newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

היעד: משפחת סיאם בסילוואן. המטרה: למחוק שחיו שם פלסטינים

אתמול בתשע בבוקר פרצו לבית 60 שוטרים, דקות ספורות אחריהם הגיעו אנשי הוצאה לפועל, אנשי תחזוקה, מהנדסים וגננים. רובו של בית משפחת סיאם, סמל להתנגדות למתנחלים, עבר לידי עמותת אלע"ד. אבל המאבק לא נגמר. מחר הפגנה

מאת:

בני משפחת סיאם ביקשו שתמיד יהיו אתם אנשים למקרה שיבואו לפנות אותם, אז אתמול בבוקר נעה ואני החלטנו להעביר את המשרד שלנו לואדי חילווה ליום אחד.

8 בבוקר. אנחנו יושבות על הגג עם המשפחה, משחקות עם הכלב (לשמחתנו בשלב זה, לאכזבתנו המרה בשלב הבא – רק נראה כמו כלב שמירה) שותות תה מאוד מאוד מתוק, אפילו הספקנו לפתוח את הלפטופ ולכתוב רשימת משימות ליום.

מה שקרה מהרגע הזה ואילך צריך להיכנס לספרי השיאים בקטיגורית המהירות. זה היוסיין בולט של ההשתלטות על נכסים פלסטיניים.

9 בבוקר, עשר דקות אחרי שג'ואד סיאם אמר שיש לו תחושה שהפינוי יקרה היום, והנה הם מגיעים. לפחות 60 שוטרים מלווים ברובים, כדורי ספוג וגומי, כלבים, אפודים וציוד שהיה יכול להספיק כדי לפלוש שוב ללבנון, הופיעו כאילו משום מקום, ונעמדו מתחת לבית. הרחוב הראשי של השכונה חסום. אין יוצא ואין בא.

אנשי אלע"ד הסתובבו עם חיוך רחב. הם ניצחו אחרי מאבק ארוך והמון כסף. פינוי החפצים מבית משפחת סיאם בסילוואן (צילום: free jerusalem)

אנשי אלע"ד הסתובבו עם חיוך רחב. הם ניצחו אחרי מאבק ארוך והמון כסף. פינוי החפצים מבית משפחת סיאם בסילוואן (צילום: free jerusalem)

9:01 שוטרים מציבים שני סולמות ומטפסים עד אלינו, על הגג. מפנים את כולנו אל הדירה של ג'ואד, הדירה האחרונה בבניין שעוד נותרה בבעלות משפחת סיאם, וסוגרים אותנו שם. הם הודפים את הדלת לחדרה של אלהאם סיאם, מעירים אותה ואת שני הילדים שהיו בבית ומפנים גם אותם לאזור שלנו.

9:10 לפחות 60 עובדי הוצאה לפועל, אנשי תחזוקה, מתכננים, מהנדסים וגננים מגיעים ומתחילים במלאכה: למחוק כל זכר לכך שבבית הזה חיה משפחה פלסטינית. הבית הופשט מהחפצים של אלהאם והילדים, והם זרוקים עכשיו בערימה. אנשי התחזוקה בונים חומה גבוהה בין החלק שהופקע מהמשפחה לבין החלק שנותר בידיה.

כמו במפעל יעיל במיוחד, כל אחד כאן יודע בדיוק את תפקידו. חלק מפנים, חלק מעבירים חומרי בנייה בסולם על הגג, חלק גוזמים עצים, חלק מודדים, חלק בונים, חלק מחליפים את המרצפות, ויש גם את השוטרים שעומדים ומעשנים. בשלב מסוים מופיע האיש שבזכותו כל זה קורה, חתן פרס ישראל דוד בארי, ראש עמותת אלע"ד. הוא מסתובב שם בחיוך זחוח. ובאמת, עבורו זה הישג. אלע"ד השקיעה סכומי עתק במאבקים משפטיים אינסופיים נגד משפחת סיאם. כשבית המשפט דחה את הטענות, היא הגישה תביעות חדשות.

עמותת אלע"ד כבר פינתה כמה משפחות בסילוואן, אבל סיאם היא לא סתם משפחה.

מקדיש כל רגע שלו כדי לספר לעולם מה קורה בסילוואן. ג'ואד סיאם בפתח ביתו בפינוי אתמול (צילום: free jerusalem)

מקדיש כל רגע שלו כדי לספר לעולם מה קורה בסילוואן. ג'ואד סיאם בפתח ביתו בפינוי אתמול (צילום: free jerusalem)

ג'ואד סיאם, אחיה של אלהאם, הוא פעיל חברתי, עובד סוציאלי, אדם שב- 25 השנים האחרונות הקדיש כל דקת פנאי שלו כדי לספר לעולם מה קורה בסילוואן. מהסיבה הזו בדיוק, המשטרה עצרה אותו כבר בתחילת הפינוי. לא היתה שום סיבה למעצר הזה; הוא לא התנגד ולא הפעיל שום אלימות.

אבל אם לא היו עוצרים אותו, הוא היה עושה את מה שהוא יודע לעשות כל כך טוב – מזעיק את כל כלי התקשורת, מתראיין, מסביר, דואג שלא יהיה אדם אחד שלא יידע מה קורה בסילוואן. הוא גם היה יודע להגיד למתנחלים איפה אסור להם להקים את החומה, מה אסור להם לקחת, איפה הם לא יכולים לעמוד. הוא היה אומר לעשרות האנשים שפלשו לו לבית בדיוק מה הוא חושב עליהם. הוא אולי לא היה יכול למנוע את הפינוי, אבל הוא היה יכול להוריד לכמה מהזחוחים שהסתובבו שם את החיוך מהפנים. אז כדי לא להרוס את החגיגה של המתנחלים, משטרת ישראל לקחה אותו לתחנת המשטרה. "אתה לא עצור, אתה בסך הכל מעוכב", הם אמרו.

הם ידעו מה הם עושים. הם ידעו מה הם עושים בכל שלב של הבוקר הנוראי הזה.

כשרואים מקרוב את הפעילות של עמותת אלע"ד, מבינים עד כמה הם חזקים. יש בידיהם גן לאומי שכל יום רק הולך וגדל, הם זוכים לתמיכה של הממשלה והכנסת. הם נהנים מחוקים, תכניות עירוניות, תכניות ממשלתיות שעוזרות להם לשגשג.

הבית של משפחת סיאם הוא רק הדובדבן. לאחרונה הם פתחו מתחם תיירות חדש,  והדברים הגדולים באמת עוד בפתח: מתחם קדם, הרכבל שקרונותיו יעברו מעל ראשיהם של תושבי סילוואן, עוד טיילת, עוד גן לאומי. נראה כאילו תנופת העשייה לא תיעצר עד שסילוואן הפלסטינית תיעלם ובמקומה תקום שכונה יהודית.

אני לא יודעת אם יש לי מסקנה מאוד אופרטיבית. אבל אני בטוחה שאם לא יצטרפו אלינו למאבק הזה המונים, בקרוב אנחנו נפסיד. אם לא נבין שצריך לפעול מהר ולבנות אסטרטגיה פוליטית רחבה ומחברת שתדע לתת פייט רציני למהלכים של עמותות המתנחלים וחבריהן בממשלה, אנחנו ניכשל.

מדי פעם שמענו שוטרים מאיצים בפועלים לסיים. חלק מהם אמרו שהם צריכים כבר להגיע לעיסאוויה, אחרים התלוננו שיש להם עוד "אתיופים על הראש".

ביום שישי הקרוב יש שלוש הפגנות במזרח ירושלים – שיח ג'ראח, סילוואן, ואדי אלחומוס. אתמול היו הריסות בסוסיא, המאבק של יוצאי אתיופיה ממשיך, מאה ילדים עלולים להיות מגורשים לפיליפינים ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד.

האווירה הכללית בזמן האחרון יכולה להיות מייאשת ומשתקת. בואו לא ניקח את זה לשם. ניר חסון טוען שהניסיונות של אלעד לייהוד ירושלים נכשלים בתמונה הכוללת. אני רוצה להאמין בזה גם. כי אופטימיות זה נחמד ויכול לעודד לפעולה. יש גם עוד דברים מעודדים להיאחז בהם: המאבק נגד גירוש מבקשי המקלט הצליח בינתיים. ח'אן אל אחמר לא פונה. פעם לבנים שלטו בדרום אפריקה ונשים לא יכלו להצביע.

אז אולי מה שאני מציעה הוא כזה: בואו נישאר אופטימיות, אבל לא אופטימיות שאומרת: יהיה בסדר. אלא אופטימיות עם תחושת הדחיפות של 60 שוטרים מעירים אתכם ב-9 בבוקר כדי לפנות אתכם מהבית. אופטימיות שאומרת שצריך לקרות פה משהו גדול ומהר כדי להיאבק מול הגורמים החזקים מאוד שאנחנו עומדות מולם.

אופטימיות שתביא אתכם להפגנה מחר בסילוואן (והלוואי שגם לאחרות) או להצטרף לFree Jerusalem, או לעשות משהו. כל משהו.

קסם אדיב פעילה בארגון free jerusalem

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
נשים פלסטיניות בירושלים (צילום אילוסטרציה: שרה קלאט / פלאש90)

נשים פלסטיניות בירושלים (צילום אילוסטרציה: שרה קלאט / פלאש90)

המלחמה גובה מחיר כבד במיוחד מהנשים המוחלשות ביותר בחברה

נשים רבות מדווחות כי המלחמה הרסה את חייהן. חלקן איבדו את פרנסתן ואת הביטחון הכלכלי שלהן, חלקן סובלות מהתגברות האלימות במשפחה, ולאחרות אין כלל הגנה מפני טילים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf