שיר שבועי מפרסית: היא יושבת בפינה
מאת מהדי מוסווי
היא יושבת בפינה ומתייפחת
יודעת שבכייה קורע אותי לחתיכות
הריח שלה אופף את כל הבית
אני מכיר את האישה העצובה הזאת
יושבת לצדי כמו תמיד ו
קוראת עתיד בכדורים ובנשיקות
אני אומר: את לא מבינה שאני אוהב אותך?!
היא עונה: מאוחר מדי לאהבות
היא אומרת שהעולם מקום נורא
שכל אחד סוחב לב שנשבר
אני אומר: תראי, בשביל אהבתנו
הבית הזה חזק כמו מבצר
היא מסדרת את פחדיה בשק אגרוף
אני מכה ללא רחם עתיד מתוק
אומרת: אתה יודע שאני לגמרי משוגעת
אני נושק לה בתוך הבכי והצחוק
אני רואה אותה הולכת אל הדלת
עיניה בוערות מאחורי דוק אדמדם
אומרת: אתה לא מבין מה אני אומרת
את הכאב שזוחל אצלי בתוך הדם
בכל בוקר אני מקיץ מסיוטיי
מוצא אותה חולמת אצלי ברגשות
היא הולכת כדי לחזור בתוך הבכי
אני מכיר את האישה העצובה הזאת
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
