אכיפה בררנית: מתחילת המלחמה העיר העתיקה בי-ם סגורה למסחר

"בשבת בבוקר הגיעה המשטרה והורתה לסגור את כל החנויות". העיר העתיקה בירושלים ב-1 במרץ 2026 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

יום שישי הרביעי של רמדאן הוא החגיגי ביותר מבין ימי השישי בחודש, ועל כן גם העמוס ושוקק החיים ביותר. בשנים כתיקונן רבים מגיעים להתפלל במסגד אל-אקצא ומשלבים בביקורם עריכת קניות בעיר העתיקה, והעיר הומה אדם ומלאת חיים.

ואולם ביום שישי האחרון (13.03.26), הרביעי של רמדאן, העיר העתיקה עמדה ריקה ושוממת. כך היא נראית כבר יותר משבועיים, מאז החלה המלחמה עם איראן. חנויות הבגדים, הנעליים והרהיטים סגורות, וכן סדנאותיהם של בעלי המלאכה; עסקים מורשים לפעול רק אם הם מוכרים אוכל, וגם אז ללא ישיבה במקום. בין תריס מוגף לחלון מוחשך פועלים באסטות של ירקות, בתי קפה, חנויות ממתקים ודוכני חומוס שאפשר לקנות במשקל, לא בצלחת.

בעוד הרשויות הישראליות מאפשרות לקבוצות קטנות של מתפללים יהודים להגיע לכותל ולקיים את התפילות כסדרן, מתחם מסגד אל-אקצא סגור לחלוטין. ובכל זאת, בין החומות מוצבים כעת שוטרים וחיילים רבים אף יותר מהרגיל, בעקבות החשש המסורתי של מערכת הביטחון מאלימות בתקופת רמדאן. במבט חטוף נראה כי ברחובות יש יותר שוטרים וחיילים מאשר תושבים ובעלי עסקים.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

"ביום שישי (שלפני המלחמה, נ"י) השוק היה פעיל, הגיעו הרבה מתפללים, הרחובות היו מלאים", מספר נור, מוכר בחנות ממתקים. "התפללנו שלא תהיה מלחמה וסמכנו על אל-אקצא – אם הוא פתוח, יש לנו עבודה. אבל בשבת בבוקר הגיעה המשטרה והורתה לסגור את כל החנויות".

בשעות הבוקר המוקדמות של 28 בפברואר, השבת שבה נפתחה המלחמה, הגיעו שוטרים וחיילים לחנויות בעיר העתיקה שאך החלו להיפתח, והורו לסגור אותן עד להודעה חדשה. "הם אמרו שאין פה מרחב מוגן, בטח לכמות האנשים הגדולה שמגיעה בתקופת הרמדאן", מתאר נור. "אסרו עלינו לפתוח, ואמרו שאם נפתח ייתנו לנו קנס".

עיריית ירושלים וכוחות הביטחון פעלו כך גם במלחמה הקודמת מול איראן, ואסרו על פתיחת החנויות בעיר העתיקה משום שאין בהן מרחבים מוגנים, תוך איום בקנס בגובה 5,000 שקל שיוטל על מי שפותח את העסק. "אתמול ראיתי חנות בגדים שפתחה. הגיעו מהעירייה ונתנו לו דו"ח גבוה", סיפר אברהים, בעל חנות תכשיטים.

שברי יירוט בעיר העתיקה בירושלים (צילום: דוברות המשטרה)

אין זו הפעם הראשונה שהעיר העתיקה נפגעת בשל אי-יציבות פוליטית או חברתית. הרוכלים מספרים כי בקורונה היה "הכי גרוע", וכי הן ב-7 באוקטובר והן במלחמה הקודמת עם איראן העסקים נפגעו מאוד. נוסף על ערעור הביטחון האישי הנגרם מעצם קיומה של מלחמה, כפי שביטחונם של כל תושבי האזור התערער, הסוחרים בעיר העתיקה נפגעים גם מהיעדר התיירים והמתפללים – מקור ההכנסה העיקרי של מרבית החנויות – וכן מהאכיפה הבררנית של המשטרה, שמקפידה להישמע להוראות פיקוד העורף בחלק זה של העיר, אך באחרים מעלימה עין ומאפשרת פתיחת עסקים.

"אנשי העיר העתיקה מאוד פגיעים בגלל עמדתם, מעמדם המשפטי והיחסים עם הרשויות", אומר ערן צדקיהו מהפורום לחשיבה אזורית. "המצב מאז הקורונה קשה, דרך 7 באוקטובר ולתוך המלחמות עם איראן. סביר מאוד שהעובדה שעכשיו גם חודש רמדאן, שתמיד מעורר חשש בקרב כוחות הביטחון הישראליים, יצרה מכה כפולה ואף משולשת, בגלל עיד אל-פיטר המתקרב".

שברי היירוט שנפלו אתמול (שני) במתחם אל-אקצא ובכנסיית הקבר מעידים, כי אין מקום הבטוח הרמטית מפני איום הטילים האיראניים. על פי הוראות פיקוד העורף, עסקים רשאים לפעול אם "ניתן להגיע למרחב מוגן תקני בזמן ההתגוננות". כלומר, על פניו, אילו היו מרחבים מוגנים בעיר העתיקה, בעלי העסקים היו יכולים לפתוח את חנויותיהם. אולם בעלי העסקים העידו כי אינם יודעים אם קיימים בכלל מרחבים מוגנים בעיר העתיקה. ואכן, הפער הגדול במקלטים ציבוריים ובמרחבים מוגנים בין ערבים ליהודים ידוע זה מכבר.

גם בירושלים המזרחית אין ממ"ד או מקלט במרבית הדירות ובנייני המגורים, והאפשרות להתמגנות התושבים קיימת בעיקר בבתי הספר. כבר באוקטובר 2023 פנו האגודה לזכויות האזרח ועמותת "במקום" לראש עיריית ירושלים בבקשה לדאוג לקיום מרחבים מוגנים במזרח העיר, אך ללא הועיל. עם זאת, מבדיקה של מפת המרחבים המוגנים בעיר עלה כי קיימים שלושה מקלטים ציבוריים תקניים בעיר העתיקה, וכולם מצויים בבתי ספר יהודיים.

פרט לשלושה הללו, גם מגדל דוד פועל כבשגרה ויש בו מרחבים מוגנים, וכך גם ההוספיס האוסטרי. חומוס ערפאת הפופולרי, למשל, נמצא במרחק שתי דקות הליכה ממקלט ציבורי בבית ספר. האם שתי דקות אינן זמן מספק להתגוננות? נוצר הרושם כי ההנחיה לסגירת עסקים בעיר העתיקה היא גורפת ושרירותית, ללא בדיקה מהותית של אפשרות ההתמגנות. ביתר חלקי העיר העסקים פועלים כרגיל, מבלי שאיש מהמשטרה טרח לבדוק את המרחק למקלט הקרוב. אי-השוויון צועק.

"ברמדאן רגיל אני מוכר שישה מגשים של קטאיף ביום, השבוע מכרתי אולי חצי מגש", מספר בעל חנות ממתקים. בעודנו משוחחים נשמעת אזעקה. שאלתי את בעל החנות אם יש מה לעשות. "לקוות שאלוהים שומר עלינו," הוא אומר בחיוך. מחוץ לחנות אנחנו רואים כעשרה חיילי מג"ב צועדים במרץ, כנראה לעבר מרחב מוגן מאולתר.

ביום שישי האחרון נשטפה העיר העתיקה במספר גדול במיוחד של חיילים ושוטרים, שכן משטרת ישראל הכריזה על כוננות מיוחדת בשל יום שישי הרביעי של רמדאן, ואולם הסמטאות נותרו כמעט ריקות ממבקרים.

ביום ראשון צוין "לילת אל-קדר" (מילולית: ליל הגורלות) שבו, על פי המסורת המוסלמית, נחשף הקוראן לבני האדם לראשונה, ובו נגזרים מדי שנה גורלותיהם. במועד זה נהוג להתפלל לאורך כל הלילה, ובשנים כתיקונן מסגד אל-אקצא מלא מפה לפה במאות אלפי מתפללים. לפי התושבים המקומיים, השנה תהיה הפעם הראשונה מאז 1948 שתפילה זו לא תתקיים במסגד. שמונה מדינות מוסלמיות גינו את ההחלטה לסגור את המקום לכניסת מתפללים, בטענה שלמדינת ישראל אין סמכות להחליט על מהלך כזה, שכן על פי הסטטוס קוו שנקבע בשנת 1967 מסגד אל-אקצא פועל תחת פיקוחו של הווקף הירדני, ולא של משטרת ישראל.

ברור כי האינטרס לשמור על שלומם וביטחונם של התושבים הוא משותף, ושסגירת המסגד לתפילה לא נעשתה בחלל ריק. הימנעות מאירועים המוניים נחוצה תחת איום טילים. עם זאת, "מהלכי המשטרה נעשים ללא תיאום, ובהיעדר אמון מצד התושבים כלפי הרשויות. אין הידברות עם הווקף", אומר צדקיהו. רק השבוע פשטה המשטרה על בית ספר ראשידיה, הסמוך לעיר העתיקה, ופיזרה תפילה שהתקיימה שם. שלשום הגיעו השוטרים לפזר את תפילת לילת אל-קדר, שבהיעדר גישה לאל-אקצא התקיימה בשער הפרחים. במקום הסברה ושיח עם אנשי הדת, המשטרה פועלת בשיטה של פשיטות. לעומת התנהלות זו, לפני שבועיים חגיגות פורים בנחלאות פוזרו באיחור ניכר, על אף נוכחות המשטרה במקום. הכותל, כאמור, פתוח לכניסת קבוצות קטנות של מתפללים בכל פעם. מדוע לא אל-אקצא?

הסיפור של העיר העתיקה בימים אלו הוא סיפור של אכיפה בררנית, של הנחיות שרירותיות, של עוצר ללא הידברות. אבל האמת היא שכל אלו הן הצרות הקטנות של בעלי העסקים בעיר העתיקה בעת הזו. כל עוד המסגד סגור ואין תיירות, אין גם עסקים. "אין תיירות, אין הכנסה, אין מקלטים, ועדיין אנחנו צריכים לשלם חשבונות ומיסים", מסכם אברהים. בעלי העסקים הללו גם אינם מקבלים פיצויים משום סוג. יותר מכעס או תסכול, האווירה ברחובות העיר העתיקה בימים אלו היא בעיקר אווירה של עצב. האנשים שאיתם דיברתי נראו לי עייפים, מותשים.

"או שנמות, או שלא נמות. מי יודע?" אומר אבו-עומר, בעל בית קפה. "אנחנו אנשים פשוטים. החנות שלנו פה, הבית שלנו פה. מקווים שיעשו שלום בעולם ויהיה לכולנו יותר קל ויותר טוב".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה:

"לאור המורכבות הייחודית בתא השטח של העיר העתיקה, המאופיין בצפיפות ובמחסור משמעותי במרחבים מוגנים נגישים ותקניים בבתי העסק, נאכפת פתיחת עסקים בהתאם להנחיות פיקוד העורף, במטרה למנוע סיכון חיים ממשי במקרה של זירת הרס במקום שבו הטיפול והחילוץ מורכבים במיוחד".

תודה לערן צדקיהו על הסיוע בכתיבת המאמר. 

נועם יונאי היא סטודנטית באוניברסיטה העברית בירושלים