אסור לתת לימין לנצל את המאבק בפשיעה לרדיפת החברה הערבית

מחכים להזדמנות לדכא את החברה הערבית. שוטרים בטמרה, יולי 2014 (צילום: גיל אליהו / פלאש90)

יו"ר ועד ראשי הרשויות הערביות, מאזן ע'נאים, חתם יחד עם ויו"ר מרכז השלטון המקומי, חיים ביבס על מכתב ובו דרישה להגדיר את ארגוני הפשיעה בחברה הערבית כארגוני טרור. דרישה זו  לא רק מתעלמת מיחסיהם של ארגונים אלו עם המדינה, שהתירה להם לפעול ולהתרחב במשך שני עשורים, היא גם  מכשירה את הקרקע לפגיעה בזכויות היסוד של האזרחים הערבים תחת תירוץ של "המאבק בטרור". בכך היא מעמידה את החברה הערבית כולה בסכנת רדיפה פוליטית ומעצרים לא חוקיים, ללא שקיפות או משפט הוגן.

>> מענה המשטרה לפשיעה: ענישה קולקטיבית של אזרחים ערבים

צריך להיות תמים כדי להאמין שהמדינה מבקשת להתמודד עם ארגוני הפשיעה בחברה הערבית, אך נכשלת בשל מגבלות חוקיות. צריך להיות תמים עוד יותר כדי להאמין שח"כ צבי פוגל, שקידם הצעת חוק להגדרת ארגוני הפשיעה כארגוני טרור, פועל מתוך רצון לסייע לחברה הערבית – בייחוד כאשר השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, ראש מפלגתו של פוגל, נושא באחריות לכישלון המתמשך בטיפול בפשיעה.

בניגוד לסטריאוטיפ שלפיו בן גביר נטול יכולת למלא את תפקידו, להערכתי ההפך הוא הנכון. איני מזלזל לרגע ברמת התחכום של הימין המשיחי ובעקביות פעולתו. די לעקוב אחר הצהרותיהם ופועלם של הח"כים והשרים מהימין המשיחי כדי לזהות את מאמציהם למחוק את הקו הירוק ולייבא אל תוך החברה הערבית בישראל מדיניות מהשטחים הכבושים: מכיתור יישובים שלמים, כפי שראינו בתראבין שבנגב, דרך שימוש במעצרים מנהליים וסגירת שכונות שלמות בערים היסטוריות, ועד פגיעה של ממש בחופש הביטוי, בעיקר בראשית המלחמה.

המכתב, ובו קריאה לשב"כ להירתם לטיפול בפשיעה, מעניק הצדקה לפגיעה במעמד האזרחים הערבים, ומתעלם מהלך הרוח הפשיסטי המופנה נגדם ומהפגיעה היומיומית בזכויותיהם.

משום כך, גם במסגרת המאבק בפשיעה בחברה הערבית, חייבים להגן על זכויותיהם של המואשמים בפלילים; שכן אנחנו יודעים שהימין בישראל ישאף לנצל את השיח סביב הפשיעה ואת התמיכה הציבורית במאבק בה כדי לנרמל פרקטיקות פסולות: האזנות לא חוקיות, אלימות במעצר ותנאי מעצר מחרידים.

כדאי שהדוגמה של אל-סלבדור תעמוד לנגד עינינו. בשנת 2022 הכריז הנשיא נאיב בוקלה על מצב חירום במטרה להיאבק במכת הפשיעה והרצח, שבעטיה הוגדרה המדינה בתואר הלא-מחמיא "בירת הרצח" בעולם. בחסות מצב החירום נעצרו 84 אלף בני אדם בין החודשים מרץ 2022 לינואר 2025 – יותר מ-2% מהאוכלוסייה – לפי נתוני שירות המחקר של הקונגרס האמריקאי (CRS).

לא להעתיק דוגמאות בעייתיות. נשיא אל סלבדור מאיב בוקלה (במרכז) בביקור בכלא במדינה (צילום: ויקימדיה)

בתוך מערכת הכליאה באל-סלבדור נוצר עומס קיצוני. דוחות בינלאומיים מציינים שכ-90% מהעצורים מוחזקים במעצר לפני משפט, כלומר ללא הרשעה, וכי ההליכים המשפטיים מתארכים והולכים. הביקורת הבינלאומית מתמקדת לא רק בצפיפות ובתנאי הכליאה, אלא בעיקר בשחיקה עמוקה של הזכות להליך משפטי הוגן: מומחי האו"ם התריעו שהארכת מצב החירום פוגעת בזכויות יסוד, מאפשרת מעצרים נרחבים ללא בקרה מספקת ויוצרת מערכת משפט המתקשה לבחון כל מקרה באופן פרטני. ארגון זכויות אדם דיווח כי יותר מ-350 אסירים מתו בכלא בשנים האחרונות.

הרדיפה לא עצרה במי שהואשם בפשיעה ובהשתייכות לכנופיות; היא הופנתה גם נגד פעילי זכויות אדם ועיתונאים שביקרו את התנהלות הממשלה, לרבות שימוש בטכנולוגיה הישראלית "פגסוס" למעקב אחר פעילים, עיתונאים ועורכי דין.

החברה הפלסטינית בישראל מנהלת מאבק נגד הפשיעה והאלימות ודורשת מהמדינה לפעול נגד אותם ארגונים. אולם המאבק הזה חייב להישען על הסתכלות פוליטית רחבה: יש להבין כיצד הימין והלך הרוח הציבורי בישראל יתרגמו את הדרישה, ולהיות מודעים לחשש שהמדינה תנצל אותה כדי להעביר חקיקה פשיסטית ולהכניס כוחות שיטור מופרזים בגודלם ליישובים ערביים. גלי מעצרים, שיתחילו בחשודים בפלילים, עלולים לגלוש במהירות למעצרם של פעילים פוליטיים ושל כל מי שהמדינה תבקש להשתיק.

לא פחות חשוב מכך: נדרש מאיתנו לא להיכנע ליצר הנקמה, ולזכור שגם מי שחשוד במעורבות בפשיעה – ואפילו מי שהורשע בדין – זכאי לזכויות. יש לנו אינטרס שאלה ישתקמו וישתלבו בחברה, ועלינו להיאבק למען זכויותיהם.

כבר כיום, 40% מהאסירים הפליליים נמנים עם האזרחים הפלסטינים בישראל. יש לנו מחויבות לדאוג גם להם למציאות טובה יותר.