איך צרפת סותמת את הפה למי שמבקר את ישראל
הסטנדאפיסט דיודונה נעצר השבוע בעקבות סטטוס שכתב בפייסבוק. במהלך הקיץ נאסר לקיים הפגנות נגד המתקפה הישראלית על עזה. פעילים שחילקו כרוזים הקוראים לחרם על ישראל הועמדו לדין. אם חופש הביטוי כל כך חשוב לממשלת צרפת, למה היא מונעת אותו ממי שמבקרים את ישראל?
כותב אורח: יואב שמר-קונץ
הייתי שמח מאוד להיות שארלי השבוע. באמת. הייתי שמח אם עקרון חופש הביטוי בצרפת היה באמת נאכף בצרפת באופן שווה ואוניברסלי. הבעיה היא שיש בצרפת הגבלות חמורות על חופש הביטוי, במיוחד כשמדברים נגד האפרטהייד הישראלי.
לאחר צעדת "אני שארלי" בפריז אמר ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בנאומו בבית הכנסת: "אני מאוד מעריך את עמדתם הנחושה של נשיא צרפת, פרנסואה הולנד, ושל ראש הממשלה ולס נגד הגילוי של האנטישמיות שהיא אנטי-ציונות, ונגד הטרור". נתניהו יודע על מה הוא מדבר. שלטונות צרפת אכן עומדים בנחישות מעוררת התפעלות נגד כל גילוי של מה שנראה בעיניהם כ"אנטי-ציונות", תוך פגיעה בחופש הביטוי.
הנה שלוש דוגמאות מהזמן האחרון:
ממש השבוע נעצר הסטנדאפיסט דיודונה בחשד לתמיכה בטרור בגלל דברים שכתב בעמוד הפייסבוק שלו בהקשר לפיגועים בפריז. דיודונה, קומיקאי פוליטי מוכשר ומצליח ממוצא צפון-אפריקאי, הורד כבר בעבר מהבמה בהחלטת בית-משפט, משום שהדברים שהוא אומר במופע שלו הוגדרו כ"הסתה לשנאה גזענית".
מעולם לא הוכח שמי שיוצא מהמופע של דיודונה יוצא מיד לשרוף בתי כנסת. אכן, יש במופע שלו הרבה ביקורת מאוד נוקבת על השימוש של הלובי הציוני בזכרון השואה על מנת להצדיק את קיומה של מדינת ישראל והתנועה הציונית, וגם ביקורת קשה על קשריה עם האימפריאליזם והקולוניאליזם הצרפתי. דיודונה מעביר ביקורת קשה על כוחו של הלובי היהודי-ציוני הפרו-ישראלי בצרפת, למשל על נראותו בתקשורת. את הביקורת הנוקבת הזו, שלא חייבים להסכים איתה, לא שומעים מאף דובר אחר בתקשורת הצרפתית, בשום מקום. יש במופע גם בדיחות שבעיני הן חסרות טעם, נגד היהודים בצרפת והקרבה שלהם למקורות עוצמה פוליטית והון. באופן אישי, המופע שלו לא ממש מצחיק אותי, ואני מאמין שהוא אף גובל באנטישמיות. אך הורדת המופע של דיודונה בצו בית-משפט יש בה מין ההשתקה ופגיעה בחופש הביטוי.
והנה דוגמא נוספת: במהלך הקיץ האחרון ממשלת צרפת אסרה על קיום הפגנות נגד המבצע של הצבא הישראלי ברצועת עזה, מטעמי בטחון הציבור. איסור זה בא לאחר שהפגנה שתוכננה להיות שקטה הסתיימה באלימות בעקבות פרובוקציות של פעילי ימין קיצוני יהודים, המקורבים לתנועת כהנא. בהודעה רשמית הודיע ראש ממשלת צרפת, מנואל ולס, שאין "לייבא את הסכסוך לצרפת". בשבועות לאחר הפגנה זו סירבה משטרת פאריס לתת אישור להפגנות נוספות אשר אורגנו על ידי אותם הארגונים.
> יואב חטב, מהרוגי הפיגוע בפריז, הפך לסמל פטריוטי בתוניסיה
הטענה הרשמית לאיסור על קיום הפגנות אלו היתה "בטחון הציבור". איסור קיום ההפגנה היה פגיעה חמורה בחופש הביטוי של המארגנים, רובם ממוצא ערבי. אולם בית-המשפט בפאריס אישר את החלטת המשטרה. ההפגנות המתוכננות התקיימו ללא אישור והסתיימו במהומות, ומשטרת צרפת הגיעה בכוחות גדולים, פיזרה את המפגינים בכוח ובצעה עשרות מעצרים, בקרב אזרחים צרפתים, בעיקר, יש לומר, ממוצא ערבי. להפגנות אחרות נגד המלחמה בעזה, עם קו מתון ומאוזן הרבה יותר, בהשתתפות נציגים מפלגת השלטון הסוציאל-דמוקרטית, דווקא ניתן אישור משטרתי.
מוזר, בהפגנות רבות שהשתתפתי בהן בצרפת הייתה אלימות, כמו שבירה של חלונות בנקים או חנויות יוקרה, אך לא עלה על הדעת לאסור את קיום ההפגנה בשל החשש לאלימות אפשרית. מעניין שדווקא בהפגנה נגד המבצע בעזה צרפת לא יכלה לגייס את כוח המשטרה הנחוץ כדי לדאוג לאבטחת האירוע.
> למה באמת נתניהו קורא ליהודי צרפת לעלות לישראל?
דוגמא שלישית ואחרונה: לפני מספר שנים 12 פעילים מקומיים של התנועה העולמית למען חרם על ישראל (BDS) חילקו כרוזים שהדפיסו בעצמם הקוראים לחרם על ישראל. הם חילקו אותם בחניון הכניסה לסופרמרקט בעיר מולהאוס, במזרח המדינה, וקראו ללקוחות הנכנסים לסופרמרקט שלא לקנות אף מוצר שמיובא מישראל. הפעילים עוכבו ונלקחו לחקירה.
הסיפור התגלגל לתביעה משפטית נגד הפעילים על סעיף "הסתה לשנאה גזענית". בשנת 2011 בית המשפט זיכה אותם מכל אשמה, אך הפרקליטות ערערה על הזיכוי. בסוף 2013, בתום משפט פוליטי מאין כמותו, בו העיד בין השאר מיכאל ורשבסקי, הפעילים נמצאו אשמים בעבירה שיוחסה להם. בית המשפט הטיל עליהם תשלום פיצויים של בסכום כולל של 32 אלף יורו.
אם ממשלת צרפת לא מאפשרת "לייבא את הסכסוך לצרפת”, מדוע היא מאפשרת לייבא לשם מוצרים מישראל? אזרחי צרפת יכולים להתעלם מהכרוזים הקוראים לחרם, אבל מותר לפעילים להפיץ את הקריאה שלהם. גם זה חופש הביטוי.
אם עקרון חופש הביטוי אכן כל כך יקר וקדוש לממשלת צרפת ולמערכת המשפט שלה, למה הם מונעים את החופש הזה בעקביות מאלו שמבקרים בחריפות את המשטר בישראל, כמו הסטנדאפיסט דיודונה, פעילים של תנועת ה-BDS או המפגינים בסולידריות עם עזה?
יואב שמר-קונץ הוא דוקטורנט לסוציולוגיה פוליטית באוניברסיטאות שטרסבורג ואמסטרדם. חי בצרפת מאז 2003
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן