newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אסור היה לזה להיגמר במוות

פהימה אלחרוב בת השישים שנורתה למוות על ידי חיילים בצומת גוש עציון החזיקה בידה סכין. היא לא נופפה בה ולא רצה לעברם. לפי עדות רופאה, היא היתה במצב נפשי קשה. בכך הצטרפה אלחרוב לשורת מתמודדי הנפש ששילמו בחייהם על מדיניות האצבע הקלה על ההדק     

מאת:

28 שניות נמשך הסרטון המתעד את הירי בפהימה אלחרוב, פלסטינית בת שישים מהכפר חוסאן שליד בית לחם.

לא נופפה בסכין, לא רצה לעבר החיילים. פחימה אלחרוב מול חיילים בצומת גוש עציון, לפני שנורתה למוות (צילום מסך)

לא נופפה בסכין, לא רצה לעבר החיילים. פהימה אלחרוב מול חיילים בצומת גוש עציון, לפני שנורתה למוות (צילום מסך)

אתמול (ראשון) בצהריים, אלחרוב שלפה סכין בצומת גוש עציון, מקום שבו מוצבים דרך קבע חיילים רבים. בתחילה הצבא טען כי היא נורתה בפלג גופה התחתון, אך מבית החולים שערי צדק נמסר כי היא ״הגיעה במצב אנוש עם פציעות בחזה ובגפיים״. כעבור שעות אלחרוב מתה מפצעיה.

בכלי התקשורת כינו את האישה ״מחבלת״ ואת האירוע כ״ניסיון פיגוע״, אך התיעוד מהשטח מציג סיפור מורכב יותר.

הסרטון מתחיל אחרי שאלחרוב כבר מחזיקה סכין בידיה. בשניות הראשונות שני חיילים קוראים לאישה ״תורידי״ ודורכים את נשקם.

בהמשך, אחד החיילים יורה באוויר, כאשר הוא והחייל השני צועדים לאחור, בעוד האישה מתקדמת באיטיות לעברם. הסכין שהיא מחזיקה לא מונפת, ביד אחת היא אוטמת את אוזנה הימנית, כנראה בגלל קול הירי באוויר. היא לא רצה לעבר החיילים.

החיילים ממשיכים לקרוא לעברה בעברית ״תורידי את זה למטה״, ״תורידי את הסכין״ ו-״ווקף״ – 'עצור' בערבית.

בשלב הזה מתייצבים מול האישה עוד שני חיילים עם נשקים שלופים. אז נשמעות שתי יריות. לפני הירייה מישהו – אולי צלם הסרטון – צועק ״עצור״, אז הצילום נפסק.

בתיעוד אחר, מרכב חולף, נראית אלחרוב מוטלת על הקרקע, מדממת, מבלי שאיש מטפל בה. לא ברור כמה זמן אחרי הירי צולם הסרטון. בעבר, חיילים, שוטרים ואנשי רפואה השאירו חשודים בתקיפה לדמם למוות – כמו במקרה של אחמד עריקאת.

אם בוחנים את המקרה על פי חוקי הפתיחה באש, נראה שהחיילים פעלו לפי הנהלים. קראו לה לעצור, כיוונו את הנשק, ירו באוויר ולבסוף ירו שני כדורים – לא כמו מקרים אחרים בהם חיילים או שוטרים ירו מספר רב של כדורים. אך עדיין, עולה השאלה מדוע ארבעה או חמישה חיילים לא יכולים להשתלט על אישה מבוגרת בדרך אחרת, לא קטלנית, במיוחד לאור העובדה שבסרטון נראה שאלחרוב לא מסתערת על החיילים או מניפה את הסכין.

יאיר גולן, הסמן הימני במרצ וסגן הרמטכ״ל לשעבר, צייץ לאחר האירוע ״אישה בת 60 נורתה למוות על ידי שני חיילים חמושים מכף רגל ועד ראש. נכון, היא נופפה בסכין, אבל ככה לא מתנהגים לוחמים״. בתגובת רבים גיבו את החיילים ואף ציינו שהיו צריכים לירות בה עוד קודם. זהו הלך הרוח שהתגבר מאז "אינתיפאדת הסכינים" ב-2015, לפיו כל מי ששולף סכין או חשוד בניסיון תקיפה, דינו מוות. המקרה של אלאור עזריה, שנשלח לרצות עונש מגוחך בכלא וקיבל תמיכה ציבורית רחבה, מראה מהיכן מגיעה הלגיטימציה להוציא להורג ללא משפט פלסטינים שביצעו או שנחשדו בניסיון תקיפה.

בנוסף, הגיבוי התקשורתי לכל פעילות של הצבא  והעובדה שאירועים כאלה אינם נחקרים מובילים לכך שלירי ללא הצדקה אין שום מחיר.

כמו ביאדגה, כמו חבורה

ונקודה נוספת: אלחרוב סבלה מדיכאון וחרדות לאחר שאיבדה את עבודה בסלון יופי. ד״ר תאופיק סולימאן ממרפאת בריאות הנפש בבית לחם ציין במכתב רשמי כי פגש את אלחרוב לראשונה באמצע אפריל, וכי היא סבלה מחרדה, לחץ ומצב רוח ירוד. הוא ציין כי מצבה הנפשי הידרדר לאחר שאיבדה את  כספה ולא מצאה מקור הכנסה, וניסתה לשים קץ לחיה מספר פעמים. אמש משפחתה לקחה אותה שוב לרופא, שציין שאלחרוב סירבה לטיפול והפסיקה ליטול את התרופות נגד דיכאון. בחוות הדעת שלו הוא ציין כי נדרשת לה ״השגחה צמודה״. זמן קצר לאחר מכן היא הגיעה לצומת הגוש.

על פניו, מדובר במקרה קלאסי של ״Suicide by cop", בו ניסיון אובדי נעשה על ידי פעולה שתגרום לשוטרים לפתוח בירי. בישראל, שוטרים וחיילים אינם מוכשרים להתמודד עם מפגשים עם מתמודדי נפש, כפי שהמקרים הטראגיים של יהודה ביאדגה, שיראל חבורה ומוניר ענבתאוי מוכיחים.

חיילים שהעידו בפני ״שוברים שתיקה״ דיברו על הפחד מילדים או מכל פלסטיני, וגם בסרטון ניכר שהחיילים לחוצים מאוד. הפחד הזה הוא הבסיס לטענה שעולה פעמים רבות, לפיה החיילים או השוטרים ״חשו סכנה לחייהם״ ולכן ירו. קשה להתווכח עם תחושה סובייקטיבית, ולכן צריך להסתכל על השניות של שליפת הסכין והירי בהקשר הרחב יותר: שחייהם של פגועי נפש נמצאים בידי צעירים בסביבות גיל 18, ללא כל הכשרה מתאימה לפעול בסיטואציות מול מתמודדי נפש, או בכלל עם אוכלוסייה אזרחית בשטח כבוש.

מדוברות הצבא נמסר בתגובה:

"אתמול בשעות הבוקר, הגיעה פלסטינית חמושה בסכין לצומת גוש עציון שבמרחב החטיבה המרחבית "עציון" וניסתה לדקור אזרחים ולוחמי צה"ל ששהו בנקודה. הלוחמים פתחו בנוהל מעצר חשוד, שכלל ירי לאוויר וירי לעבר החשודה. מיד לאחר מכן, הוענק לחשודה טיפול רפואי ראשוני על ידי צוות רפואי צבאי והיא פונתה להמשך טיפול בבית החולים. האירוע מתוחקר".

 

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

"צעד ראשון לקראת השתלטות הדרגתית על פלסטין כולה". משה שרת, אבא אבן ודוד הכהן מניפים את דגל ישראל במתחם האום בניו יורק לאחר החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות, 29.11.1947. (צילום לע"מ)

על מיתוס הסירוב הערבי לתוכנית החלוקה ומניפולציות אחרות

בכל פעם שהשיח סביב הסכסוך הישראלי-פלסטיני עולה לכותרות, מתחדש גם הדיון בתוכנית החלוקה. החוקר המצרי עבד אל־פתאח מאדי מפריך כמה מהמיתוסים הרווחים ומזכיר: העמדה הציונית היתה הרבה פחות תמימה משנוטים להציג  

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf