מה עובר על התנועה לאיכות השלטון?

כותב אורח: אלעד קפלן

משהו רע עובר על התנועה לאיכות השלטון.

כשארגון גדול ומכובד מביע חוסר אמון עמוק בדמוקרטיה, כדאי שנשים לב.

זה התחיל עם הקמפיין הדורסני שמנהלת התנועה נגד מינויו הצפוי של אריה דרעי לשר הפנים. כשראיתי את הפרסומים, בהתחלה נשכתי שפתיים. בעיני נכון היה עבורו לבקש תיק אחר, ולו רק בכדי למנוע מראית עין של פסול בשובו לשולחן הממשלה.

אבל דבר אינו מצדיק קריאה לשלול מכרבע מיליון אזרחים שבחרו בו ייצוג במערכת הפוליטית. אין שום מקום להמצאת חוקים חדשים, פרסונאליים, או למשפטיזציית-יתר של השיח הציבור, עד כדי שלילת חופש הבחירה וזכות הייצוג של בוחריו. כאשר בשם איכות השלטון מבקשים את שלילת הזכות לבחור ולהיבחר, זה לא "איכות", אלא סתם מעילה בדמוקרטיה.

אתמול קיבל חוסר האמון במערכת הדמוקרטית חיזוק נוסף. התנועה הצטרפה למקהלה התקשורתית נגד חברי כנסת שמיצו את התקציב הניתן לצורך קשר עם הבוחר, שהייתה הפעם מתלהמת וקולנית במיוחד, כי במקומות "הבזבזנים", שומו שמיים, יש חברי כנסת ערבים.

פוסט שפרסמה התנועה בעמוד הפייסבוק שלה שואל "מיהם חברי הכנסת הבזבזנים ביותר?", וקובע כי "הקשר עם הבוחר הוא דבר חשוב – אבל כנראה שאפשר לקיים אותו גם בלי להוציא עשרות אלפי שקלים מכספי הציבור על עיתונים וכיבודים".

אז הנה הסבר קצר לחברים החרדים לאיכות השלטון: חברי כנסת נבחרים בכדי לשרת את הציבור, לא בכדי לחמם כיסאות.

לשרת את הציבור משמעו קידום פעילות ציבורית ופרלמנטארית. וזה, מה לעשות, עולה כסף. אם העבודה של נבחרי הציבור אינה מצדיקה את השימוש במשאבים הללו, שלא יהיו חברי כנסת!

כשהתנועה מבקרת את הכסף שבוזבז על "עיתונים וכיבודים", האם היא פוסלת גם אפשרות להשכיר לשכה פרלמנטרית בפריפריה, כפי שעשו רבים מחברי הכנסת שאינם גרים סביב כביש 1? או האם מותר להם לעמוד בקשר עם ציבור בוחריהם על ידי הפעלת עמוד פייסבוק ואתר אינטרנט?

האם חברי התנועה מעוניינים שהעוזרים הפרלמנטרים יוותרו על מחשב או טלפון סלולרי כדי לחסוך בעלויות? אולי הם מעדיפים שיחרטו את החוקים על לוחות של אבן, כמיטב המסורת היהודית? והאם למבקרים בלשכת חברי הכנסת אסור להגיש שתייה וכיבוד קל, שמא זה פוגע באיכות השלטון?

מדי שנה אני מסתכל על "שיאני הקשר עם הבוחר" ומוצא במעלה הרשימה חברי כנסת שאני מעריך מאוד. אנשים פעילים וחרוצים, שמנצלים את התקציב העומד לרשותם למטרה אשר לשמה נבחרו. כמובן שזה לא כולל את כולם, יש גם כמה בזבזנים אמיתיים, אבל הם ממש לא הרוב. ומנגד, בתחתית הרשימה, בצד של "החסכנים", ניתן למצוא בעיקר שרי ממשלה, שאינם זקוקים לתקציב מיוחד שניתן לחברי כנסת מן השורה, ולצדם לא מעט חברי כנסת עצלנים, שבקושי ביקרו בוועדות בהן הם חברים.

הפרסום של התנועה מעיד בעיני על חוסר הבנה של המערכת הדמוקרטית, בה "קשר עם הבוחר" אינו רק סיסמת בחירות אלא גם השקעה ציבורית ראויה. ואולי יותר מכך, הוא מבזה ומשפיל חברי כנסת מצוינים, שהשתמשו במשאבים העומדים לרשותם בהתאם לחוק, לרוב למטרות טובות ומועילות.

יש קו שמחבר בין הקמפיין נגד דרעי לבין הביקורת על שימוש בתקציבי הקשר עם הבוחר. בשני המקרים יש ניסיון לשלול את הזכות של נבחרי ציבור לייצג את קהל בוחריהם דרך השיח והכלים הציבוריים, תוך התעלמות מעשייתם ומהמטרה לשמה נבחרו לכהן בתפקידם.

חבל שפרסומים פופוליסטים מסוג זה, שחותרים תחת יסודות הדמוקרטיה, מגיעים מתנועה שמטרתה לפעול למען איכות השלטון.

 אלעד קפלן הוא עורך דין, פעיל חברתי וסטודנט מחקר ליהדות וטכנולוגיה