newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אל תתבלבלו, זה קרב בתוך האליטה האשכנזית

יריב לוין מייצג את הריאקציה, אסתר חיות את השמרנות, אבל שניהם חלק מהאשכנזיות ההגמונית, שמדחיקה את אי-השוויון העדתי-אתני. דמוקרטיה תושג כשמעמד הביניים האשכנזי יזוז מעט הצידה ויפנה מקום גם למזרחים ולערבים

מאת:
ש"ס נזכרת במזרחיות רק שהמנהיג שלה מורשע בשחיתות. יריב לוין ונתניהו באירוע התמיכה באריה דרעי (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

ש"ס נזכרת במזרחיות רק שהמנהיג שלה מורשע בשחיתות. יריב לוין ונתניהו באירוע התמיכה באריה דרעי (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

בתוכנית הבוקר של רשת ב' ביום חמישי שעבר (19 בינואר) רואיין אריה גולן על ידי רוני קובן ועמרי אסנהיים. במהלך שיחתם על חדשות היום, ולאחר שהקשיב לשיחה הקודמת שלהם עם הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר שאול מופז, אמר גולן כי העובדה שמתוך 11 שופטים בבית המשפט העליון יש רק שופט מזרחי אחד היא "לא פחות ממדהימה מבחינה חברתית".

אפשר לומר בדיוק את אותו הדבר על האקדמיה הישראלית. גם בה יש פרופסור מזרחי אחד על כל תשעה אשכנזים. בתפקידים בכירים במשרדי הממשלה, בגופים מדינתיים פורמליים אחרים ובכלי התקשורת המצב דומה למדיי. ייתכן שהיחס מאוזן יותר ככל שיורדים בסולם הדרגות, אבל המצב בבית המשפט העליון ובאקדמיה משקפים אי שוויון אתנו-מעמדי. מצב של אשכנזיות מנצחת, זחוחה ואטומה.

מופז אמר למראיינים שלו כי חייו הפרטיים הם "תותים", אבל ישראל ניצבת בפני "מדרון חלקלק" בגלל הרפורמה של יריב לוין. זו אמירה ששומעים הרבה לאחרונה. החיים הפרטיים נהדרים. החיים הקולקטיביים נוראיים. מופז נשאל על קובלנותיהם "העדתיות" של תומכי השר אריה דרעי, וענה כי מעולם לא דיבר או עשה שימוש במזרחיות שלו. מופז, כמו מראייניו, חוגג ונושא על כפיים את ישראליותו. מזרחיות אינה נקודה שיש לדון בה כשחייך הם "תותים". מבחינתו של מופז, יש מדרון חלקלק המאיים על הישראליות, ויש מזרחיות. השניים אינם קשורים.

אבל האם יתכן כי אי-שוויון אתנו-מעמדי הוא בדיוק המדרון החלקלק, שממנו חושש מופז אך על קיומו אין הוא מוכן לדבר, משום שהוא מתנגד לטענת "המזרחיות"? כיצד יתכן שחברה המדברת את עצמה לדעת תחת כל מיקרופון או עדשת מצלמה פתוחה – בחוצפה, בקול רם, בחוסר נימוס אלמנטרי ובהתנצחות קבועה – לא מעזה לגעת במהותו החברתית של המדרון החלקלק, שניתן לקרוא לו עימות בין מזרחיות ואשכנזיות, אך מעדיפים לקרוא לו "שד עדתי מזרחי"? זוהי מדיניות של דיכוי והתגזענות באמצעות הכפפה וסירוס פוליטי.

החיים שלו תותים. שאול מופז (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

החיים שלו תותים. שאול מופז (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

זהו שד עדתי מוכחש הסובל גם מפיצול אישיות. קוראים לו שד עדתי מזרחי, אך הוא שד עדתי אשכנזי. השימוש ב"מוצא" כמסמן ומציין אישי וקולקטיבי, בעיקר לצורך הענקת משאבים ציבוריים לקבוצה נבחרת, היתה, והיא עדיין, ליבתה של מדיניות העדפה וייצור של האשכנזיות הישראלית כמעמד חברתי. ראו את ההרכב הדמוגרפי של "המרחב הכפרי". ראו את מוסדות התרבות והרכבן.

זהו גם שד מודחק, שאסור לקרוא בשמו בקול רם. לעיתים שד עדתי מודחק זה חוזר כדרמה, לפעמים כטרגדיה. בדרך כלל הוא מופיע כפארסה. ביומיום נתקלים בשד עדתי מודחק זה כבדיחה תיאטרלית וראוותנית. השד העדתי מופיע כהצגה הומוריסטית עם נגיעה אפשרית אך מתחכמת למציאות. למרות השפה הפסיכולוגיסטית שאני נוקט כאן בכל מה שקשור לחזרתו של המודחק, דיכוי "אתני" הוא עובדה סוציולוגית-מעמדית ופוליטית. זוהי עובדה חברתית מוכחשת – ראה מופז – חלק מאסטרטגיה של השתקה ודיכוי.

מזרחיות כמופע של פארסה

האשמותיהם של אוהדי דרעי כי בית המשפט העליון נוהג בשיפוט אשכנזי הם מופע של פארסה. כולם – כולל המתריסים – יודעים כי היא נעשית לצורכי דרמה ותיאטרון. עד שמערכת המשפט לא חסמה את דרעי, העימות בין אשכנזיות ומזרחיות לא היה מרכיב קבע יסודי בפוליטיקה של המפלגה. "שיפוט" או "ייצוג" אשכנזי בבית המשפט העליון לא הוצגו כבעיה תרבותית או פוליטית, גם לא ייצוגה של אוכלוסייה מזרחית בבית המשפט. אי-שוויון לא נידון בש"ס כנושא המצריך טיפול של ממש באמצעות מדיניות ציבורית מושכלת ומכוונת.

גמילות חסדים ובתי תמחוי – אופן הפעולה הפוליטי המועדף על מפלגת ש"ס – הם מדיניות של טיפוח העוני על חשבונם של העניים ונגדם. 364 ימים בשנה ש"ס לא מטפלת במזרחיות כאי-שוויון. המזרחיות הופכת ליהלום בכתר רק ביום שבו ש"ס נדרשת לשלם מחיר על שחיתותו החוזרת ונשנית של ראש מפלגתה. הפוליטיקה של ש"ס היא אסטרטגיה אשכנזית וריאקציונית של מעמד בינוני מזרחי.

גם כאשר ח"כ כמו דוד אמסלם מתעמת עם נשיאת בית המשפט העליון, הוויכוח הזה מופיע כפארסה. לעומת פארסה זו, גורלה ובריאותה של אורנה פרץ, "המשעממת" מקרית שמונה, נשאר עלום. בחסות אפלת שכחה זו שוכנת המזרחיות כטרגדיה.

משחק את התפקיד שכתבו לו היגאל מוסינזונים. דוד אמסלם (צילום: אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

משחק את התפקיד שכתבו לו היגאל מוסינזונים. דוד אמסלם (צילום: אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

בעקבות "הגשש החיוור" התפתח ההומור הישראלי לכזה שליבתו גזענית. "הגשש החיוור" נבנה על בסיס ההומור האתנו-מעמדי, שהירשה להתבדח על תרבותם של מזרחים – גם על ידי מזרחים – אך אסר לומר את המושג "דיכוי אתני" כטענה פוליטית. בחברה הישראלית אין בדיחה טובה בלי גזענות אנטי-מזרחית בסופה.

לא מדברים על אי שוויון אתנו-מעמדי אלא על "פריפריה". צה"ל המציא ופעל על פי קוד סלקציה "מדעית" וחברתית באמצעות המושג "קבוצת איכות" (קב"א), וכך ניתב חיילים ממעמד פועלים מזרחי למקצועות תחזוקה ושירותים, וחיילים ממעמד בינוני אשכנזי ליחידות עלית. היה "נאום הצ'חצ'חים" של דודו טופז והיה גם "נאום הצ'חצ'חים" של אמסלם, כך הגדיר אותו עמית סגל. תוכנו של הומור ישראלי ועולם מושגים זה הוא הגזעה והתגזענות אשכנזית. עולם זה מעצב גם את הכוחות הפוליטיים מפלגתיים.

בליכוד נאסר לארגן מזרחים כקהילה פוליטית. "מנהיגים מזרחים" ממונים על ידי צ'יף אשכנזי תורן, והם הופכים לעושי דברו

הליכוד ושותפותיו הדתיות-לאומיות והחרדיות הן מפלגות המבטאות אינטרס וסנטימנט אשכנזי למהדרין. על כן יש לראות את הוויכוח הנוכחי על הרפורמה או הריסוק המשפטי כמתנהל בין שני אגפים של דומיננטיות והגמוניות של אשכנזיות. המעמד הבינוני האשכנזי מימין נאבק במעמד הבינוני האשכנזי שבמרכז.

בפרפרזה על דבריו של בנו של ראש הממשלה כי "הרי ידוע שאמיר אוחנה הוא פולני", צריך לכתוב "הרי ידוע שבנימין נתניהו הוא מרוקאי". הליכוד היא מפלגה אשכנזית שחלק משמעותי של בוחריה הם מזרחים. זה נכון כבר יותר מ-40 שנה. זוהי מפלגה, שמעולם לא היה בה ראש מפלגה מזרחי, משום שבליכוד נאסר לארגן מזרחים כקהילה פוליטית. "מנהיגים מזרחים" ממונים על ידי צ'יף אשכנזי תורן, והם הופכים לעושי דברו. כך הופכים "מנהיגים אותנטיים" אלה לשפוטים של אשכנזי תורן בתפקיד צ'יף. זוהי מפלגה המנצלת באופן עקבי ומתמשך ״מנהלי מעברה״ מזרחים בציניות ובתמורה לכסף, כבוד וכוח. שלושת הכ"פים של חבר הכנסת – עכשיו שר – מיקי זוהר.

שכח גם ראש הליכוד הוא אשכנזי. יאיר נתניהו (צילום: אבשלום ששוני / פלאש 90)

שכח שגם ראש הליכוד הוא אשכנזי. יאיר נתניהו (צילום: אבשלום ששוני / פלאש 90)

ח"כ אמסלם, לשם דוגמה, הוא ביטוי "אותנטי ליכודי" של התרסה מתלהמת. בוויכוח המתוקשר שלו עם נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, אמסלם גילם את הפארסה והדרמה. הוא משחק את "קזבלן" בתסריט שכתבו עבורו יגאל מוסינזונים רבים. מבחינה פוליטית אמסלם מגלם את הבדיחה המזרחית התורנית. אין הוא מציג אג׳נדה של שינוי חברתי. הוא מעלה על הבמה קובלנה של כבוד ועלבון אישי. בוויכוח זה הנשיאה חיות גילמה את תפקיד האשכנזיה המכחישה.

מעמד הביניים האשכנזי אכל ושתה ממשאבי הציבור

הכחשה אטומה מחד והתרסה מתלהמת מאידך אינן מקדמות שינוי חברתי. הן מקבעות שמרנות וריאקציה. כך שבבחירות האחרונות קטף נתניהו, נציגה של אשכנזיות מכחישה מימין, את הדיווידנדים הפוליטיים של משחק ההכחשה וההתרסה של המרכז והשמאל. הריאקציה האשכנזית ניצחה בבחירות האחרונות.

"מפלגות האלוהים האשכנזיות" ניצלו את יהודי מדינות המזרח התיכון, צפון אפריקה ואסיה מראשית הציונות. המפלגה הדתית לאומית (מפד"ל) המיטה אסון חברתי ושמד רוחני על קהילות אלה בשנות החמישים, השישים והשבעים של המאה הקודמת. טראומה רוחנית שלא נרפאה עדיין. עד היום רואות קהילות חרדיות אשכנזיות ביהודים מזרחים אח מפגר ואחות נחשלת. חלק "מהמשפחה" שלעולם יושאר בחדר האחורי של בית הספר, של האולפנה, של בית המדרש, הכולל וכמובן של מוסד הנישואין. הפרדה ודיכוי אלה הם קוד על פיהם פועלות מפלגות אלה כארגונים פוליטיים של כוח.

את ההכחשה האשכנזית, השמרנית שבמחנה המרכז שומעים באמצעות לשון אלימה, גסה ובריונית הצורחת השכם והערב: "נמאס לנו עם האכלו לי שתו לי". במרכז הפוליטי מכחישים את המבנה האתנו-מעמדי, משום שהוא יחייב רפורמה דמוקרטית וייצוגית בכל מוסדות המדינה. התנהגותה הבוטה והאטומה של השופטת חיות – העומדת בראש מוסד סגרגטיבי שייצוגם של מזרחים בו היא עובדה "לא פחות ממדהימה מבחינה חברתית" – היא ביטוי מוקצן של הכחשה אשכנזית שמרנית של המבנה האתנו-מעמדי. שיסוי כנגד טענה אזרחית ודמוקרטית זו של המזרחיות נפוץ למרות שההיסטוריה של המעמד הבינוני האשכנזי הישראלי היא ״אכילה ושתיה״ על חשבון ומכיסו של הציבור. האשכנזיות היא מעמד בינוני תוצר המדינה.

פירוט ההתעלמות מזכויות הפלסטינים היה פוגם בדימוי הנאור של בג"ץ. נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

עומדת בראש מוסד שמדיר מזרחים. נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

במחנה השמאל מפחדים להכיר, להודות ולראות את העימות האתנו-מעמדי בין אשכנזיות ומזרחיות משום שהכרה והודאה שכאלה יחייבו פתיחה לביקורת אזרחית ושוויונית את משאביו החומריים של "המרחב הכפרי" כקהילה פוליטית וכלכלית. על כך העידה ראשת מרצ זהבה גלאון לאחר שמפלגתה נחלה מפלה בבחירות נובמבר 2022.

מרצ היא מפלגת "השמאל" הלא-שוויונית ביותר שיש בישראל. מפלגת זכויות האזרח הנאבקת נגד מימוש זכויותיהם של אזרחים חומים. מרץ הסתירה דו"ח רשמי של משרד הבריאות בנוגע למאבקם של הורים שילדיהם נעלמו בפרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן, והכשילה כל מנהיגות מזרחית מוכשרת ופעילה החל ברן כהן, דרך אבי דבוש, אבי בוסקילה ומוסי רז. מקום של כבוד בשורה הראשונה של הנהגתה שמור אך ורק למודל אשכנזי הגזור על פי מידותיהם של שולמית אלוני, יוסי שריד, יוסי ביילין, חיים (ג'ומס) אורון, זהבה גלאון, תמר זנדברג, וניצן הורוביץ. זוהי מפלגה סוציאל-דמוקרטית אשר הובילה עצמה אל תהום פוליטית בהתנגדות עיקשת לסוציאל-דמוקרטיה של ממש.

מעמד הביניים המזרחי הוא המפתח

מאז הבחירות בנובמבר 2022 הכול נראה בוער. לאשכנזים בוערות הפריבילגיות, המשרות, הבתים הפרטיים ביישובים הקהילתיים והדירות בשכונות האיכותיות בערים הגדולות. למנהלי המעברות בוערת הגאווה, הרהב והזדון. אצל חרדים בוערת הנקמה, ואצל דתיים-לאומיים בוערת המשיחיות.

אבל מעבר לבוקה ומבולקה, חייבים לשים לב כי העימות העיקרי הוא בין חלקים שונים של ההגמוניה והפריבילגיה כסדר חברתי אשכנזי בישראל. יריב לוין מתעמת עם אסתר חיות, אך שניהם מייצגים צדדים באשכנזיות הגמונית. הוא – לוין – את הריאקציה היא – חיות – את השמרנות. שתיהן אשכנזיות. שתיהן הגמוניות.

אך עתידה של הדמוקרטיה הישראלית מותנה באופי ובעומק שיתוף הפעולה בין צדדים שונים של המעמד הבינוני הישראלי: האשכנזי, המזרחי והפלסטיני. למרות השונות העצומה בין שלושת המרכיבים הללו, כולם הכרחיים לקיומו של סדר יום דמוקרטי בחברה הישראלית. יצירת מרכז ליברלי, אזרחי ודמוקרטי הוא תפקידו המסורתי של מעמד הביניים בחברה המודרנית. בישראל מעמד זה נכשל במשימה זו.

השינוי יבוא כשמעמד הביניים האשכנזי ישתף פעולה עם המזרחים והערבים. זה עוד לא קורה. מחאת ההייטק בתל אביב (צילום: אורן זיו)

השינוי יבוא כשמעמד הביניים האשכנזי ישתף פעולה עם המזרחים והערבים. זה עוד לא קורה. מחאת ההייטק בתל אביב (צילום: אורן זיו)

עד עתה היה זה מעמד בינוני אשכנזי ששלט בפוליטיקה. המעמד הבינוני האשכנזי השמרן הזה מעוניין לשמר את כוחו, אבל כדי לשמר אותו, עליו "לזוז ולעשות מקום" לכוחות מזרחיים ופלסטיניים. עליו להשתנות. אבל היכולת "לזוז ולעשות מקום" לטובת מזרחים ופלסטינים קשה לו כירידה לשאול.

ההתנגדות להנפת דגלי פלסטין בהפגנות וכפיית השקט ואפילו השיסוי כלפי כל איזכור של מזרחיות הם עדות לחוסר היכולת של המעמד הבינוני האשכנזי הזה לפנות מקום. אך קיומה של דמוקרטיה אזרחית ישראלית תלוי  ועומד בדיוק כל כך: על כך שמעמד הביניים האשכנזי והשמרן יזוז ויעשה מקום למעמד בינוני מזרחי ופלסטיני.

בקרב היהודים נותרה קבוצה חברתית אחת, שגורל הדמוקרטיה הישראלית תלוי בהחלטותיה. זהו המעמד הבינוני המזרחי, שחלקו עדיין לא קשור בעבותות שיעבוד למפלגות הליכוד, הדתיות-לאומיות והחרדיות. זוהי קהילה שאינה מוצאת מקום בימין, במרכז או בשמאל האשכנזיים. היכולת לשנות כיוון דמוקרטי ואזרחי תלויה בגיוסו של כוח זה. זהו הגוש הדמוגרפי היחיד, שיש לו עדיין דרגות חופש פוליטיות מסוימות.

.ביקורת מזרחית, אזרחית, דמוקרטית ופמיניסטית אינה יכולה לבוא לידי ביטוי בשום מחנה קיים. שמאל מזרחי הוא קהילה הנעדרת כל ייצוג פוליטי. הדרתה של מזרחיות אזרחית, דמוקרטית, פמיניסטית ממשיכה בגלל הכחשה אשכנזית שמרנית וריאקציונית. הכלתה של מזרחיות כטענה פוליטית אזרחית ודמוקרטית מחייבת "לזוז ולעשות מקום" למזרחים ולפלסטינים. לכך מתנגדים בימין, במרכז ובשמאל.

האזרחות הישראלית הקיימת – היהודית והדמוקרטית – אינה מקדמת יעדים דמוקרטיים של פתיחות, נגישות ושחרור, אפילו לא ליהודים חומים. הגדרת האזרחות הישראלית העכשווית כיהודית-דמוקרטית מעמיקה ומבססת את הצד היהודי –  זאת אומרת האשכנזי – כנגד הצד הדמוקרטי, זאת אומרת המזרחי והפלסטיני. האופציות הדמוקרטיות והאזרחיות הקיימות הן "לזוז ולעשות מקום" לקולות מזרחים ופלסטינים או להמשיך את פוליטיקת ההכחשה האשכנזית, אם הריאקציונית ואם השמרנית, ולהגיע לאבדון פוליטי ולחיסולה של הדמוקרטיה הישראלית.

פרופ' מאיר עמור הוא סוציולוג ישראלי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

בצפון עזה, 1 מכל 3 ילדים מתחת לגיל שנתיים סובל מתת תזונה חריפה. פלסטינים ממתינים לארוחה חמה שבושלה על ידי מתנדבים ברפיח, 20 בפברואר 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

עזה, כרוניקה של הרעבה

הרעב הכבד שישראל משיתה על עזה מאז 7 באוקטובר הגיע לממדים חסרי תקדים, אך המדיניות עצמה איננה חדשה: מאז 1967, ישראל שולטת בסל המזון הפלסטיני ברצועה ומשתמשת בו כנשק לניהול האוכלוסייה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf