"קיש המפריט" ממשיך לקדם את מדיניות פורום קהלת, למרות ההשלכות

לאחרונה פרסם משרד החינוך תקנה חדשה, המעניקה תמריץ כספי רב ערך לחינוך הפרטי, זה שבישראל נקרא בשם המכובס: "מוכר שאינו רשמי". מדובר במוסדות חינוך בבעלות פרטית, אך רוב תקציבם ציבורי. חשוב לדעת שלא מודבר במהלך הנוגע רק לחינוך החרדי, שכן בחינוך העל יסודי רק שליש מהלומדים במוסדות המוכרים הם חרדים.

לנוכח התמריץ החדש, ניתן לצפות לגידול במספר בתי הספר בבעלות פרטית במימון המדינה ואף למעבר של מורות ומורים מהחינוך הממלכתי העני, למוסדות עשירים אלה. בכך מיישם קיש את המדיניות המוצהרת של פורום קהלת, להפרטת מערכת החינוך, ולחיסול רשת הביטחון החברתית, שהמדינה אמורה להעניק באמצעות מערכת החינוך.

>> משנתו החינוכית של קיש – קדימה לעבר!

מה שלא מספרים לנו הוא שכבר כיום, שיעור בתי הספר העל יסודיים שהם בבעלות פרטית אך במימון ציבורי הוא כפול מאשר במדינות OECD. עוד לא מספרים, שבמחקר פיזה 2022 שהתפרסם לאחרונה, נמצא שההישגים של הלומדים בבתי הספר הפרטיים נמוכים בהשוואה ללומדים בחינוך הציבורי.

בניגוד לשקרים שמפיצים תועמלני ההפרטה, אין למהלך הנוכחי שום תכלית מלבד פירוק משרד החינוך, רווח כספי לבעלי העמותות וחיזוק ההפרדה המעמדית בחברה.

התקדים ההוגן שאפשר את ההפרטה הנוכחית

התמריץ החדש לחינוך הפרטי נשען על תקדים שתיקן אפליה במוסדות החינוך המיוחד. האפליה נוצרה לאחר שמערכת החינוך היסודית עברה לעבוד על הסכם "אופק חדש". המעבר לא חל על שליש מבתי הספר בחינוך המיוחד שבבעלות עמותות שונות, וכך נפגע השכר של המורות והמורים בבתי ספר אלה.

בינואר 2018 הגישה תנועת ויצ"ו עתירה לבג"ץ נגד משרד החינוך בעניין זה. בג"ץ לא נדרש להכרעה, שכן במאי 2018 כינס משרד החינוך "צוות בין-משרדי" לבחינת הנושא. דו"ח הצוות פורסם שנה מאוחר יותר. הצוות עמד על כך שבחינוך המיוחד, עקב מספרם הקטן של בתי הספר, לעיתים אין להורים ברירה אלא לרשום את ילדיהם למוסדות בבעלות פרטית.

חוק החינוך המיוחד צפה בעיה זו וקבע שזאת אחריות המדינה לשבץ תלמידים במוסד חינוך מיוחד לפי צרכיהם, בין אם הוא רשמי (בבעלות המדינה) ובין אם הוא "מוכר שאינו רשמי", כלומר בבעלות פרטית (עמוד 9 בדו"ח). לפיכך קבע הצוות כי יש להשוות את תנאי ההעסקה של המורות והמורים במוסדות הפרטיים של החינוך המיוחד, לתנאים במוסדות הרשמיים.

על פי המלצת הצוות, המדינה תעביר לבעלויות על בתי הספר הפרטיים בחינוך המיוחד תקציב המשווה את השכר של המורות והמורים לאלה שבחינוך ברשמי. בתמורה, הבעלויות תתחייבנה להעסיק את המורות והמורים בתנאי העסקה תואמים, מבחינת מבנה המשרה ודרגות השכר. עוד תתחייבנה הבעלויות לרשום את המורות והמורים במאגר עובדי ההוראה של משרד החינוך, ולחייבם להשלים את השכלתם (תואר ראשון ותעודת הוראה) בדומה לדרישות החלות על מורים עובדי המדינה.

התרגיל המסריח של ההפרטה הזוחלת

המלצות הצוות לגבי החינוך המיוחד עוגנו בחוזר מנכ"ל, שפורסם באוגוסט 2022. על בסיס תקדים זה, פרסם שר החינוך בדצמבר 2023 תיקון לחוק ממלכתי, לפיו כל מה שנקבע לחינוך המיוחד יהיה תקף מעתה לכלל מערכת החינוך. כלומר, כל מוסדות החינוך הפרטיים בישראל (במעמד מוכר שאינו רשמי) יזכו מעתה לתמיכה תקציבית גדולה יותר מהמדינה.

נשים לב: הכרעת הצוות הבין-משרדי נשענה על חוק החינוך המיוחד, ועל ההכרה במקרים בהם אין להורים ברירה אלא לרשום את ילדיהם למוסד פרטי. זה לא המצב בחינוך הרגיל. בכל היישובים והשכונות יש בתי ספר רשמיים (בבעלות המדינה) כנדרש, שכן זאת חובת הרשויות לספקם. לפיכך, אם הורים רושמים את ילדיהם לבתי ספר בבעלות פרטית, הרי זה מתוך בחירה ולא מתוך אילוץ.

באמצעות התרגיל הזה מעניק שר החינך תמריץ כספי רב ערך לעמותות שמנהלות את בתי הספר הפרטיים. הן אמנם יתחייבו להעסיק מורות ומורים מוסמכים ומוכשרים, אבל בתמורה יקבלו מהמדינה את כל מרכיבי השכר שלהם. פירוש הדבר שהעמותות יוכלו להעביר פחות כספים מתקציבן לטובת משכורות, ומכאן רווח נקי לעמותות עצמן.

האינטרס של העמותות ברור: כסף. אבל מה האינטרס של המדינה?

לתועמלני הפרטת החינוך, ובראשם פורום קהלת, שני נימוקים מדוע צריך להרבות בבתי ספר בבעלות פרטית במימון המדינה. ראשית, בתי הספר הפרטיים יעילים יותר ולכן מביאים את תלמידיהם להישגים גבוהים יותר. שנית, בתי הספר הפרטיים יוצרים תחרות לבתי הספר הציבוריים, ובכך הם "מאתגרים את המערכת הציבורית ודוחפים אותה להשתפר".
מחקר פיזה 2022 שפורסם לאחרונה, מוכיח ששתי הטענות מופרכות.

היקף התחרות בין בתי הספר בישראל זהה למדינות העולם

בכל הקשור לתחרות בין בתי הספר על רישום תלמידות ותלמידים, מתברר שלא חסר ממנה בישראל. על פי הנתונים שנאספו ממנהלות ומנהלי בתי הספר העל יסודיים, 64% מהתלמידות והתלמידים במדינות OECD לומדים בבתי ספר שיש להם שניים או יותר בתי ספר מתחרים באזורם. 14% נוספים לומדים בבתי ספר שיש להם מתחרה אחד, ורק חמישית לומדים בבתי ספר שאין להם תחרות כלל.

למרבה ההפתעה, היקף התחרות בישראל אינו שונה מאשר זה של ממוצע המדינות. גם אצלנו רק חמישית מהתלמידות והתלמידים בעל יסודי (21.8%) לומדים בבתי ספר שאין להם תחרות כלל. אגב, גם בארצות הברית, מולדת מדיניות ההפרטה, היקף התחרות הוא זהה.

היקף בתי ספר בבעלות פרטית במימון המדינה כפול מהנהוג בעולם

גם בתי ספר פרטיים לא חסרים אצלנו. מחקר פיזה מבחין בין שלושה סוגים של בתי ספר: ציבוריים, שהם בבעלות ובמימון המדינה; פרטיים במימון ציבורי (Government-dependent private schools), שבהם מעל מחצית התקציב מגיע ממקורות ממשלתיים; ובתי ספר פרטיים, שבהם רוב התקציב הוא פרטי.

בתרשים מוצגת חלוקת מערכת החינוך העל יסודית, על פי דיווחי מנהלות ומנהלי בתי הספר. ניתן לראות כי בממוצע המדינות 82 אחוזים מהתלמידות והתלמידים לומדים בבתי ספר ציבוריים, 12% בבתי ספר פרטיים במימון ציבורי, ורק 6% בבתי ספר פרטיים.

בדו"ח פיזה אין נתונים לגבי ישראל, והשלמתם נעשתה מתוך מאגר המידע "במבט רחב" של משרד החינוך. בשנת תשפ"ג למדו בחינוך העל יסודי בישראל 816 אלף תלמידים. 210 אלף מתוכם למדו בבתי ספר מוכרים, כלומר שהם בבעלות פרטית במימון המדינה. מדובר בהיקף הפרטה כפול מזה הנהוג בעולם: 26% בישראל, לעומת 12% בממוצע המדינות.

עוד מאפשר מאגר המידע לפלח את מספר התלמידים לפי המגזר החינוכי. בבדיקה זאת מתברר כי מתוך ה-26% הלומדים בבתי ספר על יסודיים פרטיים במימון המדינה, רק 8%  לומדים במגזר החרדי, ו-18% לא. מכאן שהתמריץ החדש הוא ממש לא סיפור חרדי בלבד, אלא נוגע לכלל החינוך הממלכתי.

החינוך הפרטי והתחרותי אינם משפרים הישגים

מחקר פיזה 2022 מפריך גם את טענת היעילות וההישגים של החינוך הפרטי. במחקר השוו את הציון הממוצע במתמטיקה בין תלמידים הלומדים בבתי ספר ללא תחרות, לבין הציון של אלה הלומדים בבתי ספר העומדים לתחרות של שני בתי ספר או יותר. התברר כי בישראל אין הבדל כלל בציון. אפס. אמנם בממוצע מדינות OECD הפער הוא 3 נקודות ציון לטובת בתי הספר שנתונים לתחרות, אבל בארה"ב, למשל, הפער הוא דווקא 13 נקודות לטובת בתי הספר שאין להם תחרות.

בהשוואה נוספת, השוו את הציון הממוצע במתמטיקה של הלומדים בחינוך הציבורי אל הציון הממוצע של הלומדים בבתי ספר פרטיים. ההשוואה נעשתה תחת בקרה סטטיסטית של המעמד החברתי כלכלי, שכן בחינוך הפרטי יש ייצוג יתר לתלמידים ממעמד חברתי כלכלי גבוה. בהשוואה נמצא פער של 11 נקודות ציון לטובת החינוך הציבורי!

קיש מדרדר אותנו לתהום

לסיכום: בהשוואה בינלאומית, לא חסרה תחרות בין בתי הספר העל יסודיים בישראל, ויש בישראל, כבר כיום, שיעור כפול של בתי ספר בבעלות פרטית במימון המדינה.
ההישגים של בתי הספר שעומדים תחת תחרות אינם טובים יותר מאלה שאין להם תחרות, וההישגים של בתי הספר בבעלות פרטית במימון המדינה נמוכים מאלה של בתי הספר הציבוריים.

ולמרות הממצאים המובהקים האלה, שר החינוך של מדינת ישראל, ממשיך ליישם את המדיניות המופרכת של פורום קהלת, ומעניק תמריצים כספיים מקופת המדינה לבתי ספר שבבעלות פרטית.