בעודה נרדפת בעצמה, התקשורת משתפת פעולה עם רדיפת האזרחים הערבים

ייצוג האזרחים הערבים בתקשורת בעברית נמצא בשפל חסר תקדים (צילום אילוסטרציה: יצחק הררי / פלאש90)

עם פתיחת כנס החורף של הכנסת, הזדרזו חברי הממשלה לקדם כמאה חוקים שונים לשינוי המשטר – נגד חופש הביטוי, החופש באקדמיה ובחינוך, חופש הפרט וזכויות אזרח נוספות.

אחת מהזירות הבולטות שבכוונת הממשלה לחסל היא זירת התקשורת החופשית במדינה. אך בעודם נרדפים, מרבית כלי התקשורת משתפים פעולה עם אחת ממטרות הממשלה ונופלים גם הם במלכודת. כלי תקשורת רבים, כולל המרכזיים שבהם (למעט יוצאי דופן מעטים), עושים מאמץ לסקר את בליץ החקיקה המסוכן, אך ללא משים הם "מדלגים" מעל החוקים שבמפורש מכוונים כלפי החברה הערבית.

כך למשל, באתר N12 ביקרו בחריפות את החקיקה אולם התעלמו מהחוקים שמוגדרים תחת "תמיכה בטרור", ובכלכליסט השכילו להזהיר את הציבור מפני ההפיכה המשטרית בסקירה מרשימה של החוקים, אך לא הזכירו בטקסט כלל את המילה "ערבי". הסיקור החלקי של חוקים המקודמים מדי שבוע תחת אצטלת "תמיכה בטרור", מסתיר מהציבור הרחב את העובדה שאלה נועדו למעשה למחוק את קיומה של החברה הערבית כמיעוט לגיטימי במדינה. בכך, התקשורת משתפת פעולה עם הנרטיב שהממשלה מקדמת.

הצעת התיקון לחוק יסוד: הכנסת, שמטרתה להוריד את אחוז ההצבעה בחברה הערבית ולהטות את הבחירות בישראל, היא דוגמה מובהקת לסיקור הבעייתי של כלי התקשורת את החוקים שמכוונים לפגוע בחברה הערבית. ההצעה מבקשת לתקן את סעיף 7א בחוק יסוד: הכנסת, באופן שמבטל את הצורך באישור של בית המשפט העליון לפסילת מועמדים (ויותיר רק זכות ערעור). התיקון המוצע גם ירחיב משמעותית את העילה לפסילת מועמדים ורשימות, כך שלא יהיה צורך להוכיח "תמיכה מתמשכת בטרור", וניתן יהיה להסתפק בפרשנות של התבטאות אחת בלבד בכדי לפסול את הרשימה. ככה, על חודה של התבטאות מתערערת הזכות הדמוקרטית הבסיסית לבחור ולהיבחר.

מבדיקה שערכנו בעמותת סיכוי-אופוק, יחד עם "העין השביעית", נמצא כי בסיקור הקריאה הטרומית בכנסת של החוק, המבזקים והפרשנויות בשידורי הטלוויזיה והרדיו נהגו לכנותו "תיקון/הרחבת העילות לפסילה",  כאשר בדיונים ובראיונות כונה לעיתים "חוק פסילת/הוצאת תומכי טרור". במקום לאתגר את הנרטיב שהקואליציה מקדמת, הבדיקה הראתה שהמסגור התקשורתי התעלם מהפגיעה החמורה בכחמישית מאזרחי המדינה ומהפגיעה האנושה ביסודות הדמוקרטיה שהחוק הזה מגלם.

כחלק מגל החקיקה לשינוי המשטר, הקואליציה מנצלת את החרדה הכללית של השנה האחרונה מטרור אמיתי, כדי לקדם חוקים שאין שום קשר בינם לבין טרור. דוגמא נוספות היא שני החוקים שנועדו להרחיק סטודנטים ומרצים "תומכי טרור" ממוסדות אקדמיים, חוקים שאם יעברו, יבטלו למעשה את עקרון היסוד של האקדמיה, חופש הביטוי. נוסף אליהם, ישנה גם ההצעה לתיקון חוק המאבק בטרור שנועדה לאפשר מעצר של אזרחים על עבירות ביטוי ה"מסיתות לטרור" בלי אישור הפרקליטות, ולהקנות למשטרה סמכות לפתוח בחקירות הסתה לטרור על סמך פרשנות אישית של שוטרים. הצעה זו תצטרף גם היא למיסוד הרדיפה הפוליטית מצד זרועות הממשלה. במקרה זה, מצד המשטרה, שכבר נמצאת בתהליך פוליטיזציה מואץ שמוביל בן גביר בשנתיים האחרונות.

הממשלה מקדמת כמאה חוקים שונים נגד חופש הביטוי, החופש באקדמיה ובחינוך, חופש הפרט וזכויות אזרח נוספות. מיצג נגד הפגיעה בחופש הביטוי בבצלאל (צילום: הדס פרוש / פלאש90)

ייצוג האזרחים הערבים בתקשורת בעברית מידרדר בהתמדה מאז שנת 2021, ולפי מעקב "מדד הייצוג" של עמותת סיכוי-אופוק והעין השביעית נמצא בשפל חסר תקדים: ב-2023, רק 1.3% מהמרואיינים היו אזרחים ערבים. למעשה, מעולם לא היה ייצוג הולם לחברה הערבית בכלי התקשורת בעברית (בשמונה שנות המעקב, השיא היה בשנת 2021 עם 3.7%), במעין שיקוף של העליונות היהודית המתקיימת המדינה. כאשר האזרחים הערבים נמצאים תחת סכנת מעצר או פיטורים רק בגלל שעשו "לייק" לפוסט שמביע הזדהות עם הסבל האנושי בעזה, או ציטטו פסוק בערבית שאיש לא טרח להבין את משמעותו, דווקא התקשורת היא זו שצריכה לעמוד איתן, ולאתגר ולבקר את השיח המסית.

צמצום חופש הביטוי באמצעות חקיקה ודריסת התקשורת החופשית על ידי הממשלה כבר כאן. במקום להיאבק בו בכל הכוח, המהלך הזה מצליח להשפיע גם על כלי התקשורת, ועל האופן שבו מסוקרות פעולות הממשלה הדורסניות. זהו תפקידה של התקשורת – להשמיע ביקורת, לאתגר את השיח, להציג את הכוונות האמיתיות של הממשלה ולהזהיר נגד הפגיעה הקשה בחברה הערבית, המהווה פגיעה בחברה כולה.

על כלי התקשורת לא להרפות, לסקר כל הצעת חוק אפלה שעולה ולהבהיר את המטרה האמיתית שלה, וכן לנקוט עמדה ברורה ולהוקיע אותה באופן שאינו משתמע לשתי פנים. התקשורת מתרעמת בצדק נגד החוקים שפועלים להשתקתה, בטענה שבלי ביקורת ציבורית אין דמוקרטיה. אך עליה לזכור שדמוקרטיה נמדדת בראש ובראשונה ביחס למיעוטים, ושתקשורת חופשית, מקצועית וביקורתית צריכה להיות הראשונה להגן על החברה הערבית; בכך היא תגן על כולנו ועל החברה המשותפת והשוויונית שאנו פועלים לבנות.

אילת גריל שרת היא הדוברת לתקשורת בעברית של עמותת סיכוי-אופוק, הפועלת לקידום חברה שוויונית ומשותפת בין האזרחים הערבים והיהודים במדינה.