השמאל צריך להחליט: האם אני, כאזרח ערבי, שותף או אויב?
ממשלות "שמאל" היו אחראיות לכמה מהפשעים החמורים ביותר כלפי ערבים. גם הרצוג ואחרים במחנה הציוני חוטאים באמירות גזעניות. האם בעולם שלהם אני, כאזרח ערבי, מהווה שותף או סכנה? תגובה לאורלי נוי
כותב אורח: איימן עודה
קראתי את דברי הביקורת של אורלי נוי באתר זה על משפט אחד מתוך הנאום שלי בכנס "ישראל עכשיו". אין לי צורך להצטדק ולהגיד "דברי הוצאו מהקשרם" – אין לי כוונה להאשים את מי שהבין אותן כך או אחרת. אני כן רוצה להגיד מהו החזון שהצגתי בכנס, ושלא זכה להתייחסות בגלל ההתמקדות באותו משפט.
אני חושב שהשאלה העיקרית בפוליטיקה היום היא מי יבודד את מי, או לפחות: מי יצליח להרכיב את הממשלה בשנים הבאות. האם יהיה ציבור רחב משמאל, של יהודים וערבים יחד, שיבודד את הימין ויסלק אותו מהשלטון, או שהימין ימשיך לבודד ולהחליש את הציבור הערבי ונציגיו, ואחר כך גם את כל קולות הביקורת משמאל.
לכן, בשביל שהשמאל יצליח, אנו זקוקים לשיתוף יהודי-ערבי, ולכן הכרחי שהערבים יהיו לגיטימיים בחברה ובמדינה. ביקורת כנה וישרה על מפלגות האופוזיציה האחרות, על העבר וההווה שלהן, היא הכרחית כדי להתמודד עם הפגמים שהפריעו לבנייתה של שותפות יהודית-ערבית קונקרטית או אסטרטגית.
> כנס שלום עכשיו: למה איימן עודה עושה הנחות לגזענות הימין?
איימן עודה בכנס שלום עכשיו (צילום: שלום ענסי)
את דברי בכנס התחלתי בשאלה: כמה ערבים יש בכנס? התשובה הייתה: שניים מתוך כמעט אלף!
מתוך צורך אמיתי בדיאלוג כנה העליתי כמה מעוולות העבר של ״השמאל״: המתקפות העיקריות נגד האוכלוסייה הערבית בוצעו על ידי ממשלות שהיו מזוהות כשמאל, כמו הטבח בכפר קאסם, יום האדמה, אוקטובר 2000.
הזכרתי גם את ההתבטאויות הגזעניות של ראשי ״השמאל״ של היום, למשל דבריו של יצחק הרצוג שהעלה מחדש את תפיסת ה"דמוגרפיה" כצידוק למהלכים מדיניים. אם הבעיה היא "דמוגרפיה", האם אני, כאזרח ערבי, מהווה שותף, או סכנה? ואם אני לא שותף, באילו קולות בדיוק מקווה מר הרצוג לקדם את סיום הכיבוש ופתרון שתי המדינות?
לדבריו של הרצוג בשבוע שעבר הצטרפו גם אמירות גזעניות של חברי כנסת ממפלגת העבודה, בעת שרובם הצביעו בעד חוק הענישה הדרקונית כלפי מיידי אבנים פלסטינים, כשהצטרפו למקהלת ההסתה של הימין כלפי חברי הכנסת של הרשימה המשותפת, ודברים מסוג זה יצאו גם מפי מנכ"ל שלום עכשיו, יריב אופניהיימר, באותו הכנס עצמו.
זו התשובה שלי לשאלה שעלתה לדיון "איפה טעינו", שהתקיים בכנס. השמאל טעה וטועה כאשר הוא נעשה דומה לימין, מלבה פחד ושנאה כלפי הציבור הערבי בתקווה לקושש קולות וסימפטיה מימין.
כדי להתחיל ולתקן את עוולות העבר, עלינו להתנגד לדה-לגיטימציה שמנסים לעשות לאוכלוסייה הערבית, ולקדם תפיסה הרואה בה שותפה אמיתית. בזה ״השמאל״ של הרצוג ממשיך לטעות. הוא חייב לשנות כיוון על מנת שהאוכלוסייה הערבית תצלח לתרום את חלקה לנצחון על הימין.
איימן עודה הוא יו"ר הרשימה המשותפת ויו"ר חד"ש
> כנס שלום עכשיו: איך נשארים מנותקים מהציבור גם כשמדברים על חיבור
אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.
קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.
ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
