newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אלפים בורחים מח'אן יונס, אבל כבר אין לאן

הימים האחרונים בעיר הדרומית, שנחשבה עד כה ל"אזור בטוח" למרות הפצצות בלתי פוסקות, היו הקשים ביותר שחווינו מתחילת המלחמה. אנשים נדרשים לעזוב שוב, הפעם לאזור רפיח, ורובם נאלצים ללון ברחוב, רעבים וצמאים וללא מחסה

מאת:
פלסטינים ליד בניינים הרוסים אחרי הפצצה ישראלית בח'אן יונס, ב-2 בדצמבר 2023 (צילום: עטיה מוחמד / פלאש90)

לעיר זרמו מאות אלפי עקורים. פלסטינים ליד בניינים הרוסים אחרי הפצצה ישראלית בח'אן יונס, ב-2 בדצמבר 2023 (צילום: עטיה מוחמד / פלאש90)

הימים האחרונים היו הקשים ביותר שחווינו מתחילת המלחמה בעיר ח'אן יונס, שבדרום רצועת עזה. עד יום שישי האחרון העיר נחשבה ל"אזור בטוח" – תיאור מגוחך לנוכח העובדה שהצבא הישראלי מפציץ במקום ללא הפסקה. אבל בגלל ההגדרה הזאת זרמו לעיר מאות אלפי פלסטינים שנעקרו מביתם בחלקים הצפוניים של הרצועה, שאותם ישראל כובשת באופן ישיר כבר יותר מחודש. עכשיו, כשהצבא פולש לדרום רצועת עזה, לתושבים אין לאן לברוח.

בשבת בבוקר נכנסו טנקים ישראלים לעיר דיר אל-בלח שבמרכז הרצועה, וחצו לשניים את רחוב סאלח א-דין – הכביש המרכזי שעובר לאורך רצועת עזה, מצפון לדרום. לאחר מכן החלו הפצצות כבדות על חלקים מח'אן יונס, שכללו הרס של שישה מגדלי מגורים בשכונת "חמד", החדשה יחסית. בזמן כתיבת שורות אלה, נראים טנקים ישראלים נעים בפאתי העיר.

ברגע שהתחדשה הלחימה, ביום שישי, אחרי הפוגה של שבעה ימים, מטוסים ישראלים הפילו עלונים שקראו לתושבי החלקים המזרחיים של ח'אן יונס לעבור למרכז העיר. בין התושבים האלה אלפי אנשים מבועתים שמסתתרים בבתי חולים, אוניברסיטאות ובתי ספר של הממשלה או של אונר"א (סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב), לאחר שאוכלוסיית העיר הוכפלה פי שלושה לעומת גודלה לפני המלחמה.

זמן קצר לאחר מכן, הצבא הישראלי התחיל להפיץ מפה אינטראקטיבית שמפצלת את רצועת עזה כולה ל-2,400 חלקים ממוספרים, ולקרוא לתושבים – שלרובם אין חיבור אינטרנט יציב או בכלל – ללמוד מהו האזור שלהם. ואז הגיעו הוראות הפינוי הבאות, שקראו לתושבים באזורים שונים בתוך ח'אן יונס והעיירות הסמוכות אל קרארה, ח'ירבת אל-עדס, ח'וזאעה ועבסאן להתפנות מביתם.

חלק מהתושבים קיבלו הוראות לנוע מערבה, לאל-מוואסי שליד החוף. אחרים נדחקים עוד דרומה, לכיוון מעבר רפיח עם מצרים. ההוראות האלה תואמות את התוכנית של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהודלפה, לצמצם את אוכלוסיית עזה למינימום באמצעות דחיקת מאות אלפי פלסטינים לחצות את הגבול עם מצרים, ואז לעבור דרך הים לאירופה ולאפריקה.

>>75 שנה אחרי, הנכבה היא עדיין הכלי המרכזי בארסנל הישראלי

בשני המקומות, המשפחות העקורות – שרבות מהן ברחו כבר פעמיים או שלוש ממקומן מאז שהחלה המלחמה – נותרות ברחוב, ללא קורת גג, חשופות לגמרי להפצצות הישראליות המתמשכות בכל חלקי רצועת עזה הנצורה.

סאלים מאלוח, בן 55, שוהה באל קרארה כבר יותר מחודש, אחרי שהוא ומשפחתו נעקרו מהעיר עזה. כעת הם נאלצים לעבור שוב. "הגענו כדי לגור כאן עם קרובי משפחתנו, וחשבנו שהמלחמה תסתיים ונוכל לחזור הביתה", הוא אומר. "במקום זה אנחנו חווים את הימים הקשים ביותר בגלל ההפצצות מהאוויר וההפגזות".

"ניסינו להתמודד עם ההפצצות האלה, אבל הצבא הישראלי הורה לנו לעזוב", הוא ממשיך. "המשפחה שלי, יותר מ-30 איש, מחפשים מקום מקלט אחר, אבל לא מצאנו שום מקום חוץ מבתי ספר. אחפש בית או מקום ברפיח, שם נוכל להיות בטוחים".

"המלחמה הזאת לא מרחמת על אף אחד", מוסיף מאלוח. "הכוונה היא לעקור אותנו מבתינו ולהרוג אותנו במקומות שישראל טוענת שהם בטוחים".

עם התגברות ההפצצות, אלפים ברחו מביתם ומהמקלטים שלהם בח'אן יונס וניסו למצוא מקלט ברפיח – לרוב ללא הועיל. רבים נאלצו להישאר מחוץ לעיר, רעבים וצמאים, בקור ובגשם.

פלסטינים במחנה עקורים זמני ברפיח, דרום רצועת עזה, ב-4 בדצמבר 2023 (צילום: עטיה מוחמד / פלאש90)

נותרים ברחוב. פלסטינים במחנה עקורים זמני ברפיח, דרום רצועת עזה, ב-4 בדצמבר 2023 (צילום: עטיה מוחמד / פלאש90)

"לאן אקח את הילדים שלי?" שואלת בייאוש סוהא ראדי, אם לארבעה בת 32 מאל-מעאני שמצפון לח'אן יונס. "קל לכוחות הכיבוש לקרוא לנו לעזוב את ביתנו, אבל צריך לספק לנו מקום מקלט כדי שלא נשב ברחוב".

לדבריה, המלחמה הזאת גורמת לפלסטינים "למות אלף פעמים". "אין לי קרובי משפחה ברפיח", היא אומרת. "כשבעלי הלך לחפש מקום, הוא אמר שבתי הספר מלאים בעקורים ושהרחובות צפופים מאוד. אני לא רוצה לעזוב את ביתי. אני רוצה למות בו".

רווידה כמאל עמאר היא עיתונאית מח'אן יונס. הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: יונית מוזס

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
כ-40 אחוז מתקציב החינוך של מועצת אלקסום מוקדש להסעות של ילדים מהכפרים הבלתי מוכרים. ילדים בדואים בדרך לבית ספר בנגב (צילום יעלה רענן, המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים)

יסחבו פערי התפתחות והשכלה עד אחרית חייהם. ילדים בדואים בדרך לבית ספר בנגב (צילום: יעלה רענן, המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים)

הילדים הלא מוכרים להורים הלא מוכרים בכפרים הלא מוכרים בנגב

אלפי ילדים בגיל חינוך חובה בכפרים הלא מוכרים בנגב לא רשומים לגנים. במקום לספק כיתות, המדינה מתעלמת מהחלטות ומציעה פתרונות גרועים. במשך שנים ישראל מתעמרת בתושבים בתקווה שיעזבו את אדמותיהם, והילדים משלמים את המחיר

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf