אני כותבת כדי לזכור את מה שקרה אמש בירושלים
האבא שניסה להציל את בתו. גילם הצעיר של הכהניסטים. האנשים שעמדו מנגד. הפחד כשנשאלנו אם אנחנו שמאלנים. וחוסר האונים. עדות אישית מלילה של מלחמה בירושלים
אני כותבת עכשיו לא מפני שיש לי אמונה כלשהי שתיאור המלחמה שהתחוללה אתמול (חמישי) בערב בשער שכם, או תיאור ההיטלר יוגנד שצעדו בליבה של ירושלים, ישנה משהו למישהו. אני יודעת שלא. האלימות הזו בירושלים הפכה לסוג של "כלב נשך אדם", ותיאוריה נשמעים תמיד דומים עד יאוש: רימוני גז והלם, מכתזיות, פחים בוערים, נערים נעצרים, שוטרים, סוסים.
אני כותבת בגלל הצורך לפרק את הטירוף הזה לגורמים הכי קטנים שלו, כדי שאולי ככה אוכל להבין אותו יותר. כדי לכתוב עדות, כי דבר אחר אני לא יכולה לעשות. כדי לזכור.
לזכור שבתוך עננת העשן והרעש המחריד של רימוני ההלם וההמון הנס בבעתה לכל עבר ראיתי אבא שאוחז חזק ביד של הילדה שלו, ומנסה לברוח איתה משם.
פעילי הימין שצעדו בירושלים (אורן זיו)
לזכור את עיניו המבוהלות של הנער שגררו איתם השוטרים אחרי ששעטו לתוך קבוצת צעירים פלסטינים.
לזכור את המדרגות הריקות ברחבת שער שכם שעדיין אסורות לישיבה עבור הפלסטינים.
לזכור שכאשר צחנת הבואש גרמה לי עוויתות הקאה וצואת סוסי המשטרה התערבבה על הרצפה בקלחים העכורים האלה, חשבתי לעצמי אם העירייה תנקה את הזוהמה הזו מחר, וכמה בלתי נסבל הוא ודאי לשבור את הצום בלילות רמדאן מתבוססים במי ביוב מצחינים בתוך זירת קרב. אלה אמורים להיות הלילות החגיגיים בשנה.
מכתזית עם מי בואש מצחינה את מזרח העיר (אורן זיו)
לזכור את רעש הרימונים שהמשכתי לשמוע גם כשהייתי כבר די רחוקה משער שכם.
לזכור איך כשראיתי את העדר המוטרף של הכהניסטים שועט קדימה, לא פחדתי אלא בעיקר נדהמתי ממספרם הרב ומגילם הצעיר.
לזכור איך מאוחר יותר, כשכמה מאותם צעירים שאלו אותנו בחשדנות "אתם שמאלנים?", כן פחדתי.
פעילי הימין שצעדו בירושלים (אורן זיו)
לזכור את החרדיות והחרדים שעמדו מצידה השני של מסילת הרכבת הקלה מול שער שכם, בצד של מוסררה היהודית, והסתכלו על הבזקי הרימונים והפיצוצים מכיוון שער שכם במין ריגוש נוצץ בעיניים.
לזכור את הצעיר עם הכיפה שעמד מעבר למחסום המשטרתי ורב בצעקות עם צעיר פלסטיני מהצד השני, ומתישהו צעק "אנחנו נשחט את כולכם, אתה יודע שאנחנו נהרוג אתכם אחד אחד".
לזכור את הזיקוקים שהדליקו את שמי הכהניסטים כשהם שרו "אל תירא ישראל אל תירא".
לזכור את פעילי השמאל שהסתובבו בקבוצות קטנות מאוד, לפעמים בזוגות.
לזכור שבתי שאלה אותי כשיצאתי מהבית "אבל אם תראי אותם מכים מישהו, מה תוכלי בכלל לעשות?", ולא ידעתי מה לענות.
רחבת שער שכם מפונה מפלסטינים, רמדאן 2021 (אורן זיו)
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
