אלפים בורחים מח'אן יונס, אבל כבר אין לאן

הימים האחרונים היו הקשים ביותר שחווינו מתחילת המלחמה בעיר ח'אן יונס, שבדרום רצועת עזה. עד יום שישי האחרון העיר נחשבה ל"אזור בטוח" – תיאור מגוחך לנוכח העובדה שהצבא הישראלי מפציץ במקום ללא הפסקה. אבל בגלל ההגדרה הזאת זרמו לעיר מאות אלפי פלסטינים שנעקרו מביתם בחלקים הצפוניים של הרצועה, שאותם ישראל כובשת באופן ישיר כבר יותר מחודש. עכשיו, כשהצבא פולש לדרום רצועת עזה, לתושבים אין לאן לברוח.

בשבת בבוקר נכנסו טנקים ישראלים לעיר דיר אל-בלח שבמרכז הרצועה, וחצו לשניים את רחוב סאלח א-דין – הכביש המרכזי שעובר לאורך רצועת עזה, מצפון לדרום. לאחר מכן החלו הפצצות כבדות על חלקים מח'אן יונס, שכללו הרס של שישה מגדלי מגורים בשכונת "חמד", החדשה יחסית. בזמן כתיבת שורות אלה, נראים טנקים ישראלים נעים בפאתי העיר.

ברגע שהתחדשה הלחימה, ביום שישי, אחרי הפוגה של שבעה ימים, מטוסים ישראלים הפילו עלונים שקראו לתושבי החלקים המזרחיים של ח'אן יונס לעבור למרכז העיר. בין התושבים האלה אלפי אנשים מבועתים שמסתתרים בבתי חולים, אוניברסיטאות ובתי ספר של הממשלה או של אונר"א (סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב), לאחר שאוכלוסיית העיר הוכפלה פי שלושה לעומת גודלה לפני המלחמה.

זמן קצר לאחר מכן, הצבא הישראלי התחיל להפיץ מפה אינטראקטיבית שמפצלת את רצועת עזה כולה ל-2,400 חלקים ממוספרים, ולקרוא לתושבים – שלרובם אין חיבור אינטרנט יציב או בכלל – ללמוד מהו האזור שלהם. ואז הגיעו הוראות הפינוי הבאות, שקראו לתושבים באזורים שונים בתוך ח'אן יונס והעיירות הסמוכות אל קרארה, ח'ירבת אל-עדס, ח'וזאעה ועבסאן להתפנות מביתם.

חלק מהתושבים קיבלו הוראות לנוע מערבה, לאל-מוואסי שליד החוף. אחרים נדחקים עוד דרומה, לכיוון מעבר רפיח עם מצרים. ההוראות האלה תואמות את התוכנית של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהודלפה, לצמצם את אוכלוסיית עזה למינימום באמצעות דחיקת מאות אלפי פלסטינים לחצות את הגבול עם מצרים, ואז לעבור דרך הים לאירופה ולאפריקה.

>>75 שנה אחרי, הנכבה היא עדיין הכלי המרכזי בארסנל הישראלי

בשני המקומות, המשפחות העקורות – שרבות מהן ברחו כבר פעמיים או שלוש ממקומן מאז שהחלה המלחמה – נותרות ברחוב, ללא קורת גג, חשופות לגמרי להפצצות הישראליות המתמשכות בכל חלקי רצועת עזה הנצורה.

סאלים מאלוח, בן 55, שוהה באל קרארה כבר יותר מחודש, אחרי שהוא ומשפחתו נעקרו מהעיר עזה. כעת הם נאלצים לעבור שוב. "הגענו כדי לגור כאן עם קרובי משפחתנו, וחשבנו שהמלחמה תסתיים ונוכל לחזור הביתה", הוא אומר. "במקום זה אנחנו חווים את הימים הקשים ביותר בגלל ההפצצות מהאוויר וההפגזות".

"ניסינו להתמודד עם ההפצצות האלה, אבל הצבא הישראלי הורה לנו לעזוב", הוא ממשיך. "המשפחה שלי, יותר מ-30 איש, מחפשים מקום מקלט אחר, אבל לא מצאנו שום מקום חוץ מבתי ספר. אחפש בית או מקום ברפיח, שם נוכל להיות בטוחים".

"המלחמה הזאת לא מרחמת על אף אחד", מוסיף מאלוח. "הכוונה היא לעקור אותנו מבתינו ולהרוג אותנו במקומות שישראל טוענת שהם בטוחים".

עם התגברות ההפצצות, אלפים ברחו מביתם ומהמקלטים שלהם בח'אן יונס וניסו למצוא מקלט ברפיח – לרוב ללא הועיל. רבים נאלצו להישאר מחוץ לעיר, רעבים וצמאים, בקור ובגשם.

"לאן אקח את הילדים שלי?" שואלת בייאוש סוהא ראדי, אם לארבעה בת 32 מאל-מעאני שמצפון לח'אן יונס. "קל לכוחות הכיבוש לקרוא לנו לעזוב את ביתנו, אבל צריך לספק לנו מקום מקלט כדי שלא נשב ברחוב".

לדבריה, המלחמה הזאת גורמת לפלסטינים "למות אלף פעמים". "אין לי קרובי משפחה ברפיח", היא אומרת. "כשבעלי הלך לחפש מקום, הוא אמר שבתי הספר מלאים בעקורים ושהרחובות צפופים מאוד. אני לא רוצה לעזוב את ביתי. אני רוצה למות בו".

רווידה כמאל עמאר היא עיתונאית מח'אן יונס. הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: יונית מוזס