על העתירה: " שניים משרי הממשלה יכולים לדבר עם שר האוצר". תושבת השכונה: "השופטים יכלו ללחוץ על העירייה שתתפשר אתנו, אבל האנטי היה מורגש"
בג"ץ דן היום (רביעי) בעתירת תושבי שכונת אבו-כביר למנוע את פינויים מהשכונה ללא פיצוי. לעתירה הצטרפו שורה של חברי כנסת, מהם שניים שהתמנו לשרים בשבוע האחרון – מיכאל ביטון, שמונה לשר במשרד הביטחון, ואורלי לוי אבוקסיס, שמונתה לשרה לחיזוק וקידום קהילתי. לפני הדיון הפגינו כ-30 תושבים ופעילים מול בג"ץ, וקראו בין השאר "חלוצים, לא פולשים" ו"אבו כביר זה הבית שלנו".
הדיון התקיים בפני השופטים דפנה ברק-ארז, יעל ווילנר ומני מזוז, שדחקו בעותרים למשוך את העתירה. לטענת השופטים, לגבי רוב התושבים התקיימו או מתקיימים הליכי פינוי אזרחיים, וראשית יש לערער על ההחלטות בהליכים האלה בפני בתי המשפט. בתום הדיון העותרים הסכימו למחוק את העתירה, אך הביעו אכזבה מכך שבית המשפט לא הפציר בעיריית תל אביב-יפו להגיע עמם לפשרה, שתאפשר להם לקבל דירה תמורת דירה.
השופטת ברק-ארז אמרה בדיון כי "יש לנו הבנה לסוגייה הציבורית, אבל נשאלת השאלה מהי הדרך לנהל מאבק ציבורי ומשפטי. כאשר מדובר בזכויות קונקרטיות, אי-אפשר להגיש עתירה כתחליף להגשת ערעור או כתחליף לניהול הליכים אזרחיים".
השופטים התייחסו לכך ששניים מהחתומים על העתירה הם כיום שרים טריים. ברק-ארז אמרה: "שיביאו את הנושא בפני מקבלי ההחלטות. העתירה היא גם נגד משרד האוצר. שניים משרי הממשלה יכולים לדבר עם שר האוצר. יש ממשלה חדשה, הדרך הנכונה היא להציג את הדברים בפניה".
עו"ד יוסף תמיר, שהגיש את העתירה בשם התושבים וחברי הכנסת, אמר בתום הדיון: "אני מצר על כך שהשופטים לא ראו את העניין העקרוני. ההחלטה מעט פורמליסטית. השופטים בעצם שלחו אותנו להתדיינות פרטנית של תביעות אזרחיות, שהיא דרך ארוכה ומפרכת מאוד עבור אנשים שאינם צעירים ואינם בריאים".
לדברי תמיר, כעת על חברי הכנסת לפעול בנושא דרך חקיקה. "הציפיה שלנו מהשרים החדשים שהיו בין העותרים היא לתת יד ולפתור את הבעיה. הכדור עבר היום למגרש שלהם".
אורה גריב, תושבת השכונה וממובילות המאבק, אמרה כי "הליכים אזרחיים ייקחו המון שנים ויעלו סכומים שאין לנו, לכן אין לנו ברירה. כעת נפעל מול חברי הכנסת והשרים כדי לקדם חקיקה שתבטיח לנו פיצויים. כבר הגענו עד לכאן, השופטים יכלו ללחוץ על העירייה שתתפשר אתנו, אבל האנטי היה מורגש".
בחודש ינואר השנה עתרו לבג"ץ תושבי השכונה, ביחד עם ח"כ עופר כסיף מהרשימה המשותפת, ח"כ מיכאל ביטון מכחול לבן, חברי הכנסת ניצן הורוביץ ואילן גילאון ממרצ, ח"כ אורלי לוי אבוקסיס לשעבר ממפלגת גשר, ח"כ לשעבר יעל גרמן וחברת מועצת העיר תל אביב-יפו, שולה קשת. בעתירה הם דרשו פיצויים מלאים מהמדינה או מעיריית תל אביב-יפו עבור הבתים שיפנו.
בעתירה נכתב כי תושבי השכונה יושבו שם בידי המדינה במהלך שנות ה-50, וכי המדינה לא יידעה אותם לגבי האמצעים להסדרת זכויותיהם בקרקע אף שהיו זכאים לכך. העותרים טוענים כי הם זכאים מכוח עקרון השוויון לפיצוי, כשם שניתן במקרים אחרים דוגמת ליפתא וגבעת עמל.
"לא יעלה על הדעת כי רשות ציבורית תפעל לנישול תושבים מזכויותיהם…מבלי לשקול פתרון חלופי", נכתב בעתירה. "המשיבות מנסות 'להדביק' לעותרים הפרטיים דימוי של פולשים גרידא, תוך התעלמות מהרקע ההיסטורי ליישובם של המתיישבים המקוריים".
במהלך הדיון, שבו נכחו כ-15 מתושבי השכונה, השופטים התייחסו להשוואה למצב בגבעת עמל ובשכונות אחרות. לדברי השופטת ברק-ארז, "אתם משווים לגבעת עמל, עם מאפיינים דומים, בעיה אנושית, היסטורית וחברתית. עם כל הכבוד, ההבנה וההערכה, בעניין גבעת עמל הם קיבלו (פיצויים; א"ז) כתוצאה של תיק אזרחי שנוהל בבית משפט השלום, ואז במחוזי ואף הוגשו בקשות ערעור, חלקן אצלי. אלה הן הדרכים לברר זכויות של אנשים. לא משום שלא ראוי שהתבררו, אלא כי יש דרך לעשות את הדברים". השופטים ציינו כי בעתיד יוכלו העותרים לשוב לבית המשפט.
ברק-ארז אמרה גם כי בגבעת עמל היתה דרך שהובילה לפיצויים. "יש עניין של כל משפחה ומשפחה, כמה זמן ישבו שם. לכן גם בגבעת עמל לא כולם קיבלו את אותו פיצוי". השופט מזוז הוסיף כי "החוק מפריד בין מסירת הקרקע לפיצויים. תגישו תביעה לפיצויים. אי אפשר להחזיק (לעכב; א"ז) את ההפקעה כבת ערובה. החוק קבע הליך קצר ופשוט של העברת החזקה".
"רוצים למנוע טרגדיה"
גריב אמרה בהפגנה שהתקיימה לפני הדיון כי "אנחנו יושבנו על ידי המדינה, בלי תנאים ובלי עזרה. היום אחרי 70 שנה עיריית תל אביב-יפו, שקיבלה את הקרקע בהפקעה מהמדינה, רוצה לזרוק אותנו מהבית ללא תמורה הגונה". לדבריה, העירייה הציעה רק 100 אלף שקל למשפחה.
"אנחנו רוצים למנוע טרגדיה. יש תושבים שחיים עם בלון גז ליד המיטה", אמרה גריב, והוסיפה כי הם מבקשים רק את התנאים שקיבלו שכונות אחרות. "מדינת ישראל דאגה בליפתא להסכם מכובד, הם קיבלו 80% מערך הדירות. שר התחבורה לשעבר בצלאל סמוטריץ' דאג לכפר שלם כי נת"ע עוברת שם, והם קיבלו פיצויים מוגדלים. באבו כביר מבקשים את אותו הדבר, לא יותר מזה, שווה ערך לדירות שהם גרים בהן. רוצים לקחת את הדירות? תנו דירות במקום".
יוסי גולן, שפונה מביתו בשכונה לפני ארבעה חודשים, סיפר: "היום אני חי אצל זוג הורים קשישים, לא יודע מה לעשות, לאן ללכת. פעם אני אצל אחותי פעם אצל ההורים. זה מה שמגיע לי בגיל 50? אחרי כל כך הרבה שנים? תודה לראש עיריית תל אביב-יפו רון חולדאי על מה שנתת לנו, הוצאת אותנו לרחובות".
ח"כ כסיף, שחתום על העתירה, אמר בתגובה להחלטת העותרים למשוך את העתירה בהמלצת השופטים: "צר לי שבג"ץ המליץ מטעמים פרוצדורליים למשוך את העתירה ולהתקדם בהליך משפטי אזרחי לפיצויים. הליך שכזה יארך שנים ויעלה הון תועפות, שאין לאנשים מוחלשים ועניים שאיבדו את ביתם.
"אמשיך ללוות את תושבי אבו-כביר עד שיקבלו את הפיצוי ההוגן שמגיע להם בזכות ולא בחסד. בכוונתי לקדם את הצעת החוק שהגשתי בנושא, וכמובן לפעול מול הממשלה החדשה בדרישה שיינתן פתרון מידי".
המצב בשכונת אבו כביר דומה למצב שהיה בשכונת גבעת עמל. התושבים באבו כביר, רובם עולים מאיראן, הגיעו ב-1953 בעידוד הרשויות לשטח של שכונה פלסטינית ביפו שנשאה את אותו השם – אבו כביר – לפני הגירוש ב-1948. התושבים היהודים חיו במקום ללא תשתיות במשך עשרות שנים, וגם כיום אין במקום מדרכות מסודרות, תאורת רחוב או כבישים סלולים.
ב-2010 העביר מינהל מקרקעי ישראל את השטח לעיריית תל אביב, וזו החליטה ב-2012 לפתוח בהליכי פינוי נגד התושבים. על חלק מהשטח נבנה פארק החורשות. בחודשים האחרונים פונו חמש משפחות מבתיהם בשכונה ונותורו בה עוד 20 משפחות.
בדצמבר 2019 חשפנו ב"שיחה מקומית" כי העירייה הציבה אולטימטום לתושבי השכונה, שלפיו מי שלא יחתום על "פינוי מרצון" עד סוף 2019 לא יקבל כל פיצוי. הפיצוי שהציעה העירייה למרבית התושבים היה כ-100 אלף שקל לבית. גם לגולן הוצע פיצוי כזה, אף שבית משפחתו כלל שתי דירות, שבאחת מהן התגורר בנו.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן