newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

פינוי נוסף באבו כביר: "רוצים דירה תמורת דירה, לא יותר"

הבוקר פונתה משפחת גולן מביתה בשכונה בדרום ת"א, משפחה חמישית שנאלצת לעזוב. עכשיו התושבים מחכים לדיון בבג"ץ כדי שיכיר בכך שאינם פולשים וייתן להם פיצוי הוגן

מאת:

עיריית תל אביב פינתה משפחה נוספת מביתה בשכונת אבו כביר בדרום תל אביב מבלי להציע פתרון דיור למפונים. מדובר במשפחה החמישית שמפונה בתקופה האחרונה מהשכונה.

יוסי גולן, במהלך פינוי ביתו בשכונת אבו כביר בדרום תל אביב (צילום: אורן זיו)

יוסי גולן, במהלך פינוי ביתו בשכונת אבו כביר בדרום תל אביב (צילום: אורן זיו)

בשעות הבוקר (רביעי) הגיעו נציגים של העירייה, מלווים בשוטרים, לביתם של יוסי וריטה גולן. גולן סיפר כי לא נותרה לו ברירה אלא להתפנות בעצמו, מחשש שאם יתנגד לפינוי, יוטלו עליו הוצאות.

"עד עכשיו אני לא מאמין שזה קורה לנו", אמר גולן, שנולד בשכונה, גדל בה, עזב, ובשנים האחרונות חזר לגור בבית ילדותו, בעוד סבלים ששכר וחברים עוזרים לו לפנות את תכולת ביתו. גולן התקשה לעצור את הדמעות. "בגיל חמישים אני צריך ללכת לגור אצל ההורים שלי, אנשים חולים מאוד, בני שמונים פלוס". גולן אומר כי ביקש רק דבר אחד: "דירה תמורת דירה. אני רק רוצה פיצוי הולם, מקום לשים בו את הראש".

בדצמבר 2019 חשפנו ב"שיחה מקומית" כי העירייה הציבה אולטימטום לתושבי השכונה, ולפיו מי שלא יחתום על "פינוי מרצון" עד סוף 2019, לא יקבל כל פיצוי. הפיצוי שהציעה העירייה למרבית התושבים עומד על כ-100 אלף ש"ח לבית. גם לגולן הוצע פיצוי כזה, למרות שבית משפחתו כלל שתי דירות, שבאחת מהן התגורר בנו.

"היום זה כבר אחרי התאריך האחרון שנתנו לנו", סיפר גולן. "עורכי הדין אמרו שאין מה לעשות, נחכה לדיון בבג״ץ ונקווה לבשורות טובות יותר".

נציג העירייה, שהגיע לפקח על הפינוי ולנעול את הבית, אמר לגולן כי הוא מאחל לו "בהצלחה בדרך החדשה" וכי אם הוא זקוק לעזרה, "שיפנה לרווחה". אך ריטה גולן סיפרה שהם פנו לרווחה, ושם נאמר להם כי "יש מקרים דחופים יותר".

מספר פעילים ותושבי השכונה, בהן גם שולה קשת, חברת מועצת עיריית תל אביב, הגיעו כדי לתמוך במשפחה. "אבא שלי הגיע יחד עם אביו של יוסי", סיפרה אורה גריב, תושבת השכונה שביתה פונה בתחילת השנה, אחת ממובילות המאבק נגד הפינויים. "יוסי הוא דור ממשיך, אבל עיריית תל אביב לא מוכנה לקבל את זה. הם עוברים בית-בית ותושב-תושב ומפחידים את האנשים". גריב מציינת שמדובר בסך הכל בעשרים בתי אב, כך שמדובר בעשרים דירות בסך הכל.

אורה גריב ושמעון יזדי בביתה של משפחת גולן בשכותנ אבו כביר בדרום תל אביב (צילום: אורן זיו)

אורה גריב ושמעון יזדי בביתה של משפחת גולן בשכונת אבו כביר בדרום תל אביב (צילום: אורן זיו)

שמעון יזדי, שהתגורר בעבר בשכונה, סיפר כי בעבר היתה מדיניות נדיבה יותר. "גרנו באבו כביר וקיבלנו דירה תמורת דירה", אומר יזדי. "בשנת 1972 באו לאבא שלי ואמרו לו שהוא צריך לפנות. הוא שאל אותם ׳לאן אלך עם שלוש עשרה ילדים?' ונתנו לו דירה בתל כביר". באותה תקופה, מסביר יזדי, השטח נוהל על ידי מנהל מקרקעי ישראל ולא על ידי העירייה, שקיבלה את השטח לפני כמה שנים.

"אנחנו נמסור את השטח, אנחנו לא רוצים לעכב ולהמשיך לחיות בגיהנום הזה", ממשיכה גריב, "אבל עיריית תל אביב לא מוכנה להקשיב לתושבים, אין שום שיח, רק דרך בתי משפט. אבל כל פעולה כזאת מלווה בהוצאות, שאנחנו, התושבים, לא יכולים לעמוד בהן".

ריטה גולן מספרת כי המשפחה עדיין משלמת חוב ארנונה בסך 230 אלף שקל על שבע השנים האחרונות, כפי שקבעה להם העירייה. כמו משפחות אחרות, גם אחרי הפינוי הם ימשיכו לשלם את החוב. למרות הפינוי , המשפחה קיבלה תלוש ארנונה ינואר-פברואר על סך 1500 ושילמה אותו. גם תושבים אחרים סיפרו כי קיבלו תלושי ארנונה למרות שפונו. "פינו אותי ב-5 בינואר, אבל קיבלנו ארנונה לינואר-פברואר״ מספר יוסי גריב, בן זוגה של אורה. "שלחתי להם הוכחות שפינינו את הבית, אז הם שלחו לי תלוש מעודכן לתשלום על סך 35 שקלים". נציג העירייה שהיה במקום אמר שהעניין יטופל.

בתחילת השנה הגישו המשפחות עתירה לבג"ץ כנגד הפינויים ובבקשה להגדיל את הפיצויים, תוך השוואה לתהליכי פינוי-פיצוי בשכונות שניהלו מאבקים דומים. העתירה הוגשה לאחר פסיקה פורצת דרך של בית המשפט המחוזי שהכיר בתושבי שכונת גבעת עמל כמי שהתיישבו במקום באופן חוקי, לאחר 70 שנה שבה נחשבו לפולשים. כעת התושבים באבו כביר מקווים שייעשה איתם צדק.

המצב בשכונת אבו כביר דומה לשכונת גבעת עמל. התושבים באבו כביר, רובם עולים מאיראן, הגיעו בשנת 53' בעידוד הרשויות לשטח של שכונה פלסטינית ביפו שנשאה את אותו השם – אבו כביר – לפני הגירוש ב-1948. התושבים היהודים חיו במקום ללא תשתיות במשך עשרות שנים, וגם כיום אין במקום מדרכות מסודרות, תאורת רחוב או כבישים סלולים.

ב-2010 העביר מינהל מקרקעי ישראל את השטח לעיריית תל אביב, וזו החליטה ב-2012 לפתוח בהליכי פינוי נגד התושבים. על חלק מהשטח נבנה פארק החורשות. ב-2019 עדיין התגוררו בשכונה כ-20 משפחות, אך חמש מהן כבר פונו בשנה האחרונה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

בצפון עזה, 1 מכל 3 ילדים מתחת לגיל שנתיים סובל מתת תזונה חריפה. פלסטינים ממתינים לארוחה חמה שבושלה על ידי מתנדבים ברפיח, 20 בפברואר 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

עזה, כרוניקה של הרעבה

הרעב הכבד שישראל משיתה על עזה מאז 7 באוקטובר הגיע לממדים חסרי תקדים, אך המדיניות עצמה איננה חדשה: מאז 1967, ישראל שולטת בסל המזון הפלסטיני ברצועה ומשתמשת בו כנשק לניהול האוכלוסייה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf