newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אשה אינה נולדת מנהיגה, היא הופכת לכזו

רות ביידר גינסבורג, שופטת בית המשפט העליון בארה"ב שהלכה לעולמה בראש השנה, הפכה לאגדה נערצת עוד בחייה, ולא בכדי. ניתוח התכונות שהרכיבו את עוצמתה המנהיגותית, ובהן חלוציות, התמדה, אומץ ודוגמה אישית, יכול לסייע לנו לקדם דור נוסף של מנהיגות

מאת:

תכונות רבות אפיינו את רות ביידר גינסבורג (רב"ג), וזכויותיה, ברוח ראש השנה היהודית, רבות כנראה ממספר הגרגרים שמכיל רימון אחד. ועדיין, אני תוהה מה הם המאפיינים שהפכו אותה לאגדה נערצת עוד בחייה. מה היה סוד קסמה והשפעתה הבינלאומית והבין-דורית?

נראה לי שראוי להשיב על שאלה זו לא רק במובן זה שהיא מעוררת סקרנות טבעית. יש בה טעם בעיניי משום שבכוחה לבאר לנו מהם מרכיביה של מנהיגות. מרכיבים כאלה יאפשרו למי שאוחזים בהם או בהחלקם לטפח אותם, ולמי שאין להם – לפתח אותם.

רות ביידר גינסבורג (צילום: בית המשפט העליון של ארה"ב)

רות ביידר גינסבורג (צילום: בית המשפט העליון של ארה"ב)

נכון הוא שמנהיגות מואדרת כסט של תכונות מולדות, אבל למעשה היא תמיד תמיד מורכבת גם ממסה משמעותית של מיומנויות נרכשות. בפרפרזה על מימרה של אגדה פמיניסטית אחרת, סימון דה-בובואר, אשה אינה נולדת מנהיגה, היא הופכת לכזו. לטובת קידומו של דור מנהיגות נוסף, אם כן, ניסיתי לפרק לגורמים מובחנים את עוצמתה המנהיגותית של רב"ג.

חלוציות

הפרחת השממה ושבירת תקרות הזכוכית מעניקות זכות ראשונים למבצעותיהן. רב"ג היתה בין הראשונות ללמוד משפטים כאשה; הקימה את כתב העת המשפטי הראשון לזכויות נשים; מונתה ראשונה לפרופסור בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת קולומביה; היתה האשה היהודיה הראשונה שכיהנה כשופטת בבית המשפט העליון ועוד ועוד.

חלק מהחלוציות שלה פשוט נכפתה עליה, בהיותה מי שחיה בתקופה שבה נשים הודרו ממרחבי קבלת ההחלטות ברמות הבסיסיות ביותר שניתן להעלות על הדעת. בחלק אחר ניכר כי היא יצרה מציאות חדשה יש מאין, ובכך קידמה חלוציות אקטיבית.

סירוב לקבל את כללי המשחק ובניית זירת משחק חדשה

מנהיגה תפעל לשינוי כללי המשחק, כך שלעתים רבות פשוט תייצר מגרש משחקים חדש לפעול מתוכו. עם סיום לימודיה במקום הראשון בכיתתה, נדחתה רב"ג שוב ושוב בידי מי שביקשה להתמחות אצלם. במקום שהדבר ייאש אותה, התמידה בעיקשות עד שמצאה מקום התמחות.

בהמשך בנתה לה מרחב משל עצמה כשהצטרפה לאגודה לזכויות האזרח והקימה בה "זרוע נשית", בימים שבהם זכויות אדם פשוט לא עסקו בזכויות נשים.

שימוש באסטרטגיה מחושבת

פעמים רבות, הצלחה הירואית של מנהיגה מטשטשת את ההכרה באסטרטגיה שהובילה אליה. רב"ג הצטיינה בייצוג מושכל ומחושב של תיקים, שיועדו להנכיח את חוסר הצדק הבסיסי שבמעמדן של נשים, ולא רק עבורן, גם עבור החברה כולה.

בתיקיה הסמינליים התמקדה הן בהפליית נשים והן בהפליית גברים(!), הנובעות שתיהן מיישום סטראוטיפים מגדריים על גברים ונשים כאחד. עוד בחרה להתמקד תחילה בזכויות בכלכליות, שם קל יותר להנכיח את ההפליה ולאיים פחות בשאלות של זהות מגדרית.

לימים, הרחיבה את מנעד הטיפול שלה בקידום זכויות אדם מגוונות ולאוכלוסיות רבות, ובכך ביססה עצמה כדמות בעלת משנה סדורה ורחבת היקף והשפעה.

התמדה עיקשת ואמונה ביכולת להשפיע מבפנים

מנהיגה נדרשת לסבלנות ולהתמדה, מתוך אמונה בכוחו העדיף של שינוי מעמיק ופנימי על פני הזוהר המסנוור של "מהפכה". תפיסה זו הובילה להצטרפותה הנלהבת של רב"ג לאותו בית משפט שעליו מתחה ביקורת בעוז.

התפיסה הזאת אפיינה גם את סגנון השפיטה שלה, שהיה מלא סבלנות וחתר להסכמות רחבות עם יתר השופטים. רק בערוב ימיה הפכה רב"ג לכותבת עמדות יחיד, כשאזלו מאגרי הזמן הנדרשים לה למהלכי שכנוע.

עדות לתפיסתה זו ניכרת בביקורת שמתחה על אחד מפסקי הדין המרכזיים בנושאי הפלות, בשל החשש שלה שאותו פסק דין חולל שינוי בזכותן של נשים על גופן באופן מעורר התרסה, המסכן את עמידותו.

עצרת לזיכרה של רות ביידר גינסבורג מול בית המשפט העליון, ב-19 בספטמבר 2020 (צילום: Ted Eytan, CC BY-SA 2.0)

עצרת לזיכרה של רות ביידר גינסבורג מול בית המשפט העליון, ב-19 בספטמבר 2020 (צילום: Ted Eytan, CC BY-SA 2.0)

מי שבקיאה במשפט האמריקני העכשווי יודעת עד כמה מדויק היה חששה. אין שופט שמינויו לעליון אינו נוגע לעמדתו בנושא הפלות, וכמעט כל מדינות דרום ארה"ב עוסקות באובססיביות ממש בצמצום מקסימלי של זכותן של נשים להפיל.

אומץ ומחויבות אישית למטרותיה המוצהרות

אומץ היא תכונה מנהיגותית שפעמים רבות מתגלה בתחילת דרכה של דמות משנת מציאות ונמוגה בסופה. אצל רב"ג, ניתן לראות רצף פעולות אמיצות.

כך למשל, היא לא היססה להפעיל את כלי המאבק שבידיה על מקום עבודתה, כאשר חשפה את אי השוויון בשכרן של מרצות מול זה של מרצים באוניברסיטאות שבהן לימדה, והובילה להשוואת שכרם. לימים, גם בהיותה שופטת בית המשפט העליון, העזה והיתה הראשונה שערכה טקס נישואים חד מיניים בין שני גברים.

תפיסה עצמית של שליחות ומנהיגות

מנהיגה חייבת להבין את שליחותה ולקבל אותה על עצמה. לאחר שהפכה שם דבר בעולם המשפט, רב"ג דחתה הצעות להרוויח כסף בשוק הפרטי ובחרה להצטרף לסגל אוניברסיטאי כדי לשמש מודל לתלמידותיה.

תפיסת השליחות היא גם זו שהותירה את רב"ג בתפקידה עד לגילה המופלג, למרות מחלתה ולמרות הצהרותיה בעבר שתפרוש בגיל 82. לאחר בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא, נדמה היה שלקחה על עצמה להיאחז בחיים שהלכו ועזבוה בשם שליחות זו, ובלבד שלא תספק הזדמנות למנות שופט שמרן תחתיה.

שמירה על החיבור לזירות חוץ משפטיות רלוונטיות

מנהיגה אינה יכולה להסתגר בדלת אמות תחומה, גם אם הוא נעלה וחשוב כשלעצמו. אף שבמובן זה שיפוט בבית המשפט העליון הוא מלכוד מאתגר במיוחד, רב"ג לא הסתגרה במגדל השן שהוא מדמה עצמו להיות. היא הקפידה להשתתף בכנסי זכויות אדם, הרצאות השראה לתלמידות למשפטים, סרט דוקומנטרי על עשייתה ועוד.

דוגמא אישית

מנהיגה תדאג לממש את חזונה הן כלפי חוץ והן כלפי פנים. רב"ג ראתה ביחסיה הזוגיים מרחב לשוויוניות ולהגינות הדדית. מבחינתה, שני בני הזוג אחראים להצלחה המקצועית של שניהם, ולכל אחד מהם תפקיד במתן גיבוי ודחיפה לשני בעת המתאימה.

"יהא זיכרה מהפכה" - שלט לזיכרה של רות ביידר גינסבורג (צילום: Geoff Livingston, CC BY-NC-ND 2.0)

"יהא זיכרה מהפכה" – שלט לזיכרה של רות ביידר גינסבורג (צילום: Geoff Livingston, CC BY-NC-ND 2.0)

רעיון מהפכני זה היה מאוד לא נפוץ בימי תחילת זוגיותה, אז נדרשו כלל נשות ארה"ב להתייצב מאחרי בעליהן כרעיות וכאימהות במשרה מלאה, בעוד בן זוגן מפרנסן ומתפתח מקצועית בחוץ. רב"ג נהגה כך לפרקים, ולפרקים נהג כך בן זוגה המסור מרטי, שזיהה היטב את פוטנציאל הצמיחה האדיר של בת זוגו.

לא בכדי ראתה רב"ג לנכון להדגיש את חשיבות החיים הפרטיים על הישגי השוויון הציבוריים של נשים, כאשר קבעה, במימרה מפורסמת, "רק כאשר האבות הם הורים שווים לילדיהם, הנשים יהיו חופשיות באמת" (when fathers are equal parents to their children, only then will women be truly free).

יהי זכרה ברוך, ותהי מנהיגותה נר לרגלינו.

יפעת ביטון היא פרופ' חברה בבית המספר למשפטים של המכללה למנהל, והנשיאה המיועדת של המכללה האקדמית אחוה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf