כל עוד הדם הפלסטיני יהיה הדבק המאחד שלנו

זה היה רק עניין של זמן עד שאזרחיה היהודים של ישראל, המפורקת חברתית, המשוסעת פוליטית, השוקעת כלכלית והמסתבכת דיפלומטית, יתנקזו שוב אל המכנה המשותף האחד שתחת יריעתו הרחבה יכולים כולם לשוב ולהתחבק: קטל פלסטינים בעזה.

שוב ישראל יוצאת "לחסל בכירי ג'יהאד", שוב קוטלת בירי חסר הבחנה נשים וילדים, ושוב האופוזיציה מריעה מהיציע. המעגליות המטמטמת שבה כל זה מתנהל היא עדות נחרצת לכך שלא ביטחון מבקשים כאן – שהרי גם האווילים ביותר מבין מחרחרי המוות מימין ומשמאל ודאי מבינים כבר שלמבצעי ההרג האלה אין כל יכולת לחסל את ההתנגדות הפלסטינית כל עוד נמשך הדיכוי – אלא דם. נקמה על התעקשות הפלסטינים לחיות, להתקיים, ולדרוש את חירותם.

על החדווה מעוררת הפלצות שבה התקבל סבב הקטל הנוכחי בעזה בקרב הימין מיותר להכביר מילים. "התחלה טובה", קרא לזה הפירומן איתמר בן גביר, כמו פאנצ'ליין של בדיחה תפלה במיוחד. נושא חבית הדלק שלו, אלמוג כהן, ניצל את ההזדמנות להתחזות לרגע לאיש ממלכתי ושקול, כשהודיע שיסגור את הלשכה שהקים בשדרות תוך ציות להוראות פיקוד העורף. "היתה תגובה באמת מצוינת", התמוגג כהן בראיון על מסע הקטל שגבה עד כה את חייהם של 13 אנשים ברצועה, "אני לא חושב שזה הזמן לדבר על פוליטיקה. כולנו צריכים לגבות את הצבא, לברך את ראש הממשלה ושר הביטחון".

כמקובל בישראל, "זה לא הזמן לדבר על פוליטיקה" הוא המוטו שאימצו מיידית גם פוליטיקאים מהאופוזיציה. תגובתו של יו"ר האופוזיציה, יאיר לפיד, היא כמעט פרודיה על "תגובה של יאיר לפיד", עד שעולה חשש שהאיש אפילו לא טרח לנסח אותה בעצמו, אלא הטיל את המשימה על צ'אט GPT.

"מחזק את כוחות הביטחון על המבצע נגד הגא"פ בעזה. ארגוני הטרור ברצועה יודעים הבוקר שקהיליית המודיעין וכוחות הביטחון עוקבים אחרי כל צעד שלהם והחשבון איתם ייסגר. תגובה ישראלית תקיפה במקום ובזמן שטוב לנו, היא הדרך להתמודד מול הטרור מעזה. נגבה כל פעילות מבצעית למען הגנה על תושבי הדרום".

כל משפט בהודעה הזו הוא מופת של עצלות מחשבתית ושל אחיזת עיניים. האם רק הבוקר גילו "ארגוני הטרור" שהצבא הישראלי עוקב אחר כל צעד שלהם? האם אינם יודעים את מה שיודע כל ילד קטן בחברון, למשל? האם לפיד באמת חושב שרק הבוקר הם התוודעו למערכות זיהוי פנים המשוכללות שישראל מרגלת באמצעותם אחרי נתיניה הפלסטינים בשטחים הכבושים? ומהם "המקום והזמן שטוב לנו" בדיוק, וכיצד הם יתמודדו הפעם טוב יותר מול כוחות ההתנגדות הפלסטיניים מאשר אינספור סבבי הקטל הקודמים? איך מבצע ההרג הזה קשור להגנה על תושבי הדרום, ששוב נאלצים להימלט כעת למקלטים?

לפיד לא היה איש האופוזיציה היחיד שהריע לסבב הקטל הנוכחי, ואפילו לא הגרוע שבהם. אפשר שח"כ אפרת רייטן ממפלגת העבודה קטפה את התואר הזה, בהליכה ממש.

"צה"ל מוציא לפועל מבצע מוצלח לחיסול בכירים בג'יהאד. תודה לאל שחיילנו שבו בשלום. מאחלת ימי שקט לתושבי ישראל ובפרט לתושבי העוטף. עבודה מורכבת לישראל בהקשר של הרג ילדים בהם בת 5 ונשים ע"י כוחותינו. תמונות קשות להסברה".

אפשר כמעט להתפעל מיכולתה של רייטן לדחוס כמויות כאלה של נבזות לתוך 37 מילים. מבצע מוצלח? לפי איזה פרמטר? הלא תושבי עוטף עזה יושבים במקלטים והסכנה לביטחונם גברה בעקבות הקטל בעזה. מה הופך אותו למוצלח מלבד עצם שפיכת דמם של פלסטינים? וחיילנו שבו בשלום מהיכן בדיוק? האם ניהלו קרבות פנים אל פנים מול הלוחמים הפלסטינים בסמטאות עזה? מאיפה אמורים חיילים, שמפגיזים אוכלוסייה אזרחית באמצעות הטכנולוגיות המתקדמות ביותר ומוגנים עד העצם, לחזור בשלום?

>> "ראינו שם ילד קטן, זה היה לפי הכללים". כך הצבא מחסל בעזה

על התפיסה הנתעבת של הרג נשים וילדים כ"בעיית הסברה" מיותר להתעכב. הבחילה מכבידה על כל אפשרות להתנסח באופן ראוי לפרסום. מזל גדול שיש לנו כעת, כמו למיטב הדיקטטורות בעולם, שרת תעמולה עם כישורים יוצאי דופן להתמודד עם "הבעיות ההסברתיות" האלה, שמשפחותיהן המרוסקות ייטמנו אותן באדמה בקרוב.

לא יודעים איך להיות אופוזיציה

ההתפרקות המוחלטת הזו של האופוזיציה איננה רק תועבה מוסרית, אלא גם איוולת פוליטית ממדרגה ראשונה. המרכז-שמאל היהודי לימד את הימין פעם אחר פעם שהדרך הטובה ביותר לשתק אותו כליל היא לחרחר מלחמה, שהרי אז "אין קואליציה ואין אופוזיציה". פחות מ-24 שעות מאז פתיחת שערי הגיהינום על עזה, נתניהו כבר מתחיל לקטוף את הפירות: עוצמה יהודית הודיעו שישובו להצביע עם הממשלה, ואנשי המחאה הודיעו שהם מבטלים את ההפגנה שהיתה אמורה להתקיים היום מול ועידת הביטחון בירושלים.

הטרגדיה של מחנה המרכז-שמאל היהודי בישראל היא לא רק שאינו יודע להנהיג, אלא שהוא גם לא יודע איך להיות אופוזיציה. בעניין הזה, הוא יכול ללמוד שיעור יקר ערך דווקא מהימין: לפני כשנה, כאשר תוקפן של תקנות שעת חירום ביו"ש, המסדירות באופן ממוסד את האפרטהייד בגדה, עמדו לפוג, הימין לא מצמץ כשהתנגד להארכתן. מצביעי הימין לא האשימו את מנהיגיהם בהפקרת המתנחלים או בפגיעה באינטרסים לאומיים חיוניים. איש לא חשד אז בימין שהוא מתנגד לחוקי האפרטהייד, אלא שהם ידעו היטב שבמשחק הצ'יקן הזה, הקואליציה תמצמץ ראשונה. והם צדקו כמובן: "ממשלת השינוי" הקריבה את עצמה על מזבח שמירת האפרטהייד בשטחים.

אין כיום אופוזיציה אמיתית בישראל, מלבד המפלגות הערביות. כל עוד הדם הפלסטיני ימשיך להיות הדבק המאחד של החברה היהודית, גם לא תוקם כזו. עד אז, מחנה הלא-ימין היהודי ימשיך להתבזות בהפקרות מוסרית ובגלות פוליטית, ימשיך לאכול את הדגים הסרוחים תוך שהוא מלקק את ידי הדייגים.