הנאום שראוי שמחמוד עבאס יישא בעצרת האו"ם

אני מציע כאן טיוטה לדברים שאני מייעץ לנשיא הפלסטיני מחמוס עבאס לומר בנאום בפני המושב ה-78 של העצרת הכללית של האו"ם.

נכבדי, נשיא העצרת הכללית של האומות המאוחדות

נכבדי, מזכ"ל האומות המאוחדות

אורחים רמי מעלה, ראשי משלחות ונציגים

גבירותי ורבותי,

ראשית, אני מתנצל בפני העם הפלסטיני, אלה ממנו החיים תחת הכיבוש הישראלי, אלה ממנו החיים תחת הממשלה הפשיסטית והלא-דמוקרטית של מדינת ישראל, אלה מהם החיים עדיין כפליטים מחוץ לפלסטין, ואותם פלסטינים החיים ברחבי הגלובוס, בפזורה שלנו. בפני כל אחד ואחת מכם, וממרום הבמה העולמית הנכבדת הזו, אני מתנצל עמוקות. צר לי על דברים רבים, אבל ראש וראשון בהם הוא הסירוב שלי לאפשר לכם לשמור על הסוכנוּת הפוליטית שלכם, על הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף). אין חולק שהחלטותיי היו סיבה ראשית להידרדרותו. אני מתנצל בפני הצעירים הפלסטינים, שכאשר הם שומעים על אש"ף היום, הם מדמיינים שזה אולי טעם של גלידה, לא התנועה הלאומית שלנו.

>>אם העולם לא מגן על הפלסטינים, הם יגנו על עצמם

מדינות חברות יקרות,

עמדתי על הבמה הזו יותר מדי פעמים. פרשתי בפניכן את העניין הצודק שלנו עד לעייפה. שיעממתי אתכן בשיעורי היסטוריה. ניסיתי להביך אתכן על ידי מניית ההחלטות שלכן בנושא פלסטין, כולן לשווא, כל 754 החלטות העצרת הכללית, 97 החלטות מועצת הביטחון, 96 החלטות מועצת זכויות האדם, אם נמנה רק כמה. אני יודע, כעובדה, שרבות מכן "קלטו", מבינות את המצב ומוכנות לפעול. למרבה הצער, חברה אחת במיוחד, שיש לו מונופול באולמות האלה, חסמה את היכולת שלכן לפעול למען האינטרס הקולקטיבי שלכן. זו עובדה עצובה שהעם שלי אינו יכול לתקן בכוחות עצמו, ולפיכך אני מציין את העובדה העירומה הזו.

לפיכך, אני נושא את ההצהרה הזו בשם העם שלי ובשם המאבק הצודק שלו לחירות ולעצמאות. אין זה מקרה שההצהרה הזו כוללת 67 מילים בלבד, בדיוק כמו הצהרת בלפור הקולוניאליסטית (הכותב מתייחס לספירת המילים באנגלית, המתרגם):

"עמדתו הנחושה והבלתי מתפשרת של העם הפלסטיני היא שפלסטין, מהים לנהר, תהיה חופשית מקולוניזציה ישראלית וציונית, והוא יעשה כל שביכולתו כדי להביא להשגת המטרה הזו, כאשר בפירוש לא ייעשה דבר שיפגע בכל זכויותיהן של הקהילות היהודיות שומרות החוק בפלסטין, ובזכויות ובמעמד הפוליטי של הפלסטינים היכן שהם מתגוררים".

על רקע ההצהרה הזו, ותוך שאני מביא בחשבון את הפשעים האמריקאיים-ישראליים נגד פלסטין והפלסטינים, אני מציע למדינות החברות באו"ם את האסטרטגיה הבאה, בת חמש נקודות, כדי לעשות את התיקון שזמנו הגיע מזמן, שיסיר את העוול ההיסטורי שנגרם לעם שלי.

1. לבטל את החברות של ישראל באו"ם. אם אין כל השלכות להפרה שיטתית של התנאים של הקבלה לאו"ם ושל החברוּת בו, מה הטעם בחברוּת? בנוסף, אני מבטל בזאת את ההכרה של אש"ף במדינת ישראל, 30 שנה אחרי שנעשתה באופן חד-צדדי כמחווה לקידום שלום. לא אותיר את הנטל הזה, של ההכרה החד-צדדית, על כתפיהם של הדורות הפלסטיניים הבאים.

2. לספק מיידית הגנה בינלאומית לפלסטינים בעזה, במזרח ירושלים ובגדה המערבית, בישראל, ובקהילות הפליטים/עקורים שלנו ברחבי העולם. הצעירים שלנו בוחרים לאחוז בנשק כדי להגן על עצמם ועל הקהילות שלהם מפני האלימות הצבאית והמתנחלית של ישראל. הענקת הגנה בינלאומית, שנדרשה מזמן, ל"עם מוגן", הנמצא תחת כיבוש צבאי, יכולה להציל חיים.

3. לדרוש דין וחשבון מכל הנוגעים בדבר, באופן שוויוני. להפעיל סנקציות כלכליות, דיפלומטיות, צבאיות, ספורטיביות וסביבתיות על ישראל ו/או ארצות הברית, כמו גם נגד כל מדינה אחרת האחראית או מסייעת לפשעי המלחמה של ישראל או לפשעים נגד האנושות.

4. לנקוט פעולות צבאיות/לא צבאיות. מגילת האומות המאוחדות, פרק 7, מאפשרת לכן לנקוט "פעולה הנוגעת לאיומים על השלום, הפרה של השלום או פעולות תוקפנות". שבעים וחמש שנים מאוחר יותר, האם אתן עדיין שוקלות האם המצב בפלסטין מהווה איום על השלום או האם הממשלה הנוכחית בישראל, במיוחד, נוקטת פעולות תוקפניות?

5. לעקוף את הווטו של ארצות הברית במועצת הביטחון. מועצת הביטחון של האו"ם נחטפה על ידי צד בעל עניין בסכסוך. יש לכן זכות חוקית להפעיל החלטה "ביחד למען השלום", המבוססת על החלטה 377א של העצרת הכללית מ-1950, שבמהותה נותנת לכן לפעול כקולקטיב, חרף הפרעה של מדינה אחת.

לפעולות האלה יש פוטנציאל לקומם מחדש סדר עולמי המבוסס על חוק בינלאומי, ולא על איזה "סדר עולמי המבוסס על כללים", שאת הכללים בו קובעת, באופן שרירותי, מדינה חברה אחת.

ולבסוף, אחרון אחרון חביב, אני מודיע לכן שזה יהיה נאומי האחרון בפני גוף האו"ם הזה בשבתי כנשיא פלסטין. אני מתפטר לאלתר מכל התפקידים הרשמיים שלי במדינת פלסטין, באש"ף, ברשות הפלסטינית ובתנועת פת"ח. האולם הזה הביא הרס על ראש העם שלי ולפיכך אני מחזיר כאן את נטל המציאות הזו אליכן, לכאן הוא שייך.

בנימה אישית, עליי להוסיף שאיני נוקט את כל הצעדים המחושבים להפליא האלה מתוך עייפות או כניעה, אלא במאמץ של הרגע האחרון להציל את הגרם האחרון של יושרה שנשמרה לי בעיני העם שלי.

אני מאחל לכן בהצלחה עם הדור החדש של מנהיגים פלסטינים.

אני עדיין מקווה ומתפלל ששלום צודק יתממש בימי חיי, בעודי חוזר לחיות כפליט פלסטיני החי תחת שלטון צבאי ישראלי ומייחל לחזור למקום הולדתי בצפת.

אני רוצה לסיים באמירת תודה לכן, אבל זה לא נראה לי הולם. לכן, האיחול האחרון שלי הוא שהיכולת והתודעה הקולקטיבית שלכן יוכחו כחזקים יותר מכל מדינה אחת המאמינה שהיא יכולה להישאר לנצח מעל לחוק.

סם בחור הוא יועץ עסקי פלסטיני-אמריקאי ופרשן פוליטי עצמאי הכותב מרמאללה/אל בירה בפלסטין הכבושה. הבלוג שלו הוא ePalestine.ps@SamBahour. תרגום: מירון רפופורט