אין גאווה במשטרה אלימה

מאז תחילת המגפה, האלימות היומיומית של המשטרה נחשפת במלוא כיעורה כלפי כל מי שלא בא לה בטוב: אזרחים שעברו קצת את 100 המטרים המותרים (בין אם זה בירקון או ביפו), מפגינות ומפגינים, מתמודדי נפש שנורים למוות בעודם שוכבים על הרצפה, עובדות מין שנדחקות עוד יותר לעוני בחסות חוק ההפללה, נשים שמופקרות לאלימות ולרצח, צוותי מו"מ משטרתיים שנקראים לטפל בעובדי בנין זרים ששובתים אחרי שלא קיבלו משכורת ופלסטינים שמעזים לנשום את החמצן באטמוספירה.

והנה, איזה מזל – ביום הבינלאומי למאבק בלהט"בפוביה באה האגודה למען הלהט"ב להציל את התדמית המתפוררת של הארגון האלים הזה ולפזר עליה נצנצים, בשמנו, בסרטון משותף שכותרתו "יחד בגאווה נגד השנאה". מה מוצג לנו בסרטון? המשטרה מאבטחת את מצעדי הגאווה, כלומר עושה את המינימום שנדרש ממנה. פינקווש במיטבו.

ראוי לציין שהווידאו פורסם דרך האגודה אבל לא דרך המשטרה: כך, למעשה, ארגון חברה אזרחית נרתם לעבודת היח"צ של גוף ממסדי משומן ועתיר משאבים, או במילים אחרות: הוא קורא לנו כלהט"ב להביע אמפתיה וסולידריות כלפי הגוף הממסדי האחראי על הפקעה של אלימות, בלי שאותו גוף משתמש בתוצר היח"צ הזה כדי להביע איזה שהיא סולידריות עם קהילה שסובלת מאלימות.

אנחנו במשפריצות – קבוצת פעולה קוויר-אנרכיסטית מחברת מאבקים, באנו להזכיר את הדברים שפחות מחרמן אותנו שמשטרת ישראל עושה לנו ולאחיות שלנו. היסטורית, מהומות סטונוול, שהן מילולית אבן הפינה של המאבק הלהט"בי שרבות מאיתנו נושאים אליהן את ענינו, היו מהומות של סוטיםות כמונו, של מהגרות ושחורות, עובדות מין ואוכלים בתחת נגד אלימות המשטרה. גם בהיסטוריה המקומית שלנו, שוטרים הראו לנו פעם אחר פעם שהם לא בצד שלנו.

לפני כמעט שנה, בעיצומו של חודש הגאווה, שוטרים ביצעו פשיטה על סאונה הומואית מוכרת כדי לאתר פעילות לא אלימה כמו החזקת סמים, תוך כדי שהם מצלמים את המבלים במקום. באותו חודש, שוטר הפיץ סלפי שצילם כשאיבטח אירוע גאה, כשברקע נראים חוגגים בלבוש חושפני. שוטרים ממשיכים לעצור באלימות משתתפות במצעדי גאווה, בנוסף לקשיים שהיא מערימה על קיום מצעדי הגאווה עצמם, בזמן שפשעי שנאה כלפי להט"ב לא לא זוכים לכל מענה, כמו פשע השנאה בברנוער ב-2009 שלא פוענח עד היום ורצח שירה בנקי במצעד הגאווה בירושלים ב-2015 בזמן שהיה בידי המשטרה שלל מידע למנוע אותו. בשנות התשעים, באירועי ויגסטוק שקדמו למצעדי הגאווה, שוטרים עצרו משתתפים בכפפות גומי בגלל חששות הומופוביים ואייבליסטיים מאיידס.

בשנת 2014 חבורה של 11 שוטרי מג"ב בחופשה תקפו טרנסג'נדרית עובדת מין, באירוע שהיווה סמן דרך לזליגה של אלימות קולוניאליסטית המופנית כלפי פלסטינים פנימה לתוך החברה האזרחית הישראלית. באחד ממצעדי הגאווה האחרונים נעצר פלסטיני מטרים ספורים מהמצעד עצמו ללא כל סיבה, כשמעצרו מהווה אילוסטרציה מאלפת לדרך שבה המשטרה תופסת להט"ב: כעוד כלי לקולוניאליזציה של המרחב שלנו, על-ידי סימון של הקיום שלנו כנאור ומוצדק – כל עוד אנחנו יהודיות מספיק, לבנים מספיק ומתנרמלים מספיק לתוך הסדר שמוכתב לנו.

אנחנו רוצות להזכיר אחד לשניה ולבני הברית שלנו שאפילו כאשר יש לנו שני שרים הומואים מהוגנים ויפים, שאחד מהם דואג לפיזור נשק אזרחי והשני למענקי פונדקאות בחו"ל, כל האלימות הממוסדת הזאת היא כאין וכאפס לעומת אלימות שקהילות אחרות במרחב שלנו נלחמות מולה בחירוף נפש: פלסטיניות שחייהם תחת הזקפה הציונית מסוכנים בהרבה משלנו, אתיופים שאיבדו בנים ואחיות לאלימות משטרתית, עובדות מין (להט"ביות ואלה שעוד לא) ששוטרים תוקפים במקום להגן עליהן, חרדים שעדיין מוכים עד זוב דם בהפגנות, נפגעות אלימות מינית (להט"ביות ואלה שעוד לא) שעוברות טראומה נוספת כשהן פונות לעזרה, מהגרי עבודה, מתמודדות נפש, חסרי בית וחסרות מעמד.

המאבק הזה הוא לא רק שלנו. כקהילה שדורשת סולידריות מהאנשים סביבה (אפילו אם אין להם סטייל או טעם), זה המקום שלנו לעמוד לצד כל מי שהמאבק הזה הוא גם שלה.

כשאנחנו נאבקות – אנחנו עדיין נאבקות על הקיום, הפרנסה, הביטחון, הרווחה, התזונה, המגורים, התעסוקה, החירות והשוויון, או בקיצור, על החיים שלנו.

סול אנטרו היא חברת משפריצות – קבוצת פעולה קוויר-אנרכיסטית מחברת מאבקים.