אדוני הארץ, הבאתם שואה על אחינו בעזה. תנו לנו לעזור להם

הנה עכשיו ידיעה מגיעה, פעוט קפא למוות בקור. אל הרחמים, היכן הוא מסתתר? ילדה ליד אוהלים מוצפים בח'אן יונס, 28 בדצמבר 2025 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

הבאתם שואה על בני משפחותינו ואחינו. הרגתם אותם, פירקתם את גופותיהם לגורמים, ריסקתם את עצמותיהם תחת גלגלי הטנקים. עשרות אלפים מדדים בלי גפיים, ללא תותבות או כיסאות גלגלים. כל חטופיכם כבר חזרו. אפילו אלו שלא ציפיתם שיימצאו אחרי כל השנים. שרידים של בן אדם אחד עוד נותרו שם, בתקווה שיחזור לקבורה נאותה ולחיק משפחתו השבורה במהרה.

>> מלחמת עזה היא חורבן הציביליזציה היהודית כפי שהכרנו

מולו, ומולכם כולכם, אני נמוג והולך.

אתם אדוני הארץ, אתם אדוני הכול, בידכם החיים והמוות, ממש כמו אותו אל שכולם רבים עליו. אני צופה בהתגלמותה של ישות אלוהית. אני מתהלך בתוכה ומתערה בטובי בניה, חסד אל ניטע בכם, אור אלוהי בוקע מכם.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

אומרים אין אלוה מלבד אללה. אני אומר אין אלוה מלבד ישראל, ישראל בשר ודם, תותחים, טילים ופלדה.

היא האלוהים שלי, ממית ומעניק חיים כהרף עין. אין צורך בלחיצת כפתור מהקריה או מטיז אל-נבי, הרג והרס תורתכם, אני רואה אותה ועימה אלך לקבר, ייאוש, מוות ושְחור. ועכשיו, אדונים, פתחו שערי שמים לחסד, תחת שערי גהינום שקוממתם ושכללתם.

אל תוציאו שקל מאוצרכם, רק בבקשה, תנו לנו להושיט את יד הגאולה לאחינו הנמקים בקור, ברעב ובזוהמה.

הנה עכשיו ידיעה מגיעה, פעוט קפא למוות בקור. ליל קרה היה, התכסינו בשמיכה והפעלנו רדיאטור אקסטרה עבור הילדים. ואילו שם, כמה דקות מביתי, נספה הפעוט. שם אוהלים שטים בשלוליות ספוגות ביוב, שם נשים זועקות ומייבבות, שם גברים נואשים מביטים בשמיים המקוללים.

אל רחמים, איפה הוא מסתתר?

האל שלכם, הכוונה. שלי כבר יצא לפנסיה מזמן. האל שאתם נתלים בו ושסיעה גדולה מקרבכם חפצה להקים עבורו בית מקדש שלישי. אכן ימי גאולה אלו, הגיעה העת. כבר הוקם המזבח, והוקרבו לו יותר ממאה אלף קורבנות, והיד עוד נטויה. אין צורך בזוג יונים או כל קורבן דל אחר, כבר נמצא הנשגב בדמים. אל ישראל, קורבן  אדם הועמד בעבורך.

חסר לך משכן? קח, בבקשה, כל הארץ לך משכן. מדוע להסתפק בדביר בעל כך וכך מידות, שבקושי נכנס למידה של קניון ממוצע. כל הארץ לך מקדש, אל ישראל, ואנו, נושאי הדם הטמא, עבדים ומשרתים תחתיך.

קיבלנו את הגזרה, גורל מר נכתב לנו. בקשה, תחינה מכוהנך שעל האדמה, אל ישראל, אפשר לי לעזור לאחיי. גם באמצעים הדלים שברשותי וברשות אחיי, שכותנותיהם כולן מגואלות בדם שהותז עלינו ברגע שחזרתם מהתופת מעשה ידיכם. גם כותנתנו מגואלת בדם, זוהמה ורפש, לעד נהיה שותפים גם אנחנו לזוועות. אחינו נרמסים, ואנו יושבים בחדרינו הממוזגים ומקלידים על מקלדת שנהב צחור.

פתחו את השערים, לא שערי שמיים ולא בטיח', שערים על האדמה, ותנו לנו לחצות את הקו הצהוב. ארורים הצבעים שסימנתם על המפה – קו ירוק, קו שחור וקו אדום. נגיע לבני האדם הנמקים, נחלוק עימם את פת לחמנו, את כל מה שיש לנו. בבקשה אפשרו לנו.

אתם שהתקהלתם בקפלן ומעל לכל גשר, אתם שחותמים את מכתביכם עדיין ב"יחד ננצח", אתם שנוסעים במכוניות שעליהן סטיקר "נזרבב את עזה", אתם העם הנבחר, נצר לפלא הבריאה. הנה בקשה מעבד נרצע, זב חוטם ארור: פתחו לנו את השערים. האנשים מתים, בני האדם זועקים. הרכיבו מנגנון פיקוח ובקרה, הפשיטו אותנו עירום ועריה, סרקו את אישונינו, עשו מה שירצה אתכם ולא יגרע מתחושת הביטחון והעליונות שלכם, ואפשרו לנו להיכנס ולהושיט יד.