newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

17 שנים לטבח בשפרעם: חקירה מלאת חורים וסימני שאלה

בארבעה באוגוסט 2005 עלה עדן נתן זאדה על אוטובוס בחיפה ופתח באש בשפרעם, רצח 4 אנשים ונהרג. תיק החקירה נסגר בטענה שהיורה "פעל בגפו", אך עיון בחומרי החקירה מעלה התעלמות תמוהה מקשריו לגורמי ימין קיצוניים, ומשיחות שיכולות לרמז על שותפים לפשע   

מאת:
הטבח כבר נעלם לתהום הנשייה ורק המשפחות השכולות נשארו עם האבל והאובדן. המונים מכתרים את האוטובוס שבו ביצע נתן זאדה את הפיגוע (צילום מסך)

הטבח כבר נעלם לתהום הנשייה ורק המשפחות השכולות נשארו עם האבל והאובדן. המונים מכתרים את האוטובוס שבו ביצע נתן זאדה את הפיגוע (צילום מסך מדיווח חדשות 2)

השבוע לפני 17 שנים, ב-4 באוגוסט 2005, החייל עדן נתן זאדה, אשר ערק מהצבא קודם לכן בשל סירובו לקחת חלק בהתנתקות מעזה, עלה בחיפה לאוטובוס קו 165 של אגד, וכעבור כשעה, כשעבר בשכונה הדרוזית בשפרעם, התחיל לירות מרובה 16M שגנב מהצבא. מהירי נהרגו ארבעה – הנהג, מישל "מיכה" בכחוס [56], נאדר חייק [55] והאחיות היזאר [21] ודינה [23] טורקי. עוד שלושה מתושבי העיר נפצעו. למרבה המזל, כנראה בשל מעצור בנשק, הירי פסק. אנשי העיר שמיהרו למקום התנפלו על האוטובוס והרגו את היורה.

כיום, כאשר ממשיכי דרכו של הרב מאיר כהנא "שהתמתנו קצת" כבר נחשבים כמעט לחלק מהזרם המרכזי בפוליטיקה הישראלית, מצאנו לנכון לחזור ולהזכיר את האופן שבו הטירון העריק נתן זאדה בחר "לחגוג" את יום ההולדת של כהנא, שנולד בכ"ח תמוז, אשר לפני 17 שנה חל ביום חמישי, ארבעה באוגוסט.

עו"ד מאהר תלחמי ייצג את אחד החשודים בתיק הריגתו של נתן זאדה וכן את משפחות ההרוגים, שביקשו לדעת על קורות היורה לפני שרצח את יקיריהם. לקראת הליך השימוע לחשודים בגרימת מותו של היורה, הוא פנה לפרקליטות, ביקש וקיבל את חומר הראיות בתיק. אז התברר כי חקירת נסיבות מותו של היורה היתה נרחבת, ושצוות מיוחד עסק בכך וחקר עשרות מתושבי שפרעם. בסופו של דבר הוגשו כתבי אישום נגד שבעה על מעורבות בהריגה וחלקם אף הואשמו בניסיון רצח. חמישה אחרים הואשמו בתקיפת שוטרים במהלך האירוע. המשפטים הסתיימו בעונשי מאסר שונים; כולם זוכו מהאישום בניסיון רצח. נאשם אחד אף זוכה מכל האישומים נגדו.

באשר לחקירת מעשיו של היורה, מאז שעזב את הצבא, ב-14.6.2005, ועד הטבח, כמעט חודשיים, נמסרו מהמשטרה מעט מאוד חומרי חקירה. בעצם, ביחס לחודשיים שבהם היה עריק, כמעט כלום. הועבר פלט חלקי וקצרצר של הנייד שלו וכמה עדויות, בעיקר של בני משפחתו. ואלה העלו תמיהות באשר לאנשים שאיתם היורה היה בקשר, בעיקר בישוב תפוח שבשומרון, באותה תקופה וגם ממש לפני הטבח באוטובוס. אך בחומרים שהועברו, לא נמסר מי מהם נחקר ומה העלו אותן חקירות. עו"ד תלחמי פנה שוב לפרקליטות. אז התברר שהתיק נסגר, מפני שהיורה פעל לבד. מאחר שכך, החליט להגיש ערר על ההחלטה לבית המשפט העליון. לכן פנה לח"מ ויחד עברנו על חומרי החקירה המשטרתיים.

הדיון בעליון – בג"ץ 9504/11 – התקיים ב-11.7.2012. פסק דין התקבל במהירות שיא וההחלטה פורסמה מיד אחר כך, ב-16.7.2012. השופט אורי שהם כתב את ההחלטה והשופטים נאור ודנציגר הוסיפו "אני מסכים". במהלך הדיון הוצע שהשופטים יעיינו בחומרי השב"כ ויבחנו אם מוצתה הבדיקה בסוגיה המרכזית – האם היורה פעל לבד או שהיו לו שותפים. בנוסף, האם ניתן להצביע על כיווני חקירה נוספים. בעמודים 4 ו-5 של ההחלטה נכתב: "מעיון בחומר, ניתן להגיע בבירור למסקנה כי המפגע זאדה פעל לבדו, מבלי ששיתף אחרים בתוכניותיו ומבלי שמאן דהוא סייע לו בביצוע המעשה הנפשע, או היה שותף לו, בין במישרין ובין בעקיפין [ההדגשה שלי-א"ל]. כמו כן, התרשמנו כי אין ניתן להצביע [כך במקור] על כיווני חקירה נוספים, אשר לא נבחנו ולא מוצו".

בדיקות הטלפונים

אלא שנתוני התקשורת שעו"ד תלחמי קיבל מהמשטרה, והוצגו בפירוט רב בערר, לכאורה לא מסתדרים עם המסקנה הגורפת שבהחלטה דלעיל. המשטרה מסרה פלט שיחות הטלפון של היורה מהתאריכים 2-4.8.05, כלומר מיומיים לפני הירי, וגם חלק מנתוני התקשורת של טלפון נייד נוסף, שבימים שלפני הטבח היורה התקשר אליו שלוש פעמים. מצאנו שאותו נייד נוסף היה רשום על שם גברת מתפוח [להלן: נייד הגברת]. התרשמנו שמאפייני התקשורת – תדירות הקשר, משך השיחות והאינדיקציות למסרונים – העידו שבפועל מישהו אחר, צעיר מאותה גברת, השתמש בטלפון. השיחה האחרונה, שהיתה רשומה בחומרי החקירה של "נייד הגברת", היתה לטלפון של אם היורה. בהמשך האמא סיפרה למשטרה שבאותה שיחה היורה אמר לה שהוא מאושר, והוסיף כי הוא עצמו והנשק [הגנוב] נמצאים במקום בטוח. בחומרי החקירה שקיבלנו מהמשטרה לא היתה התייחסות לזהות זה שדיבר באותו טלפון.

הבדיקות שערכנו, באמצעים גלויים, קרי מנועי חיפוש באינטרנט, העלו שייתכן שמי שאז השתמש ב"נייד הגברת" היה קרוב משפחה שלה, שבסוף 1992 השתתף בפיגוע בעיר העתיקה. מדובר בפרשת "סיירת נקמה", שבמהלכה נזרק רימון בשוק הקצבים בירושלים, שגרם למותו של גבר ערבי ולפציעת נוספים. הפיגוע בוצע כנקמה על רצח מאיר כהנא בארה"ב. המבצעים, בני נוער שהיו חברים ב"כהנא חי", נשפטו ל-10 שנות מאסר, אך אחרי פרשת חאלד משעל ושחרור שיח' יאסין הם קיבלו חנינה מהנשיא ויצמן ושוחררו ב-1995. בנוסף, אדם באותו שם נחשד שב-2002 השתתף בקמפיין "אין ערבים אין פיגועים' שיזמו, כך פורסם, נועם פדרמן ואיתמר בן גביר.

הקשר הטלפוני התקיים גם בשבוע בו היורה ערק מהצבא, ובמיוחד ביום ג' 14.6.2005 בו עזב את הבסיס.ב-08:56 – ניסיון חיוג מ"נייד הגברת" ליורה, ב-17:29 – כנראה מסרון, ב-18:20 – שיחה של 8 שניות מ"נייד הגברת" ליורה ומיד אחר כך שני ניסיונות חיוג לנייד אחר שהיה רשום על שם קרוב משפחה אחר של אותה גברת, ב-18:21:51 כנראה מסרון מ"הגברת" ליורה. ב-18:27:52 שיחה שנמשכה 47 שניות מ"הגברת" ל"קרוב המשפחה", ב-18:31:58 כנראה מסרון מ"הגברת" ליורה.

הקשר בין "נייד הגברת" ליורה, סביב הזמן בו יצא ללא רשות מהבסיס עם הרובה ששימש אותו לירי הרצחני באוטובוס, מלמד שלכאורה מי שהשתמש ב"נייד גברת" סייע ליורה לערוק. אפשר שאותו קרוב המשפחה שלה השתמש אז באותו טלפון, ואולי מישהו אחר, שלא הצלחנו לזהות. כך או כך, עניין זה מעורר שאלה באשר למסקנה החד משמעית שבהחלטה של בית המשפט העליון שלא רק שהיורה פעל בגפו, אלא שגם לא נמצא מאן דהוא שסייע לו במישרין או בעקיפין. זאת ועוד, נמסר שקורותיו בטירונות ונסיבות עריקתו נבדקו על ידי הצבא ולא עלה "דבר המלמד על נסיבות ביצוע הפיגוע ו/או מעורבים נוספים". וזו מסקנה תמוהה, מפני שאז, ב-2005, כבר נעשה שימוש שגרתי באיכונים של טלפונים ניידים. בנוסף, גם לא דווח מה הצבא עשה, במשך כחודשיים, במטרה להשיב את הרובה שהיורה גנב מהבסיס. במילים אחרות, בהינתן מה שכבר היה ידוע לשלטונות הצבא על אודות היורה ועל קשריו עם גורמי ימין קיצוני לפני שהגיע, באיחור של חודשים, ללשכת הגיוס, קשה להבין מדוע לא פעלו לאיתור הרובה הגנוב.

הפגנה מחוץ לבית המשפט המחוזי בחיפה במהלך משפטם של שבעת הנאשמים במעורבות בהרג עדן נתן זאדה, 29 ביולי 2013 (מורן מעין / פלאש 90)

קורותיו בתפוח

חבריו לכיתה של נתן זאדה בתיכון בראשון לציון סיפרו כי בי"ב התחיל להתבטא בגנות ערבים, חזר בתשובה, וככל הידוע להם, בזמן שהכיתה נסעה לטיול השנתי באילת הוא התחיל לבקר בתפוח. אמו של היורה מסרה למשטרה שבשבעה נודע לה כי הנייד של בנה נשאר בתפוח ושהיה ברשות קרוב משפחה של כלתו המנוחה של מאיר כהנא [בני הזוג טליה ובנימין זאב כהנא נהרגו בפיגוע ירי ב-31.12.2000]. לא פורסם מה גרסת אותו קרוב המשפחה לכך והאם ידע משהו על קורות היורה לפני שפרעם.

האמא מסרה עוד שבני משפחת כלתו של הרב כהנא באו לשבעה ובין היתר סיפרו שהיורה עבד בתפוח כרועה צאן. האבא של היורה סיפר למשטרה כי בנו תכנן להשתדך עם צעירה מתפוח וגם בעניין זה לא פורסם דבר, למשל האם הארוסה לעתיד נחקרה והאם ידעה משהו על התוכנית של היורה? והאמא הוסיפה כי שמעה מאישה מתפוח שבנה גר שם אצל אדם שהתגייר, חולה, שהיה לבד וייתכן שהיה גרוש. היורה טיפל בו ואותו גֵר מאוד אהב אותו. אחרי המקרה, הגר התחבא והמשטרה לא מצאה אותו.

ככל הנראה מדובר בנחשון וולס, שכבר נפטר, נוצרי שעלה מארה"ב והתגייר. ב-6.8.1990 ירה והרג פלסטינית בחברון כנקמה על רצח של שני בחורים יהודים בירושלים ועל כך נשפט למאסר עולם. כאשר וולס היה כלוא, ד"ר ברוך גולדשטיין, הרוצח ממערת המכפלה אימץ אותו ודאג לו. אחר כך וולס קיבל חנינה מהנשיא וייצמן, כ"אסיר לאומי יהודי", ושוחרר. בנוסף, חומרי החקירה מלמדים שליורה היה קשר בתפוח עם פעילים די בכירים בתנועת כהנא דאז, עם "הגדוד העברי" של "תנועת כך" ועם "רבבה". לא פורסם מה נבדק בהקשר לכך שאולי מישהו מאלה היה מעורב באופן כלשהו בענייניו של היורה.

ההיערכות לטבח

היורה נצפה כמה פעמים בתחנת האוטובוסים מרכזית המפרץ, שליד צומת הצ'ק פוסט בחיפה, היכן שעלה על האוטובוס לשפרעם ביום הפיגוע. מאבטחי התחבורה הציבורית שם מסרו שראו אותו שם שלוש או ארבע פעמים קודם לכן. באחת הפעמים, לפנות ערב, נראה ברציף שממנו נוסעים לכפרים הערביים, כשעמד בצד ונראה מוזר. לשאלת המאבטח מסר כי הוא גר בראשון לציון וצריך להגיע לתל אביב. מאבטח אחר סיפר שבערך באמצע יולי 2005 ראה את היורה כשישב בתחנת קו 430 לטבריה, ליד שלושה ערבים. הוא עורר חשד מפני שהיה במדים, עם נשק, מחסנית בהכנס ואצבע על ההדק. המאבטח, שחשד כי מדובר במחבל, תפס את ידיו ובדק שאינו נושא מטען על הגוף. היורה אמר שהוא יהודי והמאבטח העיר לו על המחסנית. אחר כך היורה עלה על אוטובוס בקו 430. המאבטח דיווח על כך מיד למוקד תח"צ [תחבורה ציבורית]. עוד מאבטח מסר שראה את היורה כשבוע לפני הפיגוע, בשעות אחר הצהריים, כשישב בתחנה האחרונה ברציף עם רובה ונראה עייף. לשאלת המאבטח ענה כי הוא מראשון לציון ובא לבקר חבר חייל מ-מוצקין.

איש 'אגד' משפרעם העיד במשטרה שיום לפני הפיגוע, מישל 'מיכה' בכחוס, הנהג שנרצח למחרת, הגיע עם קו 165 לחניון בשפרעם. יחד איתו היה חייל עם רובה ארוך ותיק שחור. מיכה סיפר שהחייל עלה לאוטובוס במרכזית המפרץ ב-17:05 ונרדם. בהמשך נסע משם עם מיכה, שנהג באוטובוס קו 167 בחזרה לחיפה. לא מצאנו שנעשה ניסיון לאתר עוד נוסעים שהיו (אם היו) על קו 167 ושאולי יכלו למסור היכן היורה ירד מהאוטובוס. רמז לעניין זה ניתן אולי למצוא בהודעות במשטרה של נוסעי קו 165 בו בוצע הפיגוע למחרת. חלק מהנוסעים מסרו כי כשעברו בקריית אתא הנהג המנוח הביע פליאה על כך שהיורה לא ירד שם. בהנחה שכך קרה, ניתן לשער כי בערב הקודם היורה ירד מקו 167 בקריית אתא.

מי שיש לו נגישות לנתוני התקשורת של היורה יכול לדעת בקלות אם ההתקשרות בוצעה מתפוח, לפני שיצא למרכזית המפרץ או ממקום אחר. במילים אחרות, אם היורה עצמו התקשר מתפוח ב-13:20, איך הגיע למרכזית המפרץ כבר ב-16:00 לערך? אולי מישהו הסיע אותו והחזיר את הנייד לתפוח?

לסיכום היערכותו לפיגוע, נראה שנתן זאדה השקיע זמן רב בלימוד הזירה ואולי גם ב"חזרות". זה לא ברור ומוביל לשאלה האם סבר שייצא בחיים מזירת הפיגוע? כאמור לעיל, מחומרי החקירה שקיבלנו, אי אפשר לדעת היכן הנייד שלו אוכן באותה תקופה והאם חיפשו עוד טלפונים שייתכן שהיו קשורים אליו. לא ידוע לנו מהיכן הגיע לביקוריו במרכזית המפרץ. האם מתפוח? ואם כן, איך הגיע לצ'ק פוסט? בתחבורה ציבורית? טרמפים? מישהו הסיע אותו? להיכן חזר בערב? לתפוח? לקרית אתא? למוצקין? כנראה שיש תשובות לכל אלה אך דבר לא פורסם.

האבא מסר למשטרה שלדעתו היורה ישן בלילה שבין רביעי לחמישי [3/4.8.05] בבית משפחת כלתו של כהנא. בנוסף, הוא מסר ששמע מהם במהלך השבעה כי ביום חמישי בבוקר היורה סיפר להם שבכוונתו להחזיר את הנשק ואחר כך לנסוע לגוש קטיף. האמא הוסיפה ששמעה מהם שהיורה השאיר את הטלפון שלו אצל אחד מבני אותה משפחה. מאבטחי התחבורה הציבורית במרכזית המפרץ העידו שביום הפיגוע ראו את היורה לפני השעה 16:00. אם אכן היורה ישן בתפוח, לא פורסם מתי יצא משם ואיך הגיע למרכזית המפרץ. יתר על כן, באותו יום, בשעה 13:12, היתה התקשרות מהנייד של היורה לשירות הודעות "טיפקום אינפו", אז ספק של סלקום לשירותי מסחר, תוכן ומדיה סלולריים ישירות לצג הנייד, שבמהלך יולי 2005 בוצעו מהנייד של היורה כ-20 התקשרויות לשירות זה. נדמה כי מי שיש לו נגישות לנתוני התקשורת של היורה יכול לדעת בקלות אם ההתקשרות בוצעה מתפוח, לפני שיצא למרכזית המפרץ או ממקום אחר. במילים אחרות, אם היורה עצמו התקשר מתפוח ב-13:20, איך הגיע למרכזית המפרץ כבר ב-16:00 לערך? אולי מישהו הסיע אותו והחזיר את הנייד לתפוח?

למה שפרעם?

מדוע היורה בחר לפעול דווקא בשפרעם? ככל הידוע, לא היתה לו היכרות מוקדמת עם העיר וכדי לבצע פיגוע ירי בערבים לא צריך לנדוד רחוק. יכול היה לצאת מתפוח או לנסוע מבית הוריו בראשון לציון ללוד, רמלה או יפו ולפגוע בכמה ערבים ישראליים שיחפוץ. גם "מוריו הרוחניים" לכאורה, נחשון וולס וברוך גולדשטיין, רצחו קל"ב. לכן, אי אפשר לקבל את התייחסות הפרקליטות, במכתב לעו"ד תלחמי, ש"כן טוענים מרשיך כי פרטים מסוימים אודות האירוע אינם נהירים ובין היתר, למה בחר זאדה לבצע פיגוע דווקא בשפרעם. ניתן בהחלט להבין למה שאלה זו מטרידה את מרשיך, לו היה בוחר יעד אחר לפיגוע, יקיריהם לא היו נהרגים. ואולם, טיבו של דבר שכאשר מבצע עבירה נהרג בטרם חקירתו, חלק ממניעיו ושיקוליו יישארו עלומים. לא הונחה תשתית לביסוס חשד שזדה הונע לבחור בשפרעם כיעד לפיגוע, על ידי אדם אחר."

בדיקה ב"גוגל"' מעלה שכמה ימים לפני שהרב כהנא הושבע בפעם הראשונה לכנסת – ב-13.8.1984 – אנשיו תיכננו לבוא לשפרעם במטרה לשפץ את בית הקברות היהודי הישן שנמצא שם.

אנחנו לא יודעים האם למאיר כהנא היתה זיקה מיוחדת לשפרעם ומדוע היורה התאמץ לפעול דווקא שם. הדעת נותנת שאיכוני הטלפון הנייד של נתן זאדה מלמדים בדיוק מתי התחיל לבקר במרכזית המפרץ וזה לכאורה מלמד מתי התכוונן לשפרעם. את זה אפשר להצליב בקלות עם שאר נתוני הקשרים שלו.

הטבח בשפרעם כבר נעלם לתהום הנשייה ורק המשפחות השכולות, שאמנם הוכרו כנפגעות פעולות איבה, נשארו עם האבל והאובדן המיותר.

הבחינה שערכנו נסמכה על חלקיק מחומרי החקירה, ויחד עם זאת העלתה כמה תהיות כבדות משקל, שלאף אחת מהן לא נמסרה תשובה. גם לא נמסר דבר מהותי על אודות היורה ומניעיו. בהינתן ש"נמצא בוודאות שהיורה פעל בגפו", לא ברור מדוע אי אפשר לפרסם את קורותיו בתקופה שבה היה עריק, לפני הטבח. נכון שאי אפשר לחקור את מי שנהרג. ובכל זאת, פרשות מורכבות מזו פוענחו גם בהיעדר "המחבל הראשי". בהקשר לכך, פורסם בזמנו כי שלושה קטינים שתקו בחקירה, אך ידוע שבעידן הטלפונים הסלולריים התייתר, במידה מסוימת, הצורך בשיתוף פעולה של הנחקר. במובן זה אין נפקא מינה אם היורה מצא את מותו באירוע או שהיה שומר על זכות השתיקה בחקירה כעמיתיו מהימין הקיצוני עד חקירת אירוע דומא בדצמבר 2015, קצת יותר מ-10 שנים אחרי שפרעם.

אריאל ליבנה הוא ד"ר לקרימינולוגיה, מאהר תלחמי הוא עו"ד פלילי יליד שפרעם.

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
עשויים למצוא את עצמם מתמודדים אחת מול השני על המקום השני בחד"ש. עאידה תומא-סלימאן ויוסף ג'בארין (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

עשויים למצוא את עצמם מתמודדים אחת מול השני על המקום השני בחד"ש. עאידה תומא-סלימאן ויוסף ג'בארין (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

ביקורת פנימית בחד"ש: ההנהגה התרחקה מהחברים בשטח

בכירים בחד"ש טוענים שהמפלגה לא למדה לקח מהכישלון בבחירות הקודמות. "צריך לשנות כיוון", אומרים שם. בבחירות לרשימה לכנסת שייערכו בשבת הקרובה, איימן עודה צפוי להיבחר מחדש, קרב על המקום השני ועל המקום השלישי, ה"יהודי"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf