newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"באנו לבכות, כמו על קבר". שנה לפינוי, המשפחות חזרו לגבעת עמל

לפני שנה, המשטרה פינתה את ארבעים המשפחות האחרונות שנותרו בגבעת עמל לטובת הקמת מגדל בבעלות יצחק תשובה. "אנחנו עומדים על הרגליים, אבל לא חיים", אמרו התושבים שעדיין מחכים לפיצוי הולם

מאת:
תקעו שלטי זיכרון במקום בו עמדה הבתים. לבנה רצבי במקום שבו היה ביתה בגבעת עמל, 18 בנובמבר 2022 (צילום: אורן זיו)

תקעו שלטי זיכרון במקום בו עמדה הבתים. לבנה רצבי במקום שבו היה ביתה בגבעת עמל (צילום: אורן זיו)

שנה אחרי שפונו מבתיהם בגבעת עמל, חזרו ביום שישי עשרות תושבים לשעבר למקום שבו חיו עשרות שנים. "כולם באו לבכות פה, כמו על קבר", אמרה רבקה ספן, אחת מהתושבות היחידות שעדיין מתגוררת בשולי השכונה. בית המשפט פסק החודש שעליה לפנות את ביתה ללא פיצוי.

הבתים האחרונים בגבעת עמל פונו לפני שנה, ב-15 בנובמבר 2021. מאות שוטרים פשטו על השכונה השוכנת בצפון תל אביב, ופינו בכוח את עשרות המשפחות שנותרו בה לקראת הקמה של מגדלי יוקרה במקום בידי איש העסקים יצחק תשובה. בכך בא הקץ לעשרות שנים של מאבקים, שכללו מחאות בשטח, עתירות משפטיות ופעילות פרלמנטרית. ראשונות המשפחות יושבו בגבעת עמל בשנת 1948, ולאורך שנים מעמדן בקרקע לא הוסדר.

השטח שעליו עמדו בתי השכונה הפך במהלך השנה האחרונה למגרש עפר גדול, מוקף במחיצות אלומיניום. התושבים שהגיעו למקום ביום שישי, מלווים בפעילים שנאבקו איתן נגד הפינוי במהלך השנים, צעדו בין הנחלות. בכל נחלה התקיים טקס קצר, הוצב שלט זיכרון, הונחו פרחים ונציגי המשפחות נשאו דברים. מכיוון שהבתים נהרסו, הזיהוי של המקום שבו עמדו הבתים נעשה על פי עצים או סימנים אחרים. לאירוע הצטרפו חבר הכנסת עופר כסיף (חד"ש) חברת הכנסת לשעבר גבי לסקי וחבר הכנסת לשעבר דב חנין.

המשפחות שפונו בשנה שעברה עדיין לא קיבלו פיצוי הולם, אף שתקציב ייעודי לפיצוי כבר אושר בממשלה הקודמת. לא ברור מתי הכספים יועברו לתושבים. מאז הפינוי, רוב המשפחות חיות בפתרונות דיור זמניים, ועוברות בין קרובי משפחה, חברים ודירות שכורות.

פינוי שכונת גבעת עמל בתל אביב, 15 בנובמבר 2021 (צילום: אורן זיו)

פינוי שכונת גבעת עמל בתל אביב, 15 בנובמבר 2021 (צילום: אורן זיו)

המשפחות יושבו ב-1948 בבתי הכפר ג'מוסין אל-ע'רביה, שתושביו הפלסטינים ברחו בזמן המלחמה ולא הורשו לחזור. בהמשך נמכר השטח ליזמים פרטיים. לאחר שרוב התושבים פונו ב-2014, נותרו במקום כארבעים משפחות, והן שפונו לפני שנה. במקום שבו עמדה שכונת גבעת עמל כבר מתנוססים שני מגדלי ענק, אחד מהם של תשובה. מגדלים נוספים צפויים להיבנות בשנים הקרובות. אחד משלטי המכירות במקום מכריז: ״Uncompromised living".

תחושת קהילה שאבדה

"למרות שגרנו בצריף, היה לי כיף לגדול פה", אמרה ציונה יהוד שרפי, שפונתה בשנה שעברה. "היתה לי ילדות נהדרת. לצערי זה נגמר בצורה אכזרית. פינו אותנו בכוח. את כלתי המשטרה עצרה, אותי ואת המשפחה שלי העלו לניידת וזרקו אותנו בקניון איילון (מרחק של כחמישה קילומטר מהשכונה, א"ז). על זה אני לא אסלח ולא אשכח".

"נמשיך להיאבק לקבל מה שמגיע לנו, כי האדמה הזאת היתה צריכה להיות שלנו, כמו שנותנים לקיבוצים בן ממשיך שני ושלישי"

מביתה של יהוד שרפי נשאר רק שער הכניסה. היא טוענת שהפיצוי שפסק בית המשפט לתושבי השכונה – שלושה מיליון שקל לנחלה, שבה בדרך כלל גרו שלוש או ארבע משפחות – לא מספיק לדיור חלופי. "אני בת 72 ויצאתי עם חצי מיליון שקל", אומרת יהוד שרפי. "אף אחד לא יסכים לתת לי משכנתה. פניתי לעירייה לעזרה. לא מסתכלים עלי. אני גרה בשכירות, ומקווה שהכסף מ(משרד) האוצר יגיע אלינו. דוחים את זה כבר שנה בכל מיני תירוצים".

בניגוד להפגנות הרועשות שנערכו במקום בשנים שלפני הפינוי, התושבים והפעילים צעדו ביום שישי בשקט. הרעש היחיד שנשמע היה הלמות הפטישים שתקעו בקרקע את שלטי הזיכרון לבתים ולמשפחות.

"הייתי באזור, אבל לא נכנסתי לפה", סיפרה לבנה רצבי, בת 74, שמשפחה הועברה לשכונה מנווה צדק, כשהיתה בת שש. במהלך הפינוי בשנה שעברה היא התבצרה בביתה במשך שעות ארוכות, עד שהשוטרים גררו אותה בכוח ומנעו מהעיתונאים לתעד את פינויה.

כמו רבים מהתושבים, רצבי העידה על תחושת הקהילה שאבדה עם הפינוי. "חיינו פה בתנאים קשים, אבל חיינו טוב. עד שהצלחנו להתקדם, בא אדון תשובה וזרק אותנו בלי כסף", אמרה רצבי. "אני בדירה שכורה, לבד ברמת גן, לא כמו שהייתי פה. נגמר הסיפור. אין חיים כמו שהיו פה בשכונה. כל אחד הסתדר בעצמו, אף אחד לא מתעניין ודואג לנו. אני אישה נכה, לקח לי חצי שנה לשכור דירה".

על גדרות אלומיניום המקיפות את מה שהיתה פעם השכונה רוססו כתובות נוסח "פיצוי למפוני גבעת עמל" ו"זה הבית שלנו 1948 – 2021". כשהפעילות ריססו את אחת הכתובות על המדרכה בכניסה למשרד המכירות של פרויקט "בראשית" של האחים כוזהינוף, יצא אחד מהאחים מחשש שהצבע יותז על המכונית שלו, שחנתה במקום. על הגדר רוססה גם הכתובת "צדק לפליטי ג'מוסין אל-ע'רביה", זכר לתושבים הפלסטינים המקורים.

ציונה יהוד במקום שבן שכן ביתה, במהלך אירוע זיכרון לציון שנה לפינוי שכונת גבעת עמל בתל אביב, 18 בנובמבר 2022 (צילום: אורן זיו)

ציונה יהוד במקום שבן שכן ביתה, במהלך אירוע זיכרון לציון שנה לפינוי שכונת גבעת עמל בתל אביב, 18 בנובמבר 2022 (צילום: אורן זיו)

"האנשים עומדים על הרגליים, אבל הם לא חיים",  אמר בקול חנוק יוסי כהן, שנולד בשכונה ופונה בשנה שעברה. "הם מחייכים, אבל בפנים הכל סכינים. הם אומרים 'הכל בסדר', אבל  זה שקר, הכל לא בסדר, ואף אחד לא יבין את מה שקרה לנו.

"כל השנים נלחמנו לקנות את האדמה בכסף מלא, והמדינה שיקרה לנו. שבעים שנה לא קיבלנו שירותים, כדי לייאש אותנו. המדינה ממשיכה עם זה היום, ובולמת את התוספת שהעבודה ומרצ נתנו לנו (הכוונה להסדר שהח"כית נעמה לזימי מהעבודה והח"כית לשעבר לסקי ממרצ סייעו להשיג, א"ז). נמשיך להיאבק לקבל מה שמגיע לנו, כי האדמה הזאת היתה צריכה להיות שלנו, כמו שנותנים לקיבוצים בן ממשיך שני ושלישי".

כהן סיפר, כי מאז הפינוי לא נשאר במקום אחד. "עברתי ארבעה בתים, אצל משפחה, אצל חברים". תושבים אחרים סיפרו סיפור דומה.

"נולדתי פה, חמישה דורות חיו על האדמה הזו", אמרה ​​חנה לוי כשהיא עומדת במקום בו שכן ביתה. "איבדתי את אבא שלי, שנפטר מרוב צער בגלל הפינוי האכזר. מאז הפינוי הוא לא חזר לעצמו, לא דיבר. בן אדם, שעבד עד גיל שמונים, הפך לסיעודי. הוא מת כי זרקו אותו מהבית אחרי שבעים שנה".

התושבים סיפרו כי בנוסף לחיים לוי, אביה של חנה, בחורף נפטר גלעד שרפי, שפונה מהשכונה בשנה שעברה, ועמליה אלפסי נפטרה לפני הפינוי. בעיני התושבים, מותם קשור באופן ישיר לפינוי.

סיפור מזרחי, ומעמדי

חודש לפני הפינוי סוכם על מתווה לפינוי-פיצוי, שהיה אמור להיות ממומן מהכספים הקואליציוניים של העבודה ומרצ. אולם המתווה לא אושר סופית, שכן נדרשה לו החלטת ממשלה, התקציב המובטח "תקוע" כרגע במשרד האוצר, והממשלה החדשה תצטרך להכריע האם לשחרר את הכסף.

הפגנה בגבעת עמל, ב-13 באוקטובר 2021 (צילום: אורן זיו)

הפגנה בגבעת עמל, ב-13 באוקטובר 2021 (צילום: אורן זיו)

"נמשיך להיאבק עד שיקבלו פיצוי", אמר ח"כ לשעבר דב חנין, שליווה במשך שנים את המאבק של התושבים.  "הכסף קיים. הוא לא יפתור את אי-הצדק ההיסטורי, אבל לפחות ייתנו לתושבים את כבשת הרש. אני זוכר את הביקורים בשכונה, את הבתים שהיו כאן, את קולות של משפחות שחיו המון שנים בתנאים לא פשוטים, אבל אהבו את המקום. קשה לראות את המקום כל כך שקט וריק".

לגבי יצחק תשובה, שגר במגדל שהוקם על שטח שפונה ב-2014, אמר חנין: "מי שאחראי לעוול, נמצא קרוב ומסתכל עלינו מלמעלה. מה הוא חושב? הוא הרי זוכר שהיו פה משפחות. מה הוא מרגיש? הוא יכול היה להרוויח, גם אם היה מפצה בצורה הוגנת". יצוין שבעוד שהיזמים הציעו פיצוי שלא מאפשר קניית דירה באזור, הפינוי עצמו עלה מיליונים. המשטרה לבדה קיבלה שני מיליון שקל עבור השוטרים שאבטחו את הפינוי.

"יש פה שילוב מכוער בין קפיטליזם אכזרי, שכל מה שעולה מול עיניו זה רווח ולא רווחה, אדמה ולא אדם, בשילוב עם גזענות", אמר ח"כ עופר כסיף (חד"ש-תע"ל). "הסיבה המרכזית שהמדינה והעירייה התעמרו בתושבי גבעת עמל, כמו גם בתושבי שכונות אחרות, היא שהרוב המוחלט של התושבים הם מזרחים".

אתר בניה למגדלי יוקרה בלב השכונה בה ברים עדיין תושבי גבעת עמל (אורן זיו / אקטיבסטילס)

בנייה של אחד המגדלים על המקום שבו עמדה גבעת עמל (אורן זיו)

"אי אפשר לדבר על השכונה בלי לדבר על הסיפור המזרחי", אמרה הפעילה ספיר סלוצקר עמראן מתנועת "שוברות קירות". "השכונה פה פונתה, בעוד שכונות אחרות קיבלו את הבתים והשטחים שלהם על מגש של כסף. אי אפשר שלא לחשוב על תשובה, שיושב פה למעלה, ועל האחים כוזהינוף, שמרוויחים מהמגדל פה. מזרחים שלא זוכרים מאיפה הם באו. לכן זה גם סיפור מעמדי".

ועוד נקודה אחת. לוויתי את המאבק של גבעת עמל במשך השנים – לפני הפינויים ב-2014, במהלכם ובפינוי בשנה שעברה. עצוב לראות שלמרות התמיכה שהשיגו בשטח ובכנסת, רק מאות בודדות באו לעמוד איתם  במהלך הפינויים. מול הכוחות האדירים של בעלי הון והרשויות, בגיבוי המשטרה, לא היה למשפחות סיכוי.

כיום התושבים נאבקים על תוספת קטנה – כ-50 מיליון שקל לעשרות משפחות – נוסף לשלושה מיליוני השקלים שכל נחלה קיבלה. עם הסכומים האלה המשפחות יוכלו אולי לקנות דירה הרחק מהמקום שבו גרו. ולכן נשאלת השאלה: אם כבר הוחלט להרוס את השכונה, מדוע לא העניקו לתושביה את הפתרון הצודק – דירות במגדלי היוקרה שנבנו במקום, דירה תמורת דירה שפונתה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

המהפכה החינוכית שהקדימה את זמנה

כבר ב-1774 הבינו בחבר העמים של פולין וליטא ש"אין לכפות משמעת באמצעות פחד, אלא באמצעות מנהיגות והבנה", שהכיתות צריכות להיות מעוצבות "כך שהילד לא יראה את בית הספר כבית סוהר", ושרק הממסד האזרחי יכול להניב חינוך אוניברסלי שוויוני וחופשי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf