בתי הספר בתל אביב שהפסיקו לחלק ציונים לתלמידים

ט"ו בשבט הגיע חג לציונים. באלפי בתי הספר בישראל חוגגים השבוע את מועד מחצית השנה, וכמנהג המקום מחלקים לתלמידים "תעודות מחצית" שעל פי רוב כוללות מספרים המייצגים לכאורה את ערכם ושווים של התלמידים.

תעודות המחצית בעלות הציונים, מקושטות ככל שתהיינה, הן אחד הביטויים הגסים והבוטים למה שרע ומכוער במערכת החינוך בישראל. אבל רגע לפני שישבתי להסביר מדוע, התוודעתי בשמחה לאפשרות אחרת: בתי ספר שזנחו את השיפוטיות וההחתמה, ובחרו לסכם את מחצית השנה בדרך שמכבדת את החינוך ואת השותפים: תלמידים, הורים ומורים.

כך נראות תעודות מחצית שנת הלימודים של מספר בתי ספר יסודיים בתל אביב, הלוקחים חלק בתוכנית "פורצי דרך" שמפעילה העירייה, בהם: גרץ, דוד ילין, המשתלה, כוכב הצפון, נופי ים, ניצנים וצהלה. השמטתי מהצילומים המלווים את הפוסט כל פרט שעלול לזהות את הילדים, אולם מדובר בתלמידים ותלמידות בכיתות ג' עד ו'. ועוד לפני שאוסיף מילה, תגידו אתם: מה רב ערכה של תעודה, שעליה כותב התלמיד: "היעד שלי הוא להשתפר בניסוח התשובות שלי", בהשוואה לתעודה שבה המורה כותבת: "הבעה בכתב ובעל פה: 65, טעון שיפור?" – זה כל העניין.

> ישראל גירשה לרצועת עזה ילדה בת 14 ללא ידיעת הוריה

"היעדים שלי למחצית הבאה… להשתפר בניסוח התשובות שלי". תעודת מחצית

התעודות פוגעות בלמידה

הציונים והתעודות פוגעים בלמידה. הם מצמצמים את ההוראה למה שניתן למדוד, ופוגעים במוטיבציה של המורות והמורים להרחיב את עולם הדעת של התלמידים, מעבר לתשובות הצפויות לשאלות שבמבחן. הציונים המספריים הם שרירותיים לחלוטין, שכן כל מורה קובעת לעצמה מהו המאה אחוז האפשרי לכל תחום. גם לא ניתן לדעת מדוע נכשל התלמיד, ולספק לו את העזרה הדרושה. האם הוא חסר בידע? מתקשה בניתוח המידע ובהסקת מסקנות? דעתו פזורה בשעת המבחן מכל מיני סיבות אפשריות? ואולי הוא גאון במדעים אבל לוקה בעברית: לא הבין את השאלה, או לא הביע עצמו נכון בתשובתו.

"גיליתי על עצמי שאני יכל להתגבר על כל דבר בזכות עצמי". תעודת מחצית

ממילא אין לבית הספר שליטה על התלמידים בטרם התקבלו ללימודים. לכן, אם בכלל, היה הגיוני למדוד את מידת ההתקדמות שלהם במהלך הלימודים, ולא את ההישג הסופי. שלא לדבר על כך שהתעודה בעצמה משפיעה על ערכו העצמי של התלמיד, ועל ערכו בעיני חבריו, מוריו והוריו.

מכאן שהתעודה יוצרת מציאות לעתיד, יותר מאשר מודדת מציאות קיימת. תכלס, מדידה מדרבנת את המורים לעסוק בכמות על פני האיכות, בהספק על פני ההזדמנות ובשינון על פני המשמעות. סך הכול: בבורות על פני ההשכלה.

אפשר לשנות את השיטה

בשנת הלימודים הקודמת נכנסו מספר בתי ספר בתל אביב למסגרת התמיכה שמספק מיזם "פורצי דרך" של מנהל החינוך בעיריית תל אביב. ברק ברבי, שמנחה את בתי הספר, סיפר ל"שיחה מקומית" כי הליווי כלל התבוננות חדשה מצד הצוות הניהולי והחינוכי בבתי הספר על כל היבטי החינוך: המבנה הארגוני, תוכניות הלימודים, דרכי ההוראה, הכשרת המורים ועוד.

> היו שלום ילדים – אמא ואבא הולכים לעבודה

"הכרתי הרבה חברים חדשים". תעודת מחצית

"יש לפעמים שקשה לי להתרכז". תעודת מחצית

בין היתר, התבקשו הצוותים לחשוב על שאלת היסוד: מה חשוב להם? מה הם רוצים שיקרה מבחינה חינוכית? בתהליך זה גילו המנהלות והמורות שיש לא מעט פערים בין מה שהיו רוצות לבין מה שקורה בפועל. למשל, בעניין זה של ציונים ותעודות, הן הבינו שהן רוצות לעודד שיתוף פעולה ועזרה הדדית בין התלמידים, אולם וציונים ומבחנים דווקא מגבירים את התחרות. הן רצו לחזק את הביטחון העצמי של התלמידים, אולם ציונים ומבחנים דווקא מגבירים את השיפוטיות. הן רצו לתגמל תלמידים על פריצת גבולות וחשיבה יצירתית, אולם ציונים ומבחנים מצמצמים את הילדים למה שכבר ידוע ונלעס היטב בספרי הלימוד.

וכך, כדברי ברבי: "משיטה מדרגת, שופטת, תחרותית, בעלת מיקוד שליטה חיצוני, וסרגל מדידה צר, אחיד וחד ממדי" חיפשו בבתי הספר "שיטה של התבוננות רב ממדית, דיפרנציאלית, מעצימה, מניעה ממיקוד שליטה פנימי, מייצרת שיתוף פעולה ומפתחת יכולות להתבוננות עצמית של כל ילד וילדה".

דיאלוג, רפלקציה ורב ממדיות

ברבי מסביר שבתהליך ההתפתחות שעברו הצוותים בבתי הספר, הם ניסחו שלושה מאפיינים מרכזיים לשיטת ההערכה הנדרשת. ראשית, שההערכה תהייה מבוססת על שיחה והידברות. לא קביעה שנמסרת מהמורה לתלמיד, אלא מחשבות שעולות מתוך הדיאלוג ביניהם. לשם כך, ניצלו המורות את השעות הפרטניות של השבועות האחרונים למפגש אישי עם כל תלמיד ותלמידה, ובחלק מבתי הספר השתתפו בשיחה גם הורי התלמידים.

"אני מצליח לעבוד יותר טוב ולהראות את הידע שלי". תעודת מחצית

המאפיין השני הוא התבוננות עצמית, רפלקציה. זה היה תוכן השיחות שהוזכרו, ובמהלכן נדרשו התלמידים להתייחס לעצמם, למה שקרה להם במחצית השנה האחרונה, ולמה שהם רוצים לעצמם לקראת המחצית השניה. התבוננות עצמית היא יכולת חשיבה גבוהה, שראוי לפתח אצל התלמידים בכל מקרה. בנוסף, חשיבה כזאת מגבירה את האחריות של התלמידים כלפי עצמם. הם לומדים שדברים שקורים להם אינם יד מקרה מהשמיים, אלא תוצאה ישירה של מי שהם.

ולבסוף, המאפיין השלישי הוא רב ממדיות. כלומר, שמעריכים כל תלמיד ותלמידה יחסית לעצמם, ובמגוון רחב של יכולות וכישורים. למשל, באותן שיחות הם דיברו לא רק על מה שהתלמיד יודע אלא גם על עמדותיו ורגשותיו. כיצד הוא מסתדר חברתית, מה מעורר אותו ומה משעמם, מה מיותר בעיניו ומה חסר, במה התקדם יחסית למקום שהיה בו בתחילת השנה, ולאן עוד הוא שואף להתקדם.

איך כל זה נראה בסוף? את הדוגמאות ניתן לראות בתמונות שצורפו לפוסט, כאשר בכל בית ספר נקטו בשיטה מעט שונה, בהתאם להבנתם. גם ההבנה של המורים אינה אחת ואינה אחידה, וכך ראוי.

אם הילדים שלכם חוזרים הביתה השבוע עם תעודות עם ציונים, דעו שאלה מספרים שרירותיים. לא רק שאינם מייצגים את מלוא אישיות הילד, אלא הם הרסניים ועלולים לקבע את ערכו לעתיד. כיתבו בנימוס למנהל או מנהלת בית הספר, שאפשר אחרת: יש דבר כזה תעודות מחצית, שמכבדות את החינוך.

> "המדינה ריסקה את העובדים על גב הנערות והנערים החוסים"