לא בכיס של איש: שהמשותפת תמליץ בפני הנשיא על איימן עודה
בכחול לבן מסרבים להבין שכללי המשחק השתנו וממשיכים לדבר אל הרשימה המשותפת כמו קצין אל פלסטיני במחסום. מעבר להצהרה העקרונית, המלצה לנשיא על עודה תבהיר לגנץ וחבורתו שהמפתחות לממשלה שבה הם מעוניינים נמצאים בידי המשותפת, ושכדי לקבל אותם, הם צריכים להתחיל לעבוד
מהרגלים ישנים, כידוע, קשה להיפטר, והיוהרה הציונית היא הרגל עיקש במיוחד. קשה כספחת. גם כאשר עורם הפוליטי תלוי בחסדי הרשימה המשותפת, הסיעה השלישית בגודלה, ראשי כחול לבן לא מצליחים להניח לטרמינולוגיה הגזענית ("רוב יהודי") והפטרונית שלהם ביחס אליה.
היחיד שלא קידם קמפיין של שנאה והסתה אלא של שותפות, צדק וזכויות שוות לכולם. איימן עודה באירוע בחירות לציבור היהודי (תומר ניוברג / פלאש 90)
הירידה הצורבת בכוחם בבחירות האחרונות אמנם גרמה להם להבין שסבב בחירות נוסף יכול למחוק אותם כליל ולהגיש את השלטון לנתניהו על מגש של כסף, והם גם מבינים שללא תמיכה של המשותפת, ממשלה בראשותו של גנץ פשוט לא תקום, אבל הם עדיין לא מצליחים להיפטר משפת האדונים שהם כה מורגלים בה. "המשותפת לא תהיה חלק מהממשלה הזו. הם יצביעו פעם אחת מבחוץ, ובזה זה ייגמר. ביבי עשה איתם שיתופי פעולה כאלה אלף פעם". עתידו הפוליטי תלוי בנציגי המשותפת, ולפיד ממשיך לדבר אליהם כמו קצין אל פלסטיני במחסום.
נכון, גם הרשימה המשותפת מאמינה שעידן נתניהו חייב להגיע לסיומו. השאיפה לסייע להפלת נתניהו היתה אחת התימות המרכזיות בקמפיין הבחירות שלה, ובצדק; האזרחים הפלסטינים סבלו משנות שלטונו הרעות יותר מכל קבוצת אוכלוסיה אחרת, והפלתו באצבעותיהם תהיה לא רק הישג פוליטי גדול אלא צדק פואטי מזוקק. אבל אין פירוש הדבר שהם מונחים מאליו בכיס של גנץ; גם כאשר צריך להכריע בין דבר לחולירע, הדבר נשאר דבר והחולירע נשארת חולירע.
עושה רושם שאנשי כחול לבן לא מבינים דבר מה מהותי מזה ביחס לרשימה המשותפת: שבעוד הם, מפלגת הגנרלים החלולה, הלכו לשלושה סבבי בחירות עם מצע אחד ויחיד של "רק לא ביבי", מה שמשתקף היטב גם בגלריית המועמדים האקלקטית וחסרת עמוד השדרה שלהם שלפחות שניים מתוכה הסתברו להיות סוסים טרויאניים, לרשימה המשותפת יש אג'נדה שמשתרעת הרבה מעבר לפרסונה שעומדת בראש הממשלה. כן, הם מאוד לא רוצים את נתניהו, אבל גם אין להם כל עניין להוריד את נתניהו רק כדי שהוא ימשיך לעמוד בראשות הממשלה, אלא שעכשיו יקראו לו גנץ. והאני מאמין הערכי, המוסרי והפוליטי הזה צריך לקבל ביטוי גם בתקופה הכאוטית שלפנינו. גם אם כחול לבן יצליחו בסופו של דבר להביא הרכב ממשלה כלשהו להצבעה בכנסת, עד אז יש דרך ארוכה שבה אפשר וצריך לעשות הבחנות בין הסמלי-ערכי לפרגמטי, ולעשות שימוש מושכל בשני הערוצים. וזה מתחיל עם שאלת ההמלצה לנשיא.
חשוב לזכור שאין כל קשר בין מספר הממליצים לבין יכולתו המעשית של מועמד להרכיב ממשלה. למעשה, בסבב הקודם היה זה גנץ עצמו שהעדיף לקבל מספר קטן יותר של ממליצים כדי שמלאכת ההרכבה תוטל קודם על נתניהו. מה שיקבע את זהותו של ראש הממשלה הבא הוא דבר אחד בלבד: מספר האצבעות שירימו למענו בהצבעה בכנסת. אין גם שום חובה להמליץ לנשיא על אחד משני המועמדים המובילים, גנץ או נתניהו. למעשה, זהו בדיוק הרגע להבהיר כי על אף האילוצים הפוליטיים, מבחינת הרשימה המשותפת מדובר בהכרעה בין שתי חלופות רעות, גם אם האחת במידה פחותה מהאחרת.
כאשר יגיעו ראשי הרשימה המשותפת לפגישה עם ריבלין והוא ישאל אותם מי, לדעתם, הוא המועמד הראוי ביותר להרכיב את הממשלה הבאה, התשובה צריכה להיות: איימן עודה. האיש שעומד בראש הרשימה הדמוקרטית האמיתית היחידה כיום בישראל, שלא קידם קמפיין של שנאה והסתה אלא של שותפות, צדק וזכויות שוות לכולם, שמדבר על בוריין את שתי השפות של הארץ הזו ורואה את טובת כל אזרחיה לנגד עיניו הוא המועמד הראוי ביותר לעמוד בראש ממשלתה. מגוחך ולא ריאלי? אולי, אבל כרגע לא הרבה יותר מאשר סיכוייו של נתניהו. וכאמור, לשלב ההמלצה בפני הנשיא יש מעט מאוד קשר לפרגמטיקה, היא במהותה אקט סמלי יותר, ואת הסמליות הזו צריך לנצל לטובת הצהרה בעלת ערך עקרוני.
יוהרה של קצין במחסום. בני גנץ ויאיר לפיד בישיבת סיעה ב-9 בדצמבר 2019 (צילום: הדס פארוש / פלאש90)
זה גם לא מחייב את המשותפת לדבר, אם וכאשר נגיע לשלב הפרגמטי, קרי הצבעה על ממשלת המיעוט שגנץ יציג בפני הכנסת. אבל זה יאותת לגנץ שהוא יצטרך להזיע כדי לקבל את תמיכת חברי המשותפת, או חלקם, בהצבעה כזו. שהוא לא מועמד אופטימלי מבחינתם, ששפתם המדירה והגזענית שלו ושל שותפיו לא נעלמה מעיניהם, ושבניגוד למה שהם אולי מאמינים שם בכחול לבן, חברי המשותפת לא מונחים בכיס של איש.
אמירתו היהירה להדהים של לפיד מבהירה שבכחול לבן עדיין לא הפנימו שהכללים השתנו, שהרשימה המשותפת מייצגת כיום חזית בטוחה, ריבונית ועוצמתית של פוליטיקה פלסטינית מסוג חדש שלא מקבלת הוראות מציונים "מהמחנה הנכון" כי אין ברירה אחרת. המלצה על איימן עודה תבהיר להם בדיוק את זה: לא הכל, ולא בכל מחיר. במקום להפריח התבטאויות מלאות שחץ על מה הרשימה המשותפת תעשה או לא תעשה בהצבעה בכנסת, תתחילו לעבוד קשה כדי להבטיח שתהיה להם סיבה לא לסכל את הממשלה שאתם רוצים להקים, ואגב כך לשלוח אתכם לתהום הנשייה הפוליטית.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
