תגובה לממשלת הימין? זינוק במספר הפניות לארגונים המלווים סרבנים

המושג "מרי אזרחי" נשמע בימים האחרונים מפיהם של פוליטיקאים בכירים בעבר ובהווה, כתגובת נגד לממשלה המתהווה ולתוכניות הגזעניות והאנטי-דמוקרטיות שלה. במקביל, נראה כי גם הסרבנות לגיוס לצבא בכלל, או לשירות בשטחים בפרט, שעד היום היתה תופעה שולית מבחינה מספרית, מתחילה להתרחב וכוללת ציבורים חדשים, שעד היום לא שקלו זאת. העובדה שאיתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' יהיו שרים שיובילו את המדיניות הביטחונית והצבאית של ישראל היא חציית קו אדום עבור רבים, שעשויה לערער את התנגדותם לסירוב.

בארגונים שמלווים סרבנים וסרבניות כבר מדווחים על עלייה במספר הפניות לייעוץ מאז שהתפרסמו תוצאות הבחירות. בין הפונים, לדבריהם, יותר הורים וצעירים מהמרכז-שמאל הציוני, שעד היום לא ראו בסרבנות אופציה. ברשת "מסרבות" מדווחים כי מאז הבחירות הוכפלה כמות הפניות לארגון, הן מצעירים וצעירות לפני גיוס והן מהורים. גם בתנועת יש גבול מדווחים על מגמה דומה.

"אחרי הבחירות התחלנו לקבל יותר פניות, זה ברור", אומרת יסמין ערן ורדי, רכזת ב"מסרבות". "דבר נוסף שהשתנה הוא שבדרך כלל מי שפונים הם צעירים לקראת גיוס, וכעת פונים הרבה הורים, שמספרים שהילדים שלהם לא בטוחים מה לעשות, אך ההורים מצהירים 'אני לא מוכן שהם יהיו בצבא כשזאת הממשלה'".

לדבריה של ערן ורדי, רבים מההורים וחלק מהילדים מציינים את העובדה שבן גביר יגיע לתפקיד בכיר כסיבה לסירוב. "ההורים אומרים שכעת זה עבר את הגבול מבחינתם. אני לא חושבת שאנחנו בפני סירוב המוני, אבל זה יביא לעלייה במספרים – גם של צעירים שיישבו בכלא וגם של כאלה שייצאו בדרכים אחרות. זו שאלה, איך הצבא יתמודד עם זה".

עדות לכך שגם במערכת חוששים מגל סרבנות ניתן למצוא בעונש החריג שהוטל על ארבעת הסרבנים שחר שורץ, אביתר רובין, עינת גרליץ ונוה שבתאי-לוין, שנשפטו כבר לארבע תקופות מאסר מאז ספטמבר, ובשבוע שעבר נשפטו לעוד 45 יום בכלא.

עו"ד נועה לוי, המייצגת את הסרבנים מטעם "מסרבות", אמרה בשבוע שעבר כי "הצבא החליט להחמיר בענישה כדי להפחיד. גורם במערכת רמז לי כי יש חשש מפני גל סרבנות בעקבות כניסתו הצפויה של ח"כ איתמר בן גביר לממשלה. כבר עכשיו יש במערכת ארבעה סרבנים, בחודש שעבר היו עוד שניים, ובחודש הבא צפויים להיכנס עוד שניים. הרבה זמן לא ראינו גל כזה, שבו כולם יושבים בו-זמנית".

גם ישי מנוחין מתנועת "יש גבול", שמלווה סרבנים מאז מלחמת לבנון הראשונה, מעריך כי "אנחנו בתחילתו של גל סרבנות". גם מנוחין מעיד על גידול בפניות. "בימים האחרונים קיבלנו שלוש פניות ממילואימניקים, ובמשמרת בשבת (לתמיכה בסרבנים שנכלאו; א"ז) ניגשה אלי אמא להתייעץ. זו עלייה ברורה. בשנים האחרונות היו פונים אלי פעם אחת בשבוע-שבועיים".

לדעת מנוחין השינוי מתרחש מכיוון שמדיניות שעד היום לא היתה מוצהרת הופכת לגלויה. "סמוטריץ' ובן גביר עוזרים להסיר את המסיכה, וזה מעלה את החשש של אנשים. פתאום התמונה של מה שמבקשים מהם ברורה – מבקשים מהם להיות כוח של סיפוח, כוח כיבוש, כוח דיכוי, וזה לא זמני. בשבועות האחרונים, עצם חשיפת הפרצוף האמיתי של הכיבוש עוזר לאנשים שלא היו רדיקלים להבין עד כמה המצב הזה כאן כדי להישאר".

ב"פרופיל חדש", תנועה שכבר 25 שנה מלווה א.נשים שהחליטו שהם לא רוצים או לא יכולים להתגייס מסיבות שונות, אומרים כי חלק מהפונים בחודש האחרון – הורים וצעירים לפני גיוס – מזכירים את הממשלה החדשה כאחת הסיבות להחלטתם. "בין הפונים היו מי שדיברו על הפחד להיות בצבא תחת סמוטריץ' ובן גביר, פחד שהמדינה תהיה יותר פשיסטית, והיו כאלה שאף תהו אם כדאי להם לעזוב את המדינה לפני שהילדים מגיעים לגיל צבא, מספרת אור, רכזת הפניות בתנועה.

היא דווקא צופה כי אף שכעת, קהלים מהשמאל הציוני פונים בשאלות חדשות, ו"גם אנשים בשנת שירות בתנועת נוער, שדוחפות לגיוס, מתחילים לשאול שאלות מתוך מקומות של שמאל, "שיעור יותר גבוה ממחזורי הגיוס יתגייסו, כי החינוך נהיה יותר ויותר קיצוני, לאומני ומיליטריסטי. אבל אולי יותר אנשים יבחרו להשתחרר מתוך השירות, אחרי שייראו את המציאות האלימה".

"הגיע הזמן לשבור את הכלים"

אם לתלמיד תיכון מאזור המרכז, שביקשה להישאר בעילום שם, אמרה ל"שיחה מקומית": "הבן שלי בן 16. אני באופן אישי מקווה כבר כמה זמן שהוא לא יילך לצבא. מאוד חשוב לתת לגיטימציה לאופציה בבית, אבל זו החלטה שלו, ואני לא רוצה להפעיל לחץ.

"האופציה לא להתגייס היתה במחשבה שלו, אבל הוא לא נטה לשם בצורה מובהקת. לפני כמה שבועות, אמא של אחת הידידות שלו אירגנה חוג בית על הכיבוש, שהיה סופר דרמטי, וחשף את הפער בין מה שהם יודעים על המציאות לבין הסיפור האישי של המדריך. מאז המחשבות התגברו. הוא רצה לבוא לסיור לחברון, ואמר לי שלשטחים הוא 'לא יילך על מדים'".

לדבריה, "אני לא יודעת אם הוא יחליט לסרב או לצאת על אי התאמה או לנסות לשרת לא בשטחים, אבל זה מעסיק אותו. אני שומעת מסביבי גם חברים קרובים, שבכלל לא היו באזור הזה, שהיה להם ברור שהילדים שלהם צריכים להתגייס, מדברים אחרת. דברים שלא שמעתי קודם. אני חושבת שאצל רבים, ואולי גם אצל הבן שלי, בן גביר והממשלה החדשה עשו את השינוי. המדיניות והסיכונים שהם יביאו, התמונות מחברון של החייל שדופק אגרוף וחברו שלו צועק שבן גביר יעשה פה סדר, זה משפיע".

האם מספרת שבשיחה עם בנה, הם דיברו על שתי שאלות לגבי סירוב: "אחת היא אם תחת שלטון שמבוסס על עוול, יש שלב שלא ראוי בו לשרת. רוב האנשים יסכימו, במיוחד אם מסתכלים על דוגמאות מההיסטוריה. השאלה השנייה היא אם כבר עברנו את הקו הזה. בעיני עברנו אותו כבר מזמן, אבל הרבה אנשים מבינים עכשיו שתחת הממשלה החדשה, זה מובהק שעוברים את הקו הזה".

בסוף השבוע הצטרף לקוראים לסרבנות, לפחות לשירות בשטחים, גם רם כהן, מנהל תיכונט בתל אביב, שנמצא כעת בשנת שבתון. כהן פירסם פוסט בפייסבוק, שבו כתב: "מותר כבר להכריז שלא נשרת את הכיבוש, כי הכיבוש הוא של הימין המשיחי, הקיצוני, ההרסני, האנטי-דמוקרטי. זו לא הגנה על המדינה, ושלא יספרו לנו סיפורים. זו הגנה על חלום משיחי שאנחנו לא שותפים לו, ואל לנו לשתף איתו פעולה".

עוד כתב כהן: "אני קורא להורים שבניהם לפני גיוס שיעשו הכל כדי שלא ישרתו בשטחים. אני קורא לבני הנוער לא לשרת שם. החזירו שליטה לחיינו. תסרבו לשחק במשחק הפוליטי האלים שהימין כפה עלינו ועל המרחב כולו, כי זה משרת אותו, ומבטיח לא רק את שלטונו הברוטלי על הפלסטינים אלא גם עלינו לעד. הם רוצים להרוס אותנו ולמרר את חיינו. הם ייסדו קואליציה עם פושעים, משתמטים, פשיסטים ועבריינים. הגיע הזמן לשבור את הכלים. אנחנו לא שותפים ולא פוחדים".

כהן סיפר ל"שיחה מקומית" מה הוביל אותו לקרוא לסרבנות: "כאדם, כמחנך, כמי שבמשך שנים הכשיר תלמידים וגם דיבר על חובת הגיוס לצבא בכלל, מצאתי לנכון לבוא ולומר: אני מצטער, אני לא חושב שהמציאות הנוכחית מצדיקה לשרת בשטחים הכבושים, נקודה".

לדבריו, אין לו עניין לדבר עם התקשורת הממוסדת, אלא רק עם ההורים והילדים, והוא מקווה שדבריו "ישפיעו על 200 ילדים השנה, שיגידו שאנחנו לא מגיעים ולא מוכנים לשרת בשטחים. זה ישדר משהו, ויסחוף אחרים.

"התפקיד שלי כמחנך הוא להתחיל לפרוץ את הכיפה האטומית, לקרוע את הקרום שעוטף את הקונצנזוס המטופש שאנחנו רואים, שמתייחס לפלסטינים כאויבים לעד, ומאפשר להדחיק את מה שקורה. בתקופה האחרונה גוברות  מתקפות טרור של מדינת ישראל כלפי הפלסטינים – הרג, התנפלות אלימה של הצבא בלי דין וחשבון. ועם הממשלה הנוכחית, נהרוג אותם עוד יותר".

כהן מקווה שמחנכים אחרים יצטרפו לקריאה שלו. "הייתי רוצה לראות עוד מנהלים מצטרפים, עוד אנשי חינוך ומורים, שיבואו ויגידו שאנחנו חייבים להפסיק את ההתנהגות הרצחנית בשטחים הכבושים, גם אם הם לא יקראו לסירוב בשטחים".

בקבוצות השונות נערכים לגל הסרבנות הצפוי. ערן ורד מ"מסרבות" אמרה שבארגון יפעלו לסייע לסרבנים החדשים. "באופן כללי, ב'מסרבות' הפעילות רדיקליות יותר, זה לא שהן היו מתגייסות לצבא של בני גנץ או יאיר לפיד. אבל ברור שיש הרבה צעירים שלא רוצים להיות חלק מהצבא שנשלט על ידי הממשלה הזאת, ואנחנו מנסות להבין איך אנחנו מזמינות אותם להשתתף במאבק הזה".

מנוחין מבקש להזכיר כי סרבנות תמיד עבדה בגלים. "היה את הגל של מלחמת לבנון הראשונה, 160 איש ישבו בכלא מתוך 1,500 סרבנים. היה גל באינתיפאדה הראשונה, 180 ישבו בכלא מתוך הערכה של קרוב ל-2,000 סרבנים שהצבא לא רצה להתעסק איתם. באינתיפאדה השנייה, עם 'אומץ לסרב' היו עשרות רבים של סרבנים שנכלאו מתוך אלפים, שגם איתם הצבא לא רצה להתעסק.

"הצבא לא רוצה לעשות עניין פוליטי מסרבנות, לכן כשיתחיל גל הם ינסו לדכא אותו, להגדיל את העונשים, כמו שקרה לארבעת הסרבנים האחרונים. אבל זה לא יעזור".