newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אני כותבת כדי לזכור את מה שקרה אמש בירושלים

האבא שניסה להציל את בתו. גילם הצעיר של הכהניסטים. האנשים שעמדו מנגד. הפחד כשנשאלנו אם אנחנו שמאלנים. וחוסר האונים. עדות אישית מלילה של מלחמה בירושלים

מאת:

אני כותבת עכשיו לא מפני שיש לי אמונה כלשהי שתיאור המלחמה שהתחוללה אתמול (חמישי) בערב בשער שכם, או תיאור ההיטלר יוגנד שצעדו בליבה של ירושלים, ישנה משהו למישהו. אני יודעת שלא. האלימות הזו בירושלים הפכה לסוג של "כלב נשך אדם", ותיאוריה נשמעים תמיד דומים עד יאוש: רימוני גז והלם, מכתזיות, פחים בוערים, נערים נעצרים, שוטרים, סוסים.

אני כותבת בגלל הצורך לפרק את הטירוף הזה לגורמים הכי קטנים שלו, כדי שאולי ככה אוכל להבין אותו יותר. כדי לכתוב עדות, כי דבר אחר אני לא יכולה לעשות. כדי לזכור.

לזכור שבתוך עננת העשן והרעש המחריד של רימוני ההלם וההמון הנס בבעתה לכל עבר ראיתי אבא שאוחז חזק ביד של הילדה שלו, ומנסה לברוח איתה משם.

פעילי הימין שצעדו בירושלים (אורן זיו)

פעילי הימין שצעדו בירושלים (אורן זיו)

לזכור את עיניו המבוהלות של הנער שגררו איתם השוטרים אחרי ששעטו לתוך קבוצת צעירים פלסטינים.

לזכור את המדרגות הריקות ברחבת שער שכם שעדיין אסורות לישיבה עבור הפלסטינים.

לזכור שכאשר צחנת הבואש גרמה לי עוויתות הקאה וצואת סוסי המשטרה התערבבה על הרצפה בקלחים העכורים האלה, חשבתי לעצמי אם העירייה תנקה את הזוהמה הזו מחר, וכמה בלתי נסבל הוא ודאי לשבור את הצום בלילות רמדאן מתבוססים במי ביוב מצחינים בתוך זירת קרב. אלה אמורים להיות הלילות החגיגיים בשנה.

מכתזית עם מי בואש מצחינה את מזרח העיר (אורן זיו)

מכתזית עם מי בואש מצחינה את מזרח העיר (אורן זיו)

לזכור את רעש הרימונים שהמשכתי לשמוע גם כשהייתי כבר די רחוקה משער שכם.

לזכור איך כשראיתי את העדר המוטרף של הכהניסטים שועט קדימה, לא פחדתי אלא בעיקר נדהמתי ממספרם הרב ומגילם הצעיר.

לזכור איך מאוחר יותר, כשכמה מאותם צעירים שאלו אותנו בחשדנות "אתם שמאלנים?", כן פחדתי.

פעילי הימין שצעדו בירושלים (אורן זיו)

פעילי הימין שצעדו בירושלים (אורן זיו)

לזכור את החרדיות והחרדים שעמדו מצידה השני של מסילת הרכבת הקלה מול שער שכם, בצד של מוסררה היהודית, והסתכלו על הבזקי הרימונים והפיצוצים מכיוון שער שכם במין ריגוש נוצץ בעיניים.

לזכור את הצעיר עם הכיפה שעמד מעבר למחסום המשטרתי ורב בצעקות עם צעיר פלסטיני מהצד השני, ומתישהו צעק "אנחנו נשחט את כולכם, אתה יודע שאנחנו נהרוג אתכם אחד אחד".

לזכור את הזיקוקים שהדליקו את שמי הכהניסטים כשהם שרו "אל תירא ישראל אל תירא".
לזכור את פעילי השמאל שהסתובבו בקבוצות קטנות מאוד, לפעמים בזוגות.

לזכור שבתי שאלה אותי כשיצאתי מהבית "אבל אם תראי אותם מכים מישהו, מה תוכלי בכלל לעשות?", ולא ידעתי מה לענות.

רחבת שער שכם מפונה מפלסטינים, רמדאן 2021 (אורן זיו)

רחבת שער שכם מפונה מפלסטינים, רמדאן 2021 (אורן זיו)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
פלסטינים בורחים מח'אן יונס לרפיח, ב-26 בינואר 2024 (צילום: עטיה מוחמד / פלאש90)

פלסטינים בורחים מח'אן יונס לרפיח, ב-26 בינואר 2024 (צילום: עטיה מוחמד / פלאש90)

עזבתי את עזה, אבל המלחמה עדיין לא עוזבת אותי

יצאתי משג'אעייה, עברתי מחסום של הצבא הישראלי, וביליתי כמה שבועות באוהל ברפיח בדרך לעזוב את הרצועה. אני חושש שההחלטה הזאת תעיק על נשמתי לתמיד, אם יקרה משהו למשפחתי בזמן שאיני שם

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf