פרשת שמות: שנאת הזר של פרעה מלך מצרים

כותב אורח: איתן קלינסקי

בפרשת "שמות" סובלים בני עמי, העברים, מדמוניזציה של הזר במצרים. העברים הגיעו למצרים כפליטים, שנסו מהרעב בארץ כנען. הממשל המצרי זורע את הדמוניזציה של הזר החי במצרים בנאומים פופוליסטיים זולים ואימתניים, המציגים את הזר כמי שעלול לתת יד לאויב.

בפרשת החיים בארצי סובלים אפריקאים, שהגיעו לישראל כפליטים הנסים מרעב ואימה באפריקה, מדמוניזציה של הזר. בישראל, הממשל הישראלי זורע את הדמוניזציה הזו בנאומים פופוליסטיים זולים ואימתניים כלפי הזר, המוצג כסרטן.

> מורה לנבוכים: הגורל אליו מגרש אבי גבאי את הפליטים 

מבקשי מקלט אפריקאים מפגינים מול הכנסת בינואר האחרון (סבי ברנס/פלאש90)

בפרשת "שמות", המלך המצרי מנצח על הדמוניזציה כלפי הפליטים. בפרשת חיינו מנצחים חברי ממשלת הימין על הדמוניזציה כלפי פליטים מאפריקה. למרבה הצער, הבוטות כלפי הזר בספר שמות דומה להפליא לטקסט האימתני כלפי הזר בישראל. בשני המקרים אנו רואים זריעת פחד בלתי רציונלי, הפורט על נימים לאומניים של סכנה קיומית.

שנאת הזר אז והיום

בשני המקרים הסממנים האופייניים לזר הם בבחינת "שׁוֹרְצִים" המסכנים את קיומם של ילידי הארץ. הנוסח המבהיל של פרעה, שנוסח בספר שמות, תואם לדברי ההבל השכיחים כיום:

וּבְנֵי יִשְׁרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאוֹד מְאוֹד וַתִּמַּלֵּא הָאָרֶץ אוֹתָם" (שמות פרק א' 7).

אצלנו החליפו "שׁוֹרְצִים" עבריים ב"שורצים" אפריקנים בדרום תל אביב, ב"שורצים" בדווים בדרום הארץ, וב"שורצים" ערבים בארץ כולה.

בפסוק 9 באותו פרק אנו קוראים:

וַיּאמֶר (פרעה) אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם יִשְׁרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ"

פרופסור נחמה ליבוביץ בספרה ספר "שמות" מביאה את פירושו של הרמב"ן, לפיו פרעה אינו חושש רק מהריבוי הטבעי, "הסכנה הדמוגרפית", של השורצים החייתיים בדמות בני ישראל, אלא חושש במיוחד מכך שבני ישראל יכולים להצטרף אל האויב :

וְהָיָה כִּי תִּקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא אֶל שׁוֹנֵאנוּ וְנִלְחַם בָּנוּ…" (שם פסוק 10)

למרות שבני ישראל שוהים במצרים מאות שנים, מחליט ממשל אווילי במצרים להסית נגדם ולהצביע על סכנה דמוגרפית. הזר מסוכן כי אולי יום אחד הוא "נִלְחָם בָּנוּ".

פופוליזם זול של פרעה במצרים כלפי מי שהוא רואה בו זר, בני המיעוט העברי, קיבל ממדים מסוכנים בעוינותו כלפי בני העם העברי, החי במצרים כבר כמה מאות שנים. פופוליזם זול של הימין בישראל כלפי מי שהוא רואה בו זר, בני המיעוט הערבי, מקבל ממדים מסוכנים בעוינות שלו כלפי בני העם הערבי, החי בישראל כבר מאות בשנים.

פרשת השבוע, פרשת שמות, זועקת נגד כל גילוי של גזענות. היא דורשת מאיתנו לבל נחטא בחטא הדמוניזציה של הזר, ונייחס לו שדים ורוחות רפאים החבויים בראיה החייתית של "שׁוֹרְצִים".

פרשת השבוע היא גם מקום למחשבה לשמאל הציוני. שמאל שמצביע על סכנה דמוגרפית לחיינו ולמפעל הציוני אם לא ניפרד, זה שמאל שמתנכר לא רק לערכי הדמוקרטיה, אלא גם לערכי פרשת השבוע. אינני רואה איום דמוגרפי בילידי הארץ הזו הערבים, הם צבועים בצבעי אותה האדמה.

מן הראוי שנאמץ ללבנו את גיבורות הפרשה – הנשים. ניתן את ליבנו לנשים המיילדות, פועה ושפרה, שידעו לומר באומץ רב לא לשררה מונרכית שביקשה לזרוע מוות. נאמץ ללבנו את מסירותה של האישה, האחות מרים, שמצילה את אחיה ממפגש עם היד הגרומה של המוות.

נלמד מעוצמת מוסריותה ואנושיותה של אישה, נסיכה מצריה, המאמצת ללבה ילד של משפחה זרה, שאימת מוות איימה עליו. בשלל העימותים הפוקדים את חיינו כיום, מן הראוי שנקבל דוגמה מפרשת השבוע, המתארת כיצד שולבה בטבעיות רבה בחיי עמנו אישה, בת העם המדייני, כרעייתו של אחד המנהיגים החשובים בהיסטוריה שלנו.

ניטול מפרשת השבוע את האמירה: לא לדמוניזציה לזר.

איתן קלינסקי הוא מורה לתנ"ך בגמלאות. לאחרונה יצא לאור ספרו "אַבְרָהָם וְאִבְּרָהִים" בהוצאת עיתון 77.

> הצצה למתקן חולות: אוכל מזוהם, טיפול רפואי לקוי והפקרת מבקשי המקלט