שיא חדש: הצנזורה הצבאית מנעה פרסום של 613 כתבות ב-2023

אחרי ארבע שנים של ירידה בהיקפי הפעילות של הצנזורה הצבאית, בשנה שעברה חל זינוק אדיר בהיקף ההתערבות של הצנזורים בעבודתם של עיתונאים. הצנזורה מנעה באופן מוחלט את פרסומן של לא פחות מ-613 כתבות שהוגשו לעיונה, כמעט פי ארבעה מאשר ב-2022, והתערבה ומחקה חלקים ב-2,703 ידיעות נוספות, כמעט פי שלושה מאשר בשנה הקודמת.

הזינוק החד בא לידי ביטוי גם בשיעור התערבות הצנזורה בידיעות המוגשות אליה – מסביבות ה-20% בשנה רגילה ל-31% בשנה שעברה – וגם בשיעור הידיעות הנפסלות כליל מתוך סך התערבויות הצנזורה: מ-7% עד 13% בשנה רגילה ל-18% בשנה שעברה. זאת על פי נתונים שמסרה הצנזורה הצבאית ל"שיחה מקומית" ולתנועה לחופש המידע, בתגובה לבקשת חופש מידע שהוגשה לצבא.

הצנזורה אמנם מסרבת לספק נתונים לפי פילוח חודשי, אבל ברור שהסיבה לזינוק היא מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר והמלחמה בעזה, שנמשכה על פני כל הרבעון האחרון של השנה (ועד היום). הפעם האחרונה שראינו רמות כאלה של השתקת עיתונאים היתה במבצע "צוק איתן" בעזה ב-2014, אז הצנזורה הצבאית התערבה ביותר ידיעות (3,122), אבל פסלה קצת פחות (597).

מהנתונים ש"שיחה מקומית" והתנועה לחופש המידע אספו על פעילות הצנזורה מאז 2011, שתי שנות מלחמה אלה בולטות בחריגותן, כשהפסילה של 613 כתבות מהווה שיא בכל תקופת הבדיקה. עם זאת, גם בשנה "רגילה" מתערבת הצנזורה כמה פעמים ביום במידע שעיתונאים מבקשים להעביר לציבור, בהיקף של בין 1,000 ל-3,000 פעמים בשנה.

החוק בישראל מחייב עיתונאים למסור לעיון הצנזורה הצבאית כל כתבה הצפויה להתפרסם שעוסקת בסוגיות ביטחון, כשההגדרה של "סוגיות ביטחון" רחבה מאוד, ומכסה שישה עמודים צפופים של תתי-נושאים. ההחלטה מה באמת למסור לצנזורה מתקבלת מדי יום במערכות התקשורת ועל פי שיקול דעת העורכים. כשהצנזורה מתערבת בידיעה, נאסר על גופי התקשורת לסמן או לאותת (למשל באמצעות השחרות) על התערבותה, כך שרוב פעילותה נותר בצללים רוב הזמן. אין אף מדינה המגדירה את עצמה "דמוקרטיה מערבית" שבה פועל מוסד דומה.

לפני נתוני הצנזורה, בשנה שעברה כמעט הוכפל גם מספר ההגשות – מ-5,916 בשנה שלפני כן ל-10,527. מעבר להגשות, בתקופת המלחמה נציגי הצנזורה גם נוכחים פיזית באולפני החדשות, והיא גם סורקת את כלי התקשורת ואת הרשתות החברתיות לאיתור הפרות צנזורה.

לפי נתונים שפרסם אלעד מן באתר "העין השביעית", רק ב-50 הימים הראשונים למלחמה איתרה הצנזורה כ-3,415 פריטי מידע שלתפיסתה היו צריכים להיות מוגשים ולא הוגשו. כמו כן, אותרו 414 פרסומים שעברו צנזורה – אך פורסמו שלא בהתאם להוראות. עם זאת, ואף שהצנזורה יכולה להגיש כתבי אישום נגד עיתונאים ולנקוט בצעדים נגד מערכות תקשורת, לא ידוע על אף מקרה שבו פעלה כך בשנים האחרונות. בקשתנו מהצנזורה לפרט אם הוגשו כתבי אישום כלשהם בשנה החולפת לא נענתה.

יש לציין שהחוק פוטר את הצנזורה הצבאית מכללי חוק חופש המידע, ושהנתונים שהוצגו כאן נמסרו, כפי שהודגש בתגובה, לפנים משורת הדין. עם זאת, שורה של שאלות שהגשנו לא קיבלו מענה, לרבות הבקשה לפלח את הנתונים לפי חודשים, לפי גופי תקשורת ולפי עילות התערבות, ולספק נתונים על מספר ההתערבויות באולפני הטלוויזיה, ועל ההתערבות בדיעבד בידיעות שכבר פורסמו מבלי שהוגשו לאישור.

בשנים האחרונות החלה הצנזורה להתערב גם במסמכים של ארכיון המדינה, במסגרת הדיגיטציה של הארכיון והעלאת המסמכים לאינטרנט. בתגובה לבקשתנו נמסר שהצנזורה טיפלה ב-2,962 מסמכים, וש"הרוב המוחלט" אושר להעלאה לרשת ללא התערבות.

"למידע הנוגע לצנזורה ישנה חשיבות גבוהה במיוחד, דווקא בעתות חירום", אומר על הנתונים עו"ד אור סדן מהתנועה לחופש המידע, המנחה את הקליניקה לחופש המידע במכללה למינהל. "במהלך המלחמה אנו ערים לכמות המידע שמגיע מהתקשורת המסורתית ושאינה מסורתית, ובעיקר לומדים על הפערים הגדולים בין גופי התקשורת הישראליים והבינלאומיים, וכך גם על הפערים בין התקשורת לבין המדיה החברתיות. אף שמובן שיש מידע שלא ניתן למסור לציבור בעת חירום, הרי שראוי כי הציבור יכיר את היקפי המידע המוסתרים ממנו.

"נקודת המוצא בהקשר של צנזורה ברורה – המשמעות היא שישנו מידע רב עד מאוד שעיתונאים מצאו לנכון לפרסם, מתוך הכרה בחשיבותו לציבור, אך הצנזור בחר שלא לאפשר למסור אותו לציבור. אנחנו מקווים ומאמינים שחשיפת המספרים הללו, שנה אחר שנה, תיצור הרתעה מסוימת על שימוש בלתי מבוקר בכלי הזה, וששימוש זה ייעשה באחריות מרבית. בנוסף, נדמה שראוי יהיה בהמשך הדרך לבחון הן את תפקוד הצנזורה בזמן אמת, על מנת לבחון אם אכן היה ראוי לצנזר את כלל המקרים, והן את האפשרות לפרסם בדיעבד חלקים מהידיעות".

האיומים המשמעותיים ביותר הופנו כלפי עיתונאים פלסטינים

תקופת המלחמה הציבה את הצנזורה הצבאית לא פעם באור הזרקורים, והפכה למוקד לקרבות פוליטיים. הצנזור הצבאי הראשי, תא"ל קובי מנדלבליט (בן דודו של היועמ"ש לשעבר, אביחי מנדלבליט), התלונן על לחצים פוליטיים בנוגע להחלטות הצנזורה.

לפי פרסומים ב"כאן 11", ראש הממשלה בנימין נתניהו ביקש לקדם חוק שיגביר את פעילות הצנזורה, ואף לקדם את מעצרם של עיתונאים שיפרסמו דיווחים על הנעשה בקבינט המדיני-ביטחוני ללא אישור הצנזורה. גם מבלי שמהלכים אלה יקודמו, ועוד לפני המלחמה, הממשלה קידמה שורה של מהלכים לפגיעה בעצמאות התקשורת, מה שהוביל לכך שישראל ירדה 4 מקומות במדד חופש העיתונות השנתי, שהתפרסם השבוע.

עם זאת, כרגיל, האיומים המשמעותיים ביותר על עיתונאים בארץ בשנה החולפת, ובמיוחד בתקופת המלחמה, הופנו כלפי עיתונאים פלסטינים. בעזה, ישראל הרגה לפחות 97 עיתונאים במהלך המלחמה (לפי נתונים אחרים: יותר מ-130), בנוסף לארבעה עיתונאים ישראלים שנהרגו במתקפה ב-7 באוקטובר, שיא שלא היה כדוגמתו ב-32 השנים האחרונות באף אזור סכסוך בעולם.

בנוסף, שר התקשורת שלמה קרעי אסר עוד בנובמבר על פעילות ערוץ אל-מיאדין בישראל, ובחודשיים האחרונים אושר "חוק אל-ג'זירה", שמאפשר איסור על פעילות גופי תקשורת זרים לפי המלצה של גופי הביטחון, ורק השבוע הממשלה יישמה את החוק והחליטה פה אחד על איסור פעילות ערוץ אל-ג'זירה בארץ. המדינה טוענת שהערוץ מהווה סכנה לביטחון המדינה ומשתף פעולה עם חמאס, טענה שבערוץ דוחים.

ההחלטה לא תשפיע על פעילות הערוץ הקטארי ברחבי העולם, בגדה המערבית או ברצועת עזה, לא תמנע ראיונות עם ישראלים באמצעות זום (גילוי נאות: הכותב מתראיין לעתים לאל-ג'זירה באמצעות זום), ולא תמנע מאנשים בישראל לצפות באל-ג'זירה באמצעות VPN. היא כן תמנע מהערוץ להפעיל כתבים בתוך ישראל, מה שבעיקר יצמצם את היכולת שלו לתת ביטוי לקולות בחברה הישראלית, ותקשה על הצפייה בערוץ למי שמבקשים לראות אותו בטלוויזיה.

האגודה לזכויות האזרח ואל-ג'זירה הגישו עתירות לבג"ץ נגד ההחלטה, וגם ארגון העיתונאים והעיתונאיות הוציא הודעה נגד החלטת הממשלה (גילוי נאות נוסף: הכותב חבר בוועד המנהל של הארגון).

למרות כל סוגי המתקפות האלה על התקשורת בישראל, חשוב לציין שהצנזורה החריפה ביותר בעיתונות המיינסטרים בארץ היא עדיין זו שמקיימת באופן עצמאי ומרצון על ידי כתבים ועורכים. הצנזורה הצבאית לא מונעת פרסום של דיווחים על השלכות המלחמה על חייהם של תושבי עזה, ולא ממש מתערבת בידיעות של כתבים עזתים מתוך הרצועה. הבחירה למנוע מהציבור בישראל את התמונות, הקולות והסיפורים של רבבות המשפחות השכולות והיתומים, רבבות הפצועים, מאות אלפי חסרי הבית והרעבים שנפגעו מהאופן שבו ישראל מנהלת את המלחמה – היא כולה צנזורה עצמית של העיתונאים הישראלים.

אינפוגרפיקה: אווה נג'אר