newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"אבו מאזן נתן מתנה יקרה מאוד לתעמולה הישראלית"

הדברים שאמר יו"ר הרשות הפלסטינית בגרמניה עוררו סערה רבתי בישראל. בצד הפלסטיני התעורר בעיקר ויכוח פנימי לגבי חשיבות הדיפלומטיה הפלסטינית ומנהיגותו של אבו מאזן

מאת:
יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן), ברמאללה, ב-5 במאי 2020 (צילום: פלאש90)

אמירה אומללה, ששיקפה חוסר הבנה של טבע השיח. יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן), ברמאללה, ב-5 במאי 2020 (צילום: פלאש90)

יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן אמר בגרמניה שישראל ביצעה "50 שואות" בפלסטינים, ועורר סערה רבתי בתוך ישראל. חלק מראשי המפלגות ניסו לגזור קופון פוליטי ולערבב בין דברים, לקראת הבחירות הקרבות לכנסת ה-25. בצד הפלסטיני התגובות היו מעורבות, והתעורר ויכוח פנימי.

דבריו של אבו מאזן היו תגובה על שאלה אם הוא מוכן להתנצל על הטבח במינכן ב-1972. בהמשך הוא פרסם הבהרה, שבה אמר כי "השואה היא הפשע הנתעב ביותר שהתרחש בהיסטוריה המודרנית של האנושות".

עוד לפני ההבהרה היו בצד הפלסטיני מי שהעלו על נס את סירובו להתנצל על הטבח, ואת ציון העוולות ומעשי הטבח שביצעה ישראל הציונית מאז 1948. רק מעטים התעכבו על סוגיית ההשוואה בין השואה לנכבה.

הפוליטיקאים הערבים בישראל בחרו להתעלם מהסערה ולא לנקוט עמדה בסוגייה הרגישה הזאת, ייתכן שמתוך שיקולים אלקטורליים ומחוסר רצון להסתבך בוויכוחים מיותרים לפני הבחירות. בקרב האינטלקטואלים הפלסטינים, רק מיעוט התייחס לנושא.

אחד הבולטים שבהם היה ד"ר ראיף זריק, מרצה לפילוסופיה של המשפט, שפרסם פוסט ביקורתי תחת הכותרת: "אבו מאזן והדיפלומטיה הפלסטינית". זריק הדגיש שישראל פועלת כבר שנים בעקביות כדי לשכנע את העולם לאמץ הגדרה רחבה לאנטישמיות, שתכתים את המאבק הפלסטיני הצודק למען חירות, חיים וכבוד אנושי ולאומי כ"פעילות אנטישמית", ולא כמאבק בכיבוש, בדיכוי וברצח.

זריק סבור שהדיפלומטיה הפלסטינית עקרה, ושקועה בתרדמת מול המאמצים הישראליים. כשסוף סוף התייחס כבוד הנשיא הפלסטיני לנושא, אומר זריק, הוא עושה זאת בלי כל תכנון, ואמירתו בגרמניה יצאה אומללה, ושיקפה חוסר הבנה של טבע השיח בעולם בכלל ובגרמניה בפרט בעת הזאת.

זריק טוען כי אבו מאזן נתן "מתנה פלסטינית יקרה מאוד לתעמולה הישראלית, שפגעה קשות במאמצים של חוגים ופעילים פלסטינים ואחרים בעולם להתמודד מולה". מכאן, זריק סבור שיש לומר לראיס ולסגל הדיפלומטי שלו: אנחנו לא מצפים מכם לעזרה בנידון, אבל לפחות תשתקו ואל תקלקלו את המאמצים של אחרים בתחום הזה.

זריק מציב את הביקורת בהקשר רחב יותר, ומבהיר כי מדובר באותה רשות פלסטינית שרצחה את פעיל זכויות האדם נזאר בנאת, שנכשלת דיפלומטית, פוליטית ובינלאומית.

הפרסום של זריק עורר תגובות רבות, רובן ביקורתיות גם הן נגד הרשות הפלסטינית, שנתפסת ככושלת גם במישור הפנימי וגם במישור החיצוני. אך היו גם מי שפקפקו בתועלת של דיפלומטיה בכלל ביחס לסוגייה הפלסטינית, גם אם היא תקינה לחלוטין.

ד"ר הוניידה גאנם, מנכ"לית מדאר – המרכז הפלסטיני ללימודים ישראלים ברמאללה, תהתה בתגובה לפוסט של זריק: "נניח שהיינו מחליפים את אבו מאזן בסוקרטס, שהוא סמל החוכמה, ומתנהלים בהגיון מיטבי, האם זה היה משנה את המציאות האומללה שבה חיים הפלסטינים? האם זה היה מונע הפקעה של דונם אחד בשטח C?"

זריק הגיב על טענותיה של גאנם ואחרים, שמסתייגות "מההפרזה במידת החשיבות של הדיפלומטיה לטובת הפלסטינים", והבהיר כי יש בעצם שתי זירות לדיון הזה. הראשונה היא ניצול ציני של סוגיית האנטישמיות על ידי ישראל והציונות, שבו יש להיאבק. השנייה היא ויכוח על חוכמת ותקינות הדיפלומטיה הפלסטינית.

בזירה השנייה, סבור זריק כי לו היה מקבל ייעוץ תקין, אבו מאזן כלל לא היה נוסע לגרמניה בעת הזאת. אבל אם כבר ביקר במדינה, היה עליו להכין את עצמו היטב, לרבות השאלה בנוגע לאירועי מינכן, מכיוון שאין מקום לאלתור בנסיבות שכאלה.

זריק מדגיש כי יש לבקר את המנהיגות, ובו זמנית להיאבק בהגיון הגרמני העקום ובניצול הישראלי של סוגיית השואה. לדבריו, יש להפריד בין השניים, ועובדה שאבו מאזן מיהר מאוד לתקן את הצהרתו ולפרסם לה הבהרה, מה שמעיד על כך שהבין ששגה בדבריו.

זריק סיכם ל"שיחה מקומית" את הסוגייה: "ברור שיש ניצול ציני של האירוע הזה על ידי ישראל, כדי לכסות על פשעיה המתמשכים. אבל העובדה שישראל אורבת בפינה ושיש לה כוונות רעות, ושאירופה משתפת פעולה עם המהלך הזה, אין בהם כדי להעניק פטור למנהיג פלסטיני שמבצע טעות כזאת.

"מצד שני, הטעות לא יכולה לרפות את ידיהם של תומכי העם הפלסטיני מהצורך לנהל מאבק עיקש נגד הציניות הישראלית והשימוש לרעה בזכר השואה שעושה ישראל".

למה בכלל להשוות?

הפעיל החברתי והפוליטי אמיר מח'ול טען בפוסט שפרסם כי שואת יהודי אירופה קרתה נגד יהודים, ללא קשר לציונות, והיא זועקת בפני המצפון האנושי בכל עת. לדבריו, הסוגייה הפלסטינית צודקת בפני עצמה, ולא תהיה יותר צודקת אם משווים אותה לקורבנות הנאצים או לקורבנות משטר האפרטהייד הגזעני בדרום אפריקה.

ל"שיחה מקומית" אמר מח'ול כי הוא מאמין שאבו מאזן נכשל בלשונו ובדרך שהתבטא יותר מאשר במהות דבריו, ובכך שם את עמו ואת תומכיו בעולם במקום לא נוח.

במקביל, גם מח'ול, אינטלקטואל בולט מחיפה, רואה את הכפילות בזירה הבינלאומית, וסבור שאבו מאזן היה חייב להבין מניסיונו, ובעיקר מניסיונה של פלסטין, שהקהילה הבינלאומית לא מתרגשת  מכאבם של הקורבנות הפלסטינים.

"העולם מתרשם מאלה שבונים לעצמם כוח, וממאבק שמושתת על אמת וצדק וכבוד אנושי", הבהיר מח'ול. הוא סבור שאין תקווה שהקהילה הבינלאומית תקשיב לפלסטינים בזמן שהיא מקשיבה לתעמולה הישראלית-ציונית, שמנצלת את אותה קהילה, בייחוד כשגם לקהילה הבינלאומית יש אינטרסים שמונעים ממנה למתוח ביקורת על ישראל בהקשר הזה.

מח'ול מבהיר שלקנצלר גרמניה, אולף שולץ, אין הצדקה להטיף מוסר לעם הפלסטיני – קורבן הקורבנות של הנאציזם. כמו כן, הוא מבהיר, שגם כשמותחים ביקורת על דבריו של אבו מאזן, אין לשכוח לרגע את צדקת הסוגייה הפלסטינית – שלא שולץ, לא ראש הממשלה יאיר לפיד ולא נשיא ארה"ב ג'ו ביידן יכולים להתעלם ממנה.

הקנצלר הגרמני אולף שולץ ביד ושם, ב-2 במרץ 2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

אין הצדקה להטיף מוסר לעם הפלסטיני. הקנצלר הגרמני אולף שולץ ביד ושם, ב-2 במרץ 2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

לביקורת על אבו מאזן הצטרף מאג'ד כיאלי, סופר ופרשן פוליטי פלסטיני, בן למשפחה עקורה מלוד שחי כיום בברלין (שנאלץ לנטוש את מחנה הפליטים אל-ירמוק ליד דמשק בעקבות מלחמת האזרחים הסורית). כיאלי נחשב כיום נחשב לאחד המבקרים הבולטים של הרשות הפלסטינית, ומנהל את הפורום של פלסטין (מולתקא פלסטין).

לפי כיאלי, ההצהרה הכושלת של אבו מאזן ממשיכה את מנהיגותו הלוקה בחסר. ל"שיחה מקומית" הוא אמר בציניות, "אם ישראל היא פושעת קולוניאליסטית וגזענית ועוינת, למה לקיים איתה הסכמים אחרי שהסתבכה בחמישים שואות? ולמה יש תיאום ביטחוני עם ישראל, ומפגשים וחיבוקים עם מנהיגיה?"

כיאלי תהה למה בכלל להיכנס לסוגיה הרגישה של השואה. לדבריו, טבח הוא פשע, לא משנה גודלו, ופשע אחד לא מצדיק פשע אחר. בדומה למח'ול, כיאלי מאמין שהיה יותר אפקטיבי מבחינת אבו מאזן להדגיש את פשעי ישראל כנגד העם הפלסטיני בלי השוואות מזיקות.

עמדתו של כיאלי משקפת נקודת מבט של אינטלקטואלים פלסטינים רבים, במיוחד בחו"ל, אבל על רקע הכעס והתסכול במציאות של הכיבוש היו גם תגובות רבות ברשתות החברתיות שתמכו בתוכן דבריו של אבו מאזן, אף שחלקן הסתייג מהסגנון שבו נאמרו.

ד"ר חסן כרישה מרמאללה, מזכ"ל תנועת וטן, למשל, העלה על נס את דבריו של אבו מאזן במאמר שפורסם בעיתונות פלסטינית, בו כתב שהדברים "מייצגים את כל הפלסטינים".

חסן עספור מעזה, סופר ופוליטיקאי וחבר הפרלמנט הפלסטיני, שנטל חלק במו"מ עם ישראל, הבהיר במאמר שפורסם באתר "אמד", שדברי אבו מאזן אינם המצאה שלו, אלא עובדות שרשומות ברשימת מעשי הזוועה של ישראל מאז 1948.

לדבריו, יש אפילו חוגים ישראליים שמודים במעשים, כמו בסרט "טנטורה" או בהצהרות של סגן הרמטכ"ל לשעבר, ח"כ יאיר גולן, או יו"ר הכנסת לשעבר, אברום בורג, שמתח ביקורת בספרו "לנצח את היטלר" על האופן שבו ישראל משתמשת בציניות בשואה לצרכים פוליטיים ולכיסוי העוולות שלה נגד הפלסטינים.

ודיע עואודה הוא עיתונאי וסופר

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

בצפון עזה, 1 מכל 3 ילדים מתחת לגיל שנתיים סובל מתת תזונה חריפה. פלסטינים ממתינים לארוחה חמה שבושלה על ידי מתנדבים ברפיח, 20 בפברואר 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

עזה, כרוניקה של הרעבה

הרעב הכבד שישראל משיתה על עזה מאז 7 באוקטובר הגיע לממדים חסרי תקדים, אך המדיניות עצמה איננה חדשה: מאז 1967, ישראל שולטת בסל המזון הפלסטיני ברצועה ומשתמשת בו כנשק לניהול האוכלוסייה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf