לא עונש משפטי, אלא העונש הדרוש להמשך הכיבוש
גזר הדין של אלאור אזריה היה צפוי מראש. הצורך של המערכת היה להרשיע כדי להגן על הפוליטיקאים והגנרלים, ולשחרר מהר כדי להגן על החיילים ועל המשך השליטה בפלסטינים
בחודש יולי פרסמתי כתבה במוסף "הארץ" על משפט אלאור אזריה, אחרי שצפיתי בשלושת ימי העדות של הנאשם. לא הייתי בימי המשפט האחרים, אבל דיברתי עם הרבה עיתונאים באולם שכן היו. באופן מוזר, על אף החפירות על כל פרט ופרט, הדיון כולו הרגיש כמו אירוע שתוסרט מראש, ולכל מי שדיברתי איתו – ממש לכולם – הייתה את אותה ההערכה לגבי סיום המשפט:
אף על פי שכל פרט קובע והכל תלוי על חוט השערה, כל מי שדיברתי עמו מקרב העיתונאים העריך את תוצאת ההליכים מראש באופן דומה, כמעט ללא קשר להתפתחויות בבית המשפט: אזריה יורשע אבל יקבל עונש מינורי יחסית. שמועות בין העיתונאים טוענות שגם הפרקליטים, משני הצדדים, שותפים לההערכה הזאת. אחרי הכל, זהו האינטרס המובהק של המערכת.
התחזית התמלאה במדויק: בית המשפט הרשיע את אזריה במלים חריפות, ואז גזר עליו עונש מינימלי של שנה וחצי מאסר, שגם את כולו הוא לא ירצה.
> הגנה מן הצדק: הקלף המנצח שפספסו עורכי הדין של אזריה
למעשה, אפילו לא היה צריך להגיע לבית המשפט כדי לצפות את התוצאה הזו. האירוע עצמו היה ברור מהסרטון, וכך גם העובדה שצה"ל אינו יכול לעבור לסדר היום עליו, מרגע שהוא נחשף ברבים. אחרת המסר לכל חייל הוא שהוא יכול לעשות כל דבר שעולה על רוחו, ואחר כך להצדיק זאת ב"שיקול מבצעי".
ברקע יש גם עניין מהותי הרבה יותר: היכולת של ישראל להימנע מדין בינלאומי על ההתנהלות של כוחותיה בשטחים תלויה במידה רבה במנגנון החקירה הפנימי שלה. אם צה"ל לא ישפוט מדי פעם חיילים על עבירות מבצעיות, בסוף הפוליטיקאים והמפקדים הבכירים יישפטו.
מצד שני, הצבא כבר מזמן לא תופס את תפקידו בשטחים בתור ריבון חסר פניות שמשליט סדר. תפקידו של הצבא, פרט למשימה המובנה מאליה של מניעת טרור והגנה על המתנחלים, הוא לנצח בקרב על התודעה – להבהיר לפלסטינים וליהודים כאחד שישראל מסוגלת להמשיך בכיבוש ככל שהיא תידרש. כשמוסיפים לזה את האווירה הציבורית סביב המשפט, ברור למה העונש גם היה צריך להיות נמוך ככל האפשר. וככה מגיעים לפשרה של פסק דין חריף וגזר דין חלש.
הבעיה היחידה היא שאין שום היגיון משפטי בפסיקה: אם אזריה ירה בראשו של אל-שריף מתוך רצון לנקום על הפציעה של חברו ולהרתיע מחבלים עתידיים, כמו שהתביעה אמרה ובית המשפט קיבל, מגיע לו עונש חריף הרבה יותר, ואם הוא חש בסכנה, כטענת ההגנה, מגיע לו עונש קל הרבה יותר.
העונש שנגזר על אלאור אזריה לא מגיע משדה המשפט, אלא מהפוליטיקה – פשרה, שמאפיינת את הצרכים המנוגדים של הכיבוש בכל רגע נתון. צדק, חוק וכל אלו, הם אינם הסיפור של הכיבוש.
> כבר לא מסוכן: אחרי 10 חודשי מעצר מנהלי שוחרר העיתונאי עומר נזאל
אלאור אזריה עם מתן גזר הדין (ג'ים הולנדר / POOL)
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
