מכתב פתוח מלבנון לפעילי המחאה הישראלים החרדים לדמוקרטיה

הפגנות המחאה ברחובות ישראל מבטאות היטב את הקיטוב הפוליטי שחוללה ממשלת הימין הלאומני הקיצוני בראשות בנימין נתניהו. מאות אלפי ישראלים יצאו להפגין, גם בגשם ובקור, למחות ולהתנגד לרפורמה במערכת המשפטית שהציע שר המשפטים החדש, יריב לוין. לדעת המפגינים, מטרת הרפורמה היא לחסל את עצמאות המערכת השיפוטית, לפגוע בעצמאותם של השופטים, להחליש את בית המשפט העליון ולהביא לפוליטיזציה של מערכת המשפט. שינויים אלה, לפי המוחים, ישנו את אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל.

נדמה שהאופוזיציה בישראל ניסתה למצוא כותרת רחבה למחאה נגד הממשלה הנוכחית, שתאחד כמה שיותר ישראלים. המפגינים יוצאים נגד הרכב הקואליציה הימני, חסר התקדים בתולדות ממשלות ישראל, כולל הימניות ביותר שבהן; ונגד הפקדת סמכויות רגישות בידי שרים לאומנים קיצוניים, המאמינים בעליונות הגזע היהודי ובארץ ישראל השלמה, בסיפוח הגדה המערבית ובגירוש הערבים, ובחיסול החלום הפלסטיני למדינה עצמאית. כפי שכתב שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', במצעו המדיני: "את הזהות הלאומית [של הפלסטינים] אין לנו יומרה למחוק או לשנות; אבל את השאיפה לממש אותה בין הירדן לים אפשר וצריך לשנות".

סמוטריץ' עצמו אחראי במשרד הביטחון על מתאם פעולות ממשלת ישראל בשטחים הפלסטיניים הכבושים ועל המנהל האזרחי בגדה המערבית, שהיו כפופים עד כה למשרד הביטחון. הוקצה לו לשם כך תפקיד של שר נוסף לצד שר הביטחון יואב גלנט, מינוי שנדמה שנועד להנציח את הכיבוש הישראלי של הגדה המערבית. כמו כן, לתפקיד שר לביטחון לאומי, האמון על משמר הגבול, מונה איתמר בן גביר. בן גביר, מחסידי כהנא הטרוריסט, והוא עומד בראש הגוף שאחראי על הסדר והביטחון בגדה. כל זה אינו מטריד את רוב המוחים ואינו מעורר בהם חשש לדמוקרטיה המדומיינת שלהם, שהפכה לפני זמן רב למשטר אפרטהייד. הם חרדים בראש ובראשונה להגנה על מערכת המשפט – סמל השוויון והצדק.

תנועת המחאה פועלת בתוך בועה שמנסה להגן על הדמוקרטיה, על זכויות הפרט, על השוויון ועל עצמאות מערכת המשפט, במדינה שהפכה מזמן למופע המכוער ביותר של מדינה קולוניאליסטית בת זמננו. זו מדינה השולטת בחייהם של מיליוני פלסטינים וגוזלת מהם זכויות בסיסיות, כמו הזכות לחיים בכבוד על אדמתם. זוהי מדינה שצבאה הורג מדי יום נערים, ילדים וזקנים פלסטינים. אך פשעים אלה אינם מייסרים את מצפונם של מגיני הדמוקרטיה. זהו הפגם היסודי בתנועת מחאה זו.

בעוד ישראלים חוששים למערכת המשפט, לזכויות הפרט ולחופש הביטוי, הם מתעלמים ומסיטים מבטם מכל הסכנות הגדולות ששרי הממשלה החדשה ממפלגות הציונות הדתית מציבים לביטחון ולחיים באזור, שממילא אינו יציב.

קראתי בעיון את מאמרו של ראש הממשלה לשעבר ויו"ר האופוזיציה כיום, יאיר לפיד, שבו ניסה לעודד את הישראלים לצאת לרחובות ולהגן על האמת, שבלעדיה לטענתו לא יכולה להתקיים דמוקרטיה. דבריו של לפיד על האמת ועל הקשר בינה לבין הדמוקרטיה נשמעים כדיון היפותטי העוסק במדינה שאינה ישראל הכובשת, ההורגת והמדכאת. או שמא האמת הישראלית שעליה דיבר לפיד היא מסוג שונה, שיכולה לקבל שוויון וצדק ליהודים שמתקיימים לצד דיכוי ועושק של הפלסטינים.

ההתעלמות מהכיבוש ישראלי של השטחים הפלסטיניים זה למעלה מחמישים שנה בולטת גם במאמרו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, שקרא לישראלים לצאת לרחובות לשם מאבק ארוך, קשה ומאומץ.

איש ממנהיגי האופוזיציה או ממנהיגי המחאה בישראל לא התייחס לגורמים האמיתיים שהביאו להידרדרותה של ישראל ולהגעתה למצבה הנוכחי, היינו השתלטות מפלגות הימין הקיצוני, שעד לאחרונה לא היתה להן נוכחות בולטת במפה הפוליטית, על הממשלה. הם סבורים שניצחון הימין הלאומני הקיצוני הוא תולדה של פוליטיקה פנים-ישראלית, ושל מאבקים בין מחנה נתניהו למחנה המתנגדים לו. הם אינם מעלים על דעתם שיש סיבה עמוקה וסבוכה יותר לעליית הימין המשיחי: התוצאה הבלתי נמנעת של המשך הכיבוש הישראלי ושל הקיפאון בתהליך המשא ומתן המדיני עם הפלסטינים.

מיעוט קטן בקרב המפגינים התייחס לתרומתו של הכיבוש למצב הפוליטי השורר בישראל. אנשי המיעוט הזה הרימו שלטים בגנות הכיבוש, ונשאו את דגל פלסטין מתוך הזדהות עם המאבק הפלסטיני. הם עשו זאת למרות הפצרותיהם של מארגני המחאה להוריד את הדגלים, מחשש לפרישתם של מפגינים שחרדים לדמוקרטיה – אך אינם נחרדים מהכיבוש.

מילה אחרונה למוחים הישראלים המגינים על הדמוקרטיה: מי שחושב שהוא שומר על הדמוקרטיה בזמן שהוא שולט בכוח במיליוני פלסטינים, ובעוד קומץ מתנחלים יהודים שולטים בחייהם של פלסטינים, באדמותיהם ובמקורות פרנסתם – לוקה באשליות ובסכיזופרניה קשה.

הדמוקרטיה הישראלית היא שקר גדול, שאולי המערב מאמין בו, אולם כעת משהוסרו כל המסכות – עם הגעתם של השרים החרדים הקיצוניים ושל מפלגות הימין הלאומני-דתי-משיחי – איך יכול מישהו להמשיך ולהאמין בשקר הזה? כיצד ניתן לא לראות את האמת הבסיסית והיחידה? ישראל היא מדינה קולוניאליסטית, דתית וגזענית. היא אינה שונה בהרבה מהמשטרים האפלים הרבים באזורנו.

רנדה חיידר היא עיתונאית לבנונית המתמחה בענייני ישראל. המאמר המלא פורסם ב-18 בינואר 2023, באתר אל-ערבי אל-ג'דיד. גרסה עברית זו מתפרסמת בחסות פרויקט אופק, המשותף למכון ון ליר בירושלים, לפורום לחשיבה אזורית ולמרכז אעלאם. מערבית: עמיר טאובר