הממשלה רוצה פיקוח שב"כ מלא על מורות ומורים. השב"כ מתנגד

השבוע דנה ועדת החינוך של הכנסת בהצעת חוק המסמיך את שירות הביטחון הכללי (שב"כ) לערוך בדיקה ביטחונית לכל מורה ומורה המיועדים לעבודה, לעקוב אחר ההתבטאויות שלהם בבתי הספר וברשתות החברתיות, ואף לפטרם ולשלול את תעודות ההוראה שלהם. הוועדה איחדה לדיון את הצעות החוק של חברי הכנסת איתמר בן גביר (עוצמה יהודית), עמית הלוי (ליכוד) וצביקה פוגל (עוצמה יהודית).

>> עזוב את החינוך, קיש. זה גדול עליך

הצעת החוק מסתתרת מאחורי הכותרת "איסור העסקת מורשעי טרור". כך נוצר הרושם שמדובר רק במי שהורשעו בבית משפט כטרוריסטים. אבל זה ממש לא המצב. איסור העסקה לא מתייחס רק למעורבות באירוע טרור, אלא גם בתמיכה או "הזדהות" עם ארגון טרור.

ומי הוא ארגון טרור? את זה אנחנו לא ממש יודעים, שכן במדינת ישראל יש לשר הביטחון סמכות להכריז על ארגונים כארגוני טרור, תחת "עילות הכרזה רחבות" ו"סודיות רבה האופפת את ההליך".

נזכיר לשם דוגמה ארגוני זכויות אדם פלסטיניים, שהוכרזו על ידי שר הביטחון דאז, בני גנץ, כארגוני טרור, למרות שהאיחוד האירופי שבחן את עילות ההכרזה קבע שאין בהם ממש. נזכיר גם שעל דעת שר החינוך של מדינת ישראל, המחאה הנוכחית נגד הממשלה היא מעשה טרור.

מכאן, שמורה אפילו לא צריך להשתתף במחאה. די בזה שיביע הזדהות עם המחאה על מנת שהשב"כ יסמן אותו (לפי הצעת החוק) כ"מזדהה עם טרור", ויגרום לפיטוריו. אם זה נשמע לכם תסריט דמיוני, ראו בהמשך הכתבה: כבר היינו בסרט הזה, ויש די חברי כנסת שחושבים שזה היה סרט טוב, שראוי לחזור עליו.

נכון לשבוע זה, גורמי המקצוע מטעם השב"כ, המשטרה, משרד המשפטים ומשרד האוצר, העמידו את ועדת החינוך על הכשלים המשפטיים הרבים שיש בהצעת החוק, ועצרו אותה לתיקונים. אולם חברי הכנסת שיכורי הכוח נשמעו נחושים מתמיד לתקן את הדרוש תיקון, ולהחזיר את ההצעה למסלול החקיקה.

חשוב גם לציין מי לא היה בישיבת ועדת החינוך כדי להגן על מערכת החינוך: שר החינוך לא היה שם. גם הסתדרות המורים וארגון המורים לא היו, למרות שהחוק עוסק בתנאים להעסקה ולפיטורי מורים. גם ארגוני ההורים וארגוני התלמידים לא השמיעו קול. אפילו חברי הכנסת מהאופוזיציה היהודית ("גוש השינוי"), לא נחלצו להגן על חינוך ממלכתי חופשי בישראל. רק חברי הכנסת הערביים מצאו את הזמן למחות על טירוף הדעת של מציעי החוק.

די בזה כדי לומר – לרעיון שליטת הממשלה באמצעות השב"כ על המורות והמורים יש בבית המחוקקים שלנו רוב גדול. זה ממש לא רק ביבי ולא רק חבריו הפשיסטים.

מעורבות שב"כ בפיקוח על מורים

מאז קום המדינה ועד שנת 2009, העניקה מדינת ישראל לשירות הביטחון הכללי סמכות מלאה לפקח על המורות והמורים בבתי הספר הערביים בישראל. ברצות השב"כ הם התקבלו לעבודה, וברצות השב"כ הם פוטרו.

זה נעשה באמצעות "סוד" שהיה ידוע לכולם: סגן מנהל האגף לחינוך הערבי במשרד החינוך היה איש שב"כ, והוא היה נוכח, ובעל זכות וטו, בוועדות הקבלה לעבודה. כמה פשוט הוא הרוע.

הדברים מתוארים לפרטים בספרו של פרופ' הלל כהן, ערבים טובים (כתר, 2006). לכל מנהל או מורה היה תיק בשב"כ, ובו רוכזו אמירותיו לאורך השנים. כדי לאסוף את המידע לא היה צריך למאמץ רב. כידוע, כדי לשלוט באוכלוסייה אין צורך שכולם יהיו סייענים ומלשינים, די בזה שכולם יחשבו שכולם הם סייענים ומלשינים.

למשל, בשנת 1952 פוטרו 42 מורים, שהיו אז 6 אחוזים מכלל המורים בבתי הספר הערביים, משום "שעשו שימוש לרעה באפשרות שניתנה להם בהיותם מחנכי הדור הבא ומעצבי דמותו". הם כמובן לא הורשעו בשום בית משפט. די היה בקביעה שרירותית של קצין הממשל הצבאי (עמוד 169).

את המשרות שהתפנו קיבלו, כאות הוקרה, סייענים ומלשינים, שהצטיינו בהעברת מידע לרשויות. הם לא היו צריכים להיות מוכשרים להוראה כלל וכלל. הדברים נאמרו במפורש בכנס קציני המחלקה שהופקדה על ענייני הערבים: "טובות הנאה שיש בידינו לתת, הודות לקשרינו עם משרד החינוך, הם העסקת מורים והכנסת מועמדים להוראה לקורסים" (שם).

טרור המחשבות חל גם על התלמידים. בשנת 1958 ציינו תלמידים בנצרת את יום הנכבה בעמידת דום למשך חמש דקות. מורים יהודים שעבדו בבית הספר העבירו את המידע לשב"כ. מנהל בית הספר התבקש להעביר את שמות התלמידים, ואף להודיע להם "כי יתכן ובעוד שנתיים, כאשר יסיימו את בית הספר ויפנו לבקש משרות, יעמדו אנשי השלטון אשר בסמכותם להחליט על מתן משרות לבוגרים, חמש דקות דום לזכר הקריירה של התלמידים שהלכה לאיבוד" (עמוד 172).

אין צורך לומר שמיון המורים על סמך דעותיהם ולא השכלתם או כישוריהם, והשלטת פחד על מנהלים, מורים ותלמידים, פגעו קשות במערכת החינוך הערבית. היא סבלה ממחסור בכוח אדם מקצועי, חשדנות הדדית משתקת, וריקון החינוך מתכניו המשמעותיים ביותר.

רק בספטמבר 2004 הוגשה עתירה לבג"צ מטעם ארגון עדאלה בדרישה לבטל את מעורבות שב"כ בחינוך הערבי. התברר כי כל הרמיסה וההשחתה של החינוך בחברה הערבית נעשו ללא שום בסיס חוקי. רק כי היה בידי השלטון הכוח לעשות זאת. העתירה אפילו לא נדונה, שכן משרד החינוך הודיע על ביטול משרת איש השב"כ בהנהלת האגף לחינוך ערבי.

חברי הכנסת רוצים להחזיר "עטרה ליושנה"

בחוק החדש למעורבות השב"כ בחינוך, מבקשת הממשלה לא רק להחזיר את המציאות שתוארה אל מערכת החינוך, אלא שכל חברי הכנסת אמרו במפורש שאין הכוונה רק למישטור החברה הערבית, אלא של כל מורות ומורי ישראל.

בישיבת הדיון הראשונה (4 ביולי), התחרו חברי הכנסת מי פשיסט יותר גדול. ח"כ עמית הלוי אמר, למשל, כי לצורך פיטורי מורה לא צריך להמתין שיורשע בבית משפט בעברת טרור, ואפילו לא שיפתחו נגדו הליכים פליליים. די בזה שהשב"כ יגלה שהוא "מזדהה עם טרור", וכבר "עצם זה שהוא נמצא בבית ספר, זה בעצמו מעשה עברה".

ח"כ אביחי בוארון (ליכוד) הלך עוד צעד קדימה. לדעתו אין צורך לחכות למידע מהשב"כ. "מנכ"ל משרד החינוך יכול להתרשם בעצמו ממה שהוא רואה ברשתות החברתיות", כך אמר. די בזה שהמנכ"ל ידפדף בפייסבוק למשל, על מנת שיוכל לפטר מורה ולשלול ממנו את תעודת ההוראה.

ח"כ סון הר-מלך (עוצמה יהודית) בכלל לא מסתדרת עם זכויות האדם. "עושים מאותנו צחוק," היא הסבירה, "שעל גבי ערכים שמציגים אותם בצורה יפה שנשמעת טוב, ומתחת לכל הערכים האלה, מסתתרת מפלצת איומה, שפוגעת ומערערת את קיומו של העם היהודי".

לתפיסתה, מעורבות השב"כ בפיקוח על מורות ומורים היא לא פחות מאשר "להחזיר עטרה ליושנה", כלומר חזרה "לשכל שלא מתבלבל".

הפקידות המקצועית עצרה את החוק – רק בינתיים

בישיבת הדיון השנייה (18 ביולי) הסבירו אנשי המקצוע ממשרדי הממשלה השונים, עד כמה החוק הזה מיותר.

נציגי משרד המשפטים אמרו שלא ניתן לדרוש בדיקת שב"כ גורפת לכל המורות והמורים. מהלך כזה הוא בעל אפקט מצנן שיעצור רבים מלהיכנס למקצוע. כמו כן, אי אפשר להחריג את היחס לעובדי מערכת החינוך מכלל עובדי המדינה, ללא עבודת מטה שטרם נעשתה. ממילא, יש בחוקי המשמעת החלים על עובדי מדינה, די עילות להפסקת עבודה, כגון "התנהגות שעלולה לפגוע בשמו של שירות המדינה".

עוד הסבירו שלא ניתן להטיל קנס כספי על בעלויות על בתי הספר שבהם נמצאו מורים "מזדהים עם טרור", כפי שמוצע בחוק. אם משרד החינוך ימנע מהבעלות תקציב, לא יהיה לה כיצד לשלם שכר לשאר המורים, ולא יהיה מי שידאג לתלמידים שיזרקו לרחוב.

נציגת המשטרה הסבירה שיש כיום מערכת עדכון בזמן האמת, דרכה משרדי הממשלה כולם, ובתוכם גם משרד החינוך, מקבלים מידע על חשודים ונחקרים. בעזרת מידע זה משרדי הממשלה מחליטים אם סיבת החקירה מצדיקה השעייה או הפסקת עבודה.

נציג משרד האוצר הסביר שהחוק יחייב מקור תקציבי של עשרות מיליוני שקלים, לטובת הקמת מאגר המידע המאובטח, ניהול המערכת, ועלויות הבדיקות הביטחוניות לכל 300 אלף העובדות והעובדים במערכת החינוך, עם תחלופה של כעשרת אלפים עובדים בכל שנה.

נציג משרד החינוך הסביר שאין כיום שום בעיה, שכן מי שהורשעו בטרור לא מועסקים בחינוך. יש למשרד את הכלים לקבל את המידע להתמודד עם הסוגיה גם ללא החוק החדש.

גם נציג השב"כ אמר שהחוק החדש מיותר לחלוטין. יש ממשק עבודה תקין מול משרד החינוך, שדרכו יכול השב"כ להעביר מידע שהוא מוצא אותו רלוונטי להעברה. "מה שאתם מציעים כאן", אמר, "זה מרחיק לכת. מעולם לא קיבל אף גורם מידע פתוח מהשב"כ".

אבוי לנו, שזכויות המורות והמורים בישראל נשמרות דווקא על היועץ המשפטי של שירות ביטחון כללי. דווקא הוא, היחיד, שהעז לומר לחברי הכנסת ולממשלה את האמת על הביזיון המתרחש לנגד עינינו בוועדת החינוך של הכנסת.

* הערה: שמה של ח"כ שרן השכל הוזכר בכתבה בשל טעות טכנית, ואנחנו מצרים על כך.