בן גביר שיכור ניצחון. נתניהו מבין שייתכן שמדובר בניצחון פירוס

עם פרסום המדגמים הראשונים, מאות פעילי "עוצמה יהודית" חגגו אמש (שלישי) באולם במלון וורט בירושלים את ההישג של רשימת סמוטריץ'-בן גביר, אשר עמד במדגמים על 14-15 מנדטים. לקראת 23:00 הגיע למקום איתמר בן גביר, והתקבל בקריאות "הו הא מי זה בא? שר הביטחון הבא".

אחד הצלמים הוותיקים בירושלים סיפר כי ב-1995 צילם את בן גביר לאחר שתלש את סמל הרכב של רבין והתרברב בתקשורת: "כמו שהגענו לסמל הזה, אנחנו יכולים להגיע לרבין". כעבור 27 שנים, הוא חיכה אמש בחברת עשרות צוותי תקשורת לנאום הניצחון של בן גביר. לתקשורת, הסכימו עיתונאים רבים, היה תפקיד לא מבוטל במהלך של בן גביר מהשוליים לקונצנזוס. מאז נבחר כחבר כנסת העניין בו רק גבר, אפשר רק לדמיין מה יקרה כשימונה לשר ויחליט להיכנס לאל אקצה, או להקים לשכה קבועה בשייח' ג'ראח שבירושלים המזרחית.

למרות שבן גביר ניסה ליצור אווירה סמי-ממלכתית אמש ולחזק את התדמית החדשה שלו, במקום "מוות לערבים" הוא קורא "מוות למחבלים", כפי שהקפיד גם הקהל לעשות, הרכב הרשימה והקהל לא הותיר מקום לספק: איש הימין הקיצוני וסגן ראש עיריית ירושלים, אריה קינג; תלמידו של מאיר כהנא ומייסד ארגון להב"ה, בנצי גופשטיין (שהגיע למרות ההתפצלות מברוך מרזל, ובן גביר אף הודה לו מעל הבמה); הראפר ואיש הימין הקיצוני יואב אליאסי, "הצל"; הרב דב ליאור ועשרות נערי גבעות פעילי ימין, שרבים מהם מגיעים מידי שבוע לשייח' ג'ראח במטרה להתעמת עם התושבים הפלסטינים. מספר שלוש ברשימת "עוצמה יהודית", אלמוג כהן, שהתקבל כגיבור במקום, פרסם רק השבוע צילום של שוטרים עוצרים מפגינים בדואים וכתב "מי שלמטה יודעים מה עשיתי בצבא", והוסיף קריצה.

בנאומו, חזר בן גביר על הבטחות הבחירות שלו: "אנחנו מבקשים שלא יכבלו את הידיים של החיילים. מבקשים לעשות הפרדה מוחלטת בין מי שנאמן לבין מי שלא נאמן למדינת ישראל. הציבור מייחל להנהגה שתשמור על ארץ ישראל, שתפתח את הנגב והגליל, שתשמור על בירתנו ירושלים ותיישב את יהודה ושומרון".

במקום לא נראו סמלים של להב"ה, תמונות של כהנא או כל דבר שיכול להיתפס "קיצוני", וחלק מהמומעדים לכנסת סירבו להתראיין.

ברוח הראיונות שנתן לפני הבחירות, בן גביר הדגיש, "אני מבטיח גם לאלה שלא הצביעו לנו – אחים אנחנו", אך מיד הוסיף, "הגיע הזמן שהילדים שלנו יוכלו ללכת בביטחון ברחוב, ושחיילי צה"ל והשוטרים יקבלו גיבוי. הגיע הזמן שנחזור להיות בעלי הבית על המדינה שלנו. אני דורש דבר אחד – שנעשה ממשלת ימין מלא מלא".

חלק מהעיתונאים התבדחו כי בקרוב כבר לא יהיה ניתן לדווח בחופשיות, ואווירת שיכרון הכוח של הפעילים, דווקא בגלל שלא לוותה בהצהרות אלימות, הבהירה כי עידן חדש מתחיל.

כאשר מליסה קורנפלד, שעבדה בקמפיין של עוצמה יהודית, נשאלה על החשש בקהילה הבינלאומית ובחברה הישראלית מפני עלייתו של בן גביר, השיבה: "99 אחוז ממה שקוראים על איתמר מגיע מאנשים שלא מכירים אותו, שלא רוצים להכיר אותו. אף אחד לא צריך לפחד, הוא נגד הג'יהאד, לא נגד ערבים. אבל אם אתה רוצח את השכנים שלך, או יהודים, או תיירים, אני, כמו איתמר, בעד שייאכף כלפיך החוק או שתישלל האזרחות שלך".

פעיל הליכוד רן כרמי, שהגיע אף הוא לאירוע של עוצמה יהודית, מסמל במידה רבה את מגמת התמיכה בבן גביר בקרב מצביעי ליכוד. "בן גביר יהיה חזק ויאפשר לנו לבצע מהלכים כדי להחזיר את המדינה את הריבונות ילדינו", אמר כרמי ותמלל את התקווה של רבים.

אף ששתי הרשימות רצו יחד, החגיגה של עוצמה יהודית נערכה בנפרד מזו של הציניות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ', שנערכה במרכז הארץ. בעוד שבאירוע של סמוטריץ' היה רוב אשכנזי, אצל בן גביר המצב היה שונה. "בן גביר עממי", הסביר אחד הפעילים, "הוא מגיע לכל עם ישראל". משה, תלמיד ישיבה שהגיע לאירוע, ציין כי "אידיאולוגית אני עם בן גביר במאה אחוז, הצבעתי ג׳ (יהדות התורה) כי זאת הקהילה שלי, אבל אני עם בן גביר".

בלי קונפטי

בעוד שבמלון וורט חגגו עם דגלי ישראל ועוצמה יהודית, בבנייני האומה, רק כמאה מטרים משם, התקיים האירוע של הליכוד באווירה פחות חגיגות, למרות מה שמסתכם כהישג אדיר לנתניהו. רק כמה מאות תומכים הגיעו למקום, ונתניהו עצמו הגיע, כהרגלו, לקראת שלוש לפנות בוקר וביקש לסייג את ההתלהבות בהמתנה לתוצאות האמת.

בנאומו הקצר, נתניהו ניסה, מצד אחד, לשדר "ממלכתיות", אולי כמסר לגנץ, וציין את הצורך ב"איחוי הקרעים בעם". אך מצד שני, ומבלי לציין את שמו מפורשות, הכריז כי יטפל בנושאים שבן גביר העלה לסדר היום. "העם רוצה דרך אחרת, זה ברור לגמרי. הוא רוצה ביטחון, להוריד את יוקר המחיה. הוא רוצה עוצמה ולא חולשה, הוא רוצה תקיפות עם תבונה. הוא רוצה להחזיר את הגאווה הלאומית, ורוצה מדינה יהודית".

למרות שנתניהו ניסה ללכת בין הטיפות, ולא הזכיר את מערכת המשפט, כוונות סיפוח או פעולות מרחיקות לכת אחרות, ברור כי הקהל שלו רוצה את שיתוף הפעולה עם בן גביר. בזמן נאומו קראו פעיל הליכוד "אין ממשלת שמאל", אך גם "משילות". כדאי לשים לב לסיסמה הזו, שעליה דיברו רבים מעוצמה יהודית. מבחינת ליכודניקים רבים, התקווה היא שביחד עם בן גביר יוכל נתניהו באמת לממש את המדיניות הימנית שלו. בעוד שבמטה בן גביר עיתונאים מכל הסוגים התקבלו בברכה, באירוע של הליכוד גורש באלימות העיתונאי שלום ירושלמי משום שהוא "עיתונאי שמאלני".

לאחר נאום קצר וזהיר, נתניהו ירד מהבמה מבלי שהופץ הקונפטי שהוכן מבעוד מועד במקום צדדי, וחזר אליה כשהתברר ש"שכח" להזמין לבמה את חברי הכנסת המובילים בליכוד, לשירת התקווה. לפני מספר שבועות כתב כאן מירון רפופורט, כי התחזקותו ו"התמתנותו" של בן גביר מזכירות מאוד את ההצלחה של מפלגות הימין הקיצוני שונאות המהגרים באירופה. אבל כדי שבן גביר יצליח לחקות את ההצלחה הזאת, הוא צריך לחסל את מפלגת הימין המסורתית, קרי הליכוד. הלילה, ניכר על פניו של נתניהו כי הוא מבין זאת היטב, והוא לא נראה שמח כפי שניתן היה לצפות לאחר הניצחון הגורף של הגוש שהוא מוביל. ייתכן שהבין כי בפועל, מדובר בניצחון פירוס.