גם בלי בן גביר, המשטרה פוליטית. תשאלו פעילי שמאל ופלסטינים

בכל פעם שח"כ זועק נגד פוליטיזציה של המשטרה, הוא מלבין שנים של התנהלות משטרתית פוליטית במובהק. שוטרים עוצרים צעיר פלסטיני בשכונת שייח׳ ג'ראח שבמזרח ירושלים, 4 במאי 2021 (צילום: אורן זיו)

לפני חודשיים מתנחלים מאזור מעלה עמוס היכו באלות את הגר גפן, פעילה בת שבעים, שברו לה את הצלעות וגנבו לה את התיק, את הטלפון ואת המשקפיים. אף תוקף לא נעצר. היחידות שנחקרו היו שתי פעילות שמאל שהיו איתה בעת התקיפה. הן, מיותר לציין, לא תקפו באלות אף אחד. הגר גפן לא היתה צריכה לחכות לחוק שמעניק לאיתמר בן גביר סמכויות של מפכ"ל המשטרה כדי לדעת שהמשטרה פוליטית. היא למדה זאת על בשרה.

בשבועות האחרונים מתנהל דיון בוער בנוגע לחוק שאמור להעביר סמכויות ממפכ"ל המשטרה ישירות לאיתמר בן גביר, המיועד להיות השר לביטחון לאומי, ויעניק לו שליטה חסרת תקדים על הגוף הזה. זה חוק מסוכן שצריך להיאבק בו, אבל לא הוא מה שיהפוך את המשטרה ל"פוליטית". המשטרה פוליטית כבר שנים. יודע את זה כל פלסטיני שניסה להגיש תלונה על אלימות מתנחלים, כל פעיל שמאל שהעז לצאת להפגין, כל פלסטיני-ישראלי שראה איך אותה משטרה שמתעלמת מחיסולי חשבונות של העולם התחתון מדכאת באלימות הפגנות לגיטימיות. הפחד הנוכחי מ"פוליטיזציה" של המשטרה רק מעיד עד כמה מצב העניינים הזה שקוף עבור רוב הציבור הישראלי ונציגיו בכנסת. המשטרה תמיד היתה פוליטית, אבל יש אנשים שהיתה להם את הפריבילגיה לא להרגיש את זה.

משטרת ישראל מתעלמת באופן עקבי מאלימות מתנחלים בשטחים. לפי נתוני "יש דין", מ-2005 ועד 2021 רק 3% מתיקי החקירה שנפתחו בעקבות תקיפות מתנחלים נגד פלסטינים הסתיימו בהרשעה. זה כישלון מהדהד, ארוך שנים, שאי אפשר להסביר במנדטים שקיבל בן-גביר או בשאיפותיו הקואליציוניות של נתניהו. גם מי שלא מכיר את הנתונים, יודע שמשטרת ישראל מסרבת באופן עקבי לאכוף את החוק על מתנחלים, מהקמת מאחזים בלתי מורשים, דרך כריתת עצים והשתלטות אלימה על שטחים חקלאיים, ועד לתקיפת חיילים ושוטרים. הכל מתועד, הכל כבר פורסם. אין לאף אחד תירוץ לא לדעת.

ח"כ איתמר בן גביר והמפכ"ל קובי שבתאי, 14 בנובמבר 2022 (צילום: אבשלום ששוני / פלאש90)

הזדמנות להישיר מבט למציאות

מה שנכון בשטחים, נכון גם בתוך גבולות הקו הירוק. פעמיים נעצרתי בהפגנות בבלפור בזמן שהפגנתי נגד הכיבוש ונגד השחיתות השלטונית. פעמיים עצרו אותי באופן אלים מאוד, תוך טענות שקריות של המשטרה, ופעמיים קבע בית המשפט שאין כלום באישומים, לאחר שהצגתי תיעוד מהאירועים. לא לכולם, ובמיוחד לא לפלסטינים, ישנה הפריבילגיה להציג תיעוד במשפט, גם לא כזה שללא ספק יזכה אותם. באותו הזמן, חזיתי עשרות פעמים בפעילי ימין תוקפים פעילי שמאל בירושלים, בבלפור וליד הגדר עם עזה, ולא רק שהשוטרים סירבו לעצור אותם או להרחיק אותם, לעתים קרובות שיתפו איתם פעולה.

חוק בן-גביר הוא חוק מפחיד, שיעניק סמכויות מסוכנות לאיש מסוכן. עיקר הסכנה בו אינה לאלו שמוחים כעת נגד הפוליטיזציה של המשטרה. ייקח זמן עד שהם יחושו בהבדל. מי שיחושו את החוק הזה על בשרם בטווח המידי הם האנשים שתמיד ידעו שהמשטרה פוליטית, שתמיד היה להם ברור שהמשטרה אינה בצד שלהם ושאינה בהכרח בצד של החוק. זו גם הסכנה בקריאות עתה נגד הפוליטיזציה של המשטרה – עבור רוב הישראלים לא ישתנה דבר, ובמהרה הם ישתכנעו שההתנגדות לחוק היתה אוטומטית והיסטרית. היא לא.

אסור לתת לעובדה שמתנחל אלים וגזען ישלוט במשטרה לעבור בשקט. אבל כדי להיאבק בו באופן אפקטיבי, צריך גם להודות בכך שהמצב הנוכחי אינו תקין. צריך להגיד בבירור שהמשטרה מתנהלת באופן פוליטי כבר שנים, ובמקום לתקן את המצב הזה אנחנו מעניקים כוח לאיש שיחמיר אותו עשרות מונים.

בכל פעם שח"כ זועק נגד פוליטיזציה של המשטרה, הוא מלבין שנים של התנהלות משטרתית פוליטית במובהק, וגורם לה להפוך לשקופה אפילו יותר משהיתה. חוק בן גביר הוא חוק רע, אך הוא גם הזדמנות להישיר מבט למציאות ולהודות שגם אם לא יעבור כלל, או שישונו בו חלק מהסעיפים, התוקפים של הגר גפן עדיין יסתובבו חופשי. מאבק פוליטי אפקטיבי חייב להתבסס על האמת. אף פעם לא מאוחר להתחיל.

אורי גבעתי הוא מנהל מחלקת קשרי חוץ בשוברים שתיקה