קורונה בחברה הערבית: כישלון בהסברה מהרגע הראשון

60% מהחולים בצפון הם ערבים, 75% מהישובים ה"אדומים" הם ערבים, ובכל זאת הממשלה לא הקימה מוקד מידע אמין בערבית, תקציבי הפרסום דלים, אין אסטרטגיה והמסרים לא מותאמים. בישראל, הנגיף כן מבחין בין יהודים וערבים

מאת:
השאירו תגובה
א א א

האמירה שהנגיף אינו מבחין בין ערבי ליהודי היא קלישאה, שמוטעית מכל בחינה. אפילו המאבק המשותף של אנשי רפואה ערבים ויהודים בנגיף אינו הוכחה שכולנו באותה סירה. הסירה של הערבים מפליגה כעת למקומות חשוכים במיוחד.

donate

המצב קשה מאוד: קרוב ל-60 אחוז מהתפוסה במחלקות הקורונה בבתי החולים בצפון היא של חולים ערבים, שליש מהמתים בצפון הם ערבים, עקומת החולים החדשים בקרב הערבים מטפסת באופן חד: מבין 6,991 החולים הערבים המאומתים (נכון ליום חמישי, 10.9.20), 3,527 נוספו בשבוע האחרון.

75 אחוז מהישובים שנמצאים בעוצר לילי לפי מודל הרמזור הם ישובים ערבים. בקרוב לא יהיה צורך לתאר את הישובים הנגועים כ"אדומים". אפשר יהיה פשוט להגיד "ערבים". מפת התפרצות המחלה הולכת ומקבלת גוון אתני, לאומי וגיאוגרפי כמו העוני, הפשיעה וכמו שאר התחלואות והפערים. האם גם בקורונה אנחנו הערבים נהיה החצר האחורית, שמה שקורה בה לא ישפיע על השגרה במדינה?

מרגע התפרצות הנגיף בחודש מרץ, ההסברה לציבור הערבי סבלה מניתוק והזנחה. במסגרת הבהלה הראשונית, לא היה מקום לחשוב על האחר, וגורמי ההסברה דיברו, כהרגלם, אל החזק.

הציבור הערבי שאב את המידע שלו מחומרי הסברה שהתפרסמו בערבית במדינות כמו טורקיה ואפילו סין, שדאגו לחומרים בשלל שפות, ולא ממשרד הבריאות הישראלי. רק באיחור רב מונה במשרד הבריאות דובר ייעודי לחברה הערבית.

מקבלים מאות פניות, אבל אין מוקד בערבית שיענה להם. לקוח ומוכר בחנות בדיר אלאסד (צילום: באסל עווידאת / פלאש 90)

מקבלים מאות פניות, אבל אין מוקד בערבית שיענה להם. לקוח ומוכר בחנות בדיר אלאסד (צילום: באסל עווידאת / פלאש 90)

מי שמילא את החלל בשלבים הראשונים, ולו בצורה חלקית, היה ועד החירום הערבי שהקימה ועדת המעקב ונוהל על ידי אגודת אלג'ליל. אחמד א-שייח', מנכ"ל עמותת אלג'ליל, מספר כי ללא כל תמיכה או תקציב ממשלתי, בוועד הפיקו שני קמפיינים במהלך התקופה והתאמצו לייצר ולקדם תכנים שמותאמים לחברה הערבית, ואף להוות הכתובת היחידה לציבור הערבי למידע ולעדכון יומי שוטף וזמין.

"אנשי המקצוע הערבים מודרים מהדיונים"

בגל הראשון, החברה הערבית נפגעה בצורה קלה יחסית: חמישה נפטרים וכמאה חולים. פאתן גטאס, מומחה לבריאות הציבור פעל בוועדת הבריאות בוועדת המעקב, אומר שקיימים כמה הסברים להידבקות הנמוכה יחסית בחברה הערבית בגל הראשון, אך אבל ברור שהסברה נאותה מצד גורמים ממשלתיים לא היתה אחד מהם. "ייתכן שהחשש הראשוני מתמותה גבוהה סייע במידה, או שהנגיף פשוט לא היה נוכח בצורה משמעותית ולא יובא מחו"ל, כפי שקרה בחברה היהודית", מסביר גאטס.

אין דובר לחברה הערבית. פאתן גטאס

אין דובר לחברה הערבית. פאתן גטאס

אולם גם עכשיו, ששה חודשים אחרי התפרצות הנגיף ובעיצומו של גל שני הפוגע קשות בחברה הערבית, עדיין חסר מוקד מידע אמין וזמין לציבור הערבי. "לא רק שאין דובר לחברה הערבית, אנשי המקצוע הערבים מודרים ממוקד קבלת ההחלטות בכל מה שנוגע למניעת הקורונה, ואין שום התייעצות רצינית עם הרופאים הערבים", אומר גטאס.

"מדובר בכשל כולל בכל הרמות" אומרת ד"ר נהאיה דאוד, מרצה בכירה לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון. "אף אחד לא השכיל לשנות את תבניות החשיבה הפטרנליסטיות כלפי החברה הערבית. משרד הבריאות מעדיף לתקשר עם מומחים שאין להם מומחיוּת בבריאות הציבור או הבנה תרבותית בחברה הערבית".

ההמלצות אינן מיושמות

פרופ' פהד חכים, מומחה לרפואת ילדים ומחלות ריאות, מנהל בית החולים האנגלי בנצרת, וחבר בוועדת הבריאות ובוועדה המייעצת למאבק בנגיף הקורונה במשרד הבריאות, טוען שהבעיה לא נעוצה רק בכך שלא מתייעצים מספיק עם אנשי רפואה מהחברה הערבית. "אנחנו בדיונים מתמידים בתוך הוועדה, אבל מרגישים שההמלצות לא יורדות לשטח במידה מספקת", אומר פרופ' חכים, אחד מאנשי המפתח בכל מה שנוגע לקורונה בחברה הערבית.

חכים חושב שיש חובה להקים מערך מידע אמין וזמין לציבור הערבי. "בכל יום אנחנו מקבלים מאות פניות בנוגע לבידוד או לחשיפה לחולים מאומתים", מספר חכים. "מוקד כזה אפשר להפעיל במגוון פלטפורמות, ולאייש אותו בסטודנטים ובאנשי רפואה מתנדבים. רבים ישמחו להתנדב, אך מערך כזה לא יתקיים ללא תקצוב והשקעה מצד משרד הבריאות"

מה מונע מההצעות שלכם להגיע לידי ביטוי? 

"ברגע שיש תג מחיר תקציבי להצעות, ההמלצות אינן מיושמות. אנחנו במלחמה שלא ראינו כמותה, ועדיין משרד האוצר מטרפד הצעות בשל חסמים בירוקרטים. כל המדינה סובלת מהמצב הזה, אבל החברה הערבית, שנמצאת במצב התחלתי של פערים ואי שוויון, סובלת פי כמה וכמה".

לא מנצלים את הידע הרפואי בציבור הערבי. פרופ' פהד חכים

לא מנצלים את הידע הרפואי בציבור הערבי. פרופ' פהד חכים

פרופ' חכים מצביע על עוד גורם שהיה יכול להביא למיתון ההתפרצות בחברה הערבית ולא נעשה בו שימוש מספיק. "הנתונים מראים כי ברבע מהמשפחות הערביות יש אדם אחד לפחות שעוסק במקצועות הרפואה", אומר חכים. "צוותים רפואיים הם סוכני שינוי ומודעות שאין כמותם, אבל הם בעצמם סבלו מחוסר בידע אמין, וחוסר יכולת להדריך את הציבור. לא חסרים פתרונות יצירתיים שהיו יכולים לנצל את הכוחות הרבים והמדהימים שיש בחברה הערבית".

פרופ' חכים מוסיף שאחת הבעיות היא החקירות האפידמיולוגיות וקטיעת שרשרת ההדבקה בחברה הערבית. הוא מספר שהציע להיעזר ב-60 סטודנטים מבית הספר לסיעוד בבית החולים האנגלי שהוא מנהל, אבל "חסמים בירוקרטיים" מנעו את יישום ההצעה. "אי אפשר לצפות מאחות יהודייה, שמתחקרת חולה קורונה, להבין מה זה 'חמאם' בחתונה ערבית ולקבוע מי צריך להיכנס לבידוד", אומר חכים. "כך גם כשמדברים על אזורים ושכונות ומקומות חשיפה בתוך הישובים הערביים הצפופים".

המציאו שהערבים מתביישים להיבדק

הסברה אמורה לשנות התנהגות ודפוסי חשיבה וליצור מודעות, אומרת ד"ר דאוד. לדבריה, הכשל בתחום הזה בחברה הערבית החל כבר בגל הראשון. "אנשים לא הצליחו למצוא מידע אמין על המחלה מטעם מערכת הבריאות ופנו לרשתות החברתית. לא מעטים אימצו תיאוריות ומיתוסים, כולל הכחשת המחלה ואמונות סתמיות בנוסח 'אנחנו חסינים'. העדר מידע והסברה הוביל רבבות לזלזל בגל השני".

יחס מתנשא. ד"ר נהאיה דאוד

יחס מתנשא. ד"ר נהאיה דאוד

ההידבקות הנמוכה בגל הראשון לא רק יצרה הטעיה ואדישות בקרב הציבור הערבי, אלא שימשה כתירוץ להמשיך להזניח את ההסברה, את האכיפה ואת הנגשת הבדיקות לקראת הגל השני. ההסברה הממשלתית בערבית התמקדה בבעיה שאינה קיימת כאילו "הערבים מתביישים להיבדק". הבעיה האמיתית היתה ונשארה העלאת המודעות, האיתור והנגישות לבדיקות.

הקמפיין הרציני הראשון שיצר משרד הבריאות בערבית, מספרת דאוד, היה בסוף אפריל. הוא היה מושקע בצורה סבירה, אבל הגיע רגע לפני הפסקת הסגר הכללי, כאשר המחלה החלה לדעוך בכל הארץ ולכן היה קשה להישמע למסרים שלו. מלבד זאת, הפתרון ההסברתי בקמפיין היה בנוסח 'תסעדו לבד בבית ותמסרו ד"שים לסבים וסבתות בשיחת וידאו'. מסר של פסח בלבוש מוסלמי. לא בדיוק מותאם למשפחות הערביות שגרות בדרך כלל אחת ליד השנייה, והילדים גרים עם הסבים והסבתות, מעליהם או בקרבתם.

השפה והמסרים של ההסברה הממשלתית לימדו לא רק על ריחוק, איחור או חוסר השקעה כלכלית מספקת, אלא על חוסר יכולת להתחבר עם הקונטקסט של הבעיה ועם ההתנהגות החברתית של קהל היעד.

מה שכן היה נוכח, ובשפע, בהסברה של משרד הבריאות בערבית הוא עשרות ראיונות ארוכים עם רופאים, אנשי ציבור. רובם ככולם מתישים לצפייה, לא מתוסרטים, לא מבוימים כראוי ולא מתאימים לצרכני מדיה של היום.

גם חלק ניכר מהרשויות המקומיות הערביות נכשלו בהסברה. כבר מההתחלה היה ברור שחלק מנטל ההסברה עבר לרשויות המקומיות ואף יועדו לכך תקציבים מיוחדים. אבל אף שבישובים מסוימים החלו לפרסם עדכונים יומיים ולבקש מהתושבים שיתגייסו להשתלטות על המחלה, רוב הרשויות נכשלו במשימה והסתפקו בחלוקת מזון לתושבים. ראשי רשויות פרסמו מצד אחד תחנונים וקריאות להישמע להנחיות ומצד שני הפרו אותן בעצמם.

בגל הראשון, בחברה הערבית חשבו שהם חסינים. מחסום בכניסה לדיר אלאסד (צילום: באסל עווידאת / פלאש 90)

בגל הראשון, בחברה הערבית חשבו שהם חסינים. מחסום בכניסה לדיר אלאסד (צילום: באסל עווידאת / פלאש 90)

על כל שני סרטונים בעברית, סרטון בערבית

עם רגיעת המגיפה בחודשי מאי ויולי, ההסברה בעברית לא נעצרה. שני קמפיינים הושקו במטרה לשמר ולתחזק את המודעות. אחד מהם, שהתייחס ללבישת מסכות ולפתיחת עסקים, עבר התאמה לערבית. השני, שהביא למסך מחלימים מהמחלה עם המסר החשוב של אנטי אדישות, שודר באופן נרחב לציבור בעברית, אולם לא נעשתה לו כל מקבילה בערבית. עם תחילת הגל השני, שודר עוד קמפיין רחב במדיה העברית, בכיכובו של השחקן ישראל קטורזה, שהתמקד בחבישת מסכות ולקיחת אחריות כלפי האחרים. גם למסר הזה לא יועד קמפיין מקביל לחברה הערבית.

הרושם הוא ההסברה הממשלתית לחברה הערבית אינה מותאמת להתפתחויות בשטח, כמו ההסברה בעברית, אלא קשורה יותר לחגים ומועדים בלוח השנה המוסלמי. כך לדוגמה יועד קמפיין קטן ודל השקעה לחג הקורבן, עם שני מסרים שונים ולא עקביים. גם תכנים אלו לא קודמו בצורה משמעותית, התואמת את האירוע או גודל האוכלוסייה.

לפי ד"ר דאוד, גם כשייצרו תכני הסברה, הגישה התאפיינה בהתנשאות ובהאשמת הקורבן, ובמיוחד בנושא החתונות

חלק מהכישלון ההסברה נובע מכך שלשכת הפרסום הממשלתית (לפ"מ) לא הצטיינה אף פעם ביכולת לשווק מסרים בערבית. היא מעסיקה מעט אנשי מקצוע ערבים, אין בה אף מנהל קמפיינים ערבי, וכל שירותיה בערבית מסופקים על ידי ספקים חיצוניים. ללפ"מ גם אין בסיס ידע עדכני מספק לגבי מפת המדיה בחברה הערבית. זאת כמובן בנוסף לפערים הגדולים בתקציבים המופנים לחברה הערבית לעומת מה שמופנה לחברה היהודית.

איש פרסום ותיק בחברה הערבית, שהעדיף להישאר בעילום שם, אמר כי הבעיה בהסברה לחברה הערבית לא נוגעת רק להשקעה הנמוכה ביחס להסברה בחברה היהודית. "ההסברה (בערבית, מ"נ) היא תמונת מראה לכאוס בטיפול במשבר בחברה הערבית כולה", אומר איש הפרסום. "אפשר לעבור ברחוב ולראות מסר אחד על שלטי חוצות, לשמוע מסר שני ברדיו, ולפגוש מסר שלישי או רביעי בדיגיטל או בטלוויזיה". לדבריו, ההתנהגות הזו נובעת מכך שאין אסטרטגיה או אסטרטג להסברה בחברה הערבית, ובכל פעם עובדים עם ספק אחר שיש לו חשיבה שונה, בנוסח של "כיבוי שריפות".

גם גטאס מסכים כי להסברה בערבית לא היה קו עקבי. "לא נכנסו אף פעם לעובי הקורה ולמהות הבעיה", הוא אומר. עכשיו, לדעתו, כעת המצב משתנה. "הגענו לנקודה רגישה, החברה הערבית החלה להקשיב, אסור לפספס את המומנט", הוא אומר.

כעת, סוף סוף, משודרים סרטונים בערבית כמו בעברית, שמסבירים מהי שרשרת הדבקה, או מהם חולים ללא תסמינים ולמה יש להישאר בבידוד, גם אם הבדיקות שליליות. בסרטונים האלה מככב פרופ' חכים עצמו.

ההתבטאות שלו על "]פיגוע" בחברה הערבית לא עזרה. פרויקטור הקורונה פרופ' רוני גמזו (צילום: אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

ההתבטאות שלו על "]פיגוע" בחברה הערבית לא עזרה. פרויקטור הקורונה פרופ' רוני גמזו (צילום: אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

השטן ושמו חתונות

נושא מרכזי שהוזנח על ידי ההסברה הוא החתונות. רק עכשיו, אחרי שהחתונות כבר פיזרו את הנגיף לכל עבר ברחוב הערבי, והערים והישובים הערביים נצבעו באדום כהה, נזכר משרד הבריאות להשיק קמפיין רדיו בערבית כנגד החתונות, שבו אנשי דת ורפואה משמיעים דברי הטפה, ללא סיסמה או מסר ברור המניע לפעולה.

די ברור שאיש במערכת הבריאות לא ניסה להבין את מהות החוויה הזו בחברה הערבית, את הקושי לא להשתתף בשמחת האחרים, ואת המשקל שהאדם הערבי מייחס לאירוע הזה – יום שבו מחזירים השקעה של שנים באירועים של האחרים. עבור משפחות ערביות לא פשוט לוותר על החתונה, במיוחד עבור מי שכל חייו הקריב את איכות חייו, תנאי מגוריו וחינוך ילדיו בשביל להיות חלק מקולקטיב מקומי, חמולתי ומשפחתי תומך, שמתבטא במלוא הדרו ביום הזה.

לכך צריך להוסיף את העובדה שהחתונות הן גם ענף כלכלי מקומי, עצמאי ומשמעותי. בזמן שענפים נסגרים והאבטלה דוהרת, הסכנה להידבק בקורונה נראית מחיר קל ביחס לעוני.

בהסברה של משרד הבריאות הופק ופורסם רק סרטון אחד שמתייחס לחתונות. הסרטון קידם מסר נכון המזהיר מפני חולים ללא תסמינים שיכולים להסתובב בחתונות. סרטון זה קודם פעם אחת ולא ברור עד כמה נחשפו אליו בחברה הערבית. אולם ניסיון של ממש לנסח מהלך הסברתי שיגרום לאנשים לצמצם או לדחות חתונות עדיין לא נעשה.

לפי ד"ר דאוד, גם כשייצרו תכני הסברה, הגישה התאפיינה בהתנשאות ובהאשמת הקורבן, ובמיוחד בנושא החתונות. למדינה קל לפטור את עצמה מאחריות למה שקורה בחברה הערבית, אומרת דאוד, וקשה לה להיפטר מתפיסות ביטחוניסטיות כשהיא מטפל בחברה הערבית. האמירה של הפרויקטור פרופ' רוני גמזו לגבי "הפיגוע" שמייצרת התחלואה בחברה הערבית בוודאי לא עזרה.

בינתיים, לאור הביקורת הציבורית החריפה בתוך החברה הערבית על החתונות, הן החלו להצטמצם, אבל מוקד ההדבקה עבר למערכת החינוך. פרופ' חכים אומר כי אם בתחילת המשבר שררה אשליה כי רק מבוגרים ובעלי מחלות רקע נמצאים בסיכון, כעת ההידבקות נמצאת בעלייה בקרב ילדים. לדבריו, זה הזמן לגייס את תחושות הפחד של ההורים.

אולם גם כאן, ההסברה הממשלתית בערבית נמצאת בפיגור. בעוד משרד החינוך השיק קמפיין בכיכובו של גיא זוארץ שמסביר כיצד צריך לחזור ללימודים, ההסברה לתלמידים ולמשפחות הערביות נעשתה רק באמצעות עלונים וחומרים כתובים.

"ההשקעה בהסברה בערבית זניחה לעומת העברית"

"גם עלינו מוטלת אחריות". איימן סייף, פרויקטור הקורונה בחברה הערבית (צילום: מקבולה נסאר)

"גם עלינו מוטלת אחריות". איימן סייף, פרויקטור הקורונה בחברה הערבית (צילום: מקבולה נסאר)

אחד הצעדים שפרופ' גמזו נקט היה מינויו של איימן סייף, לשעבר מנכ"ל הרשות לפיתוח כלכלי לחברה הערבית, לתפקיד יועץ הממשלה למאבק בנגיף הקורונה בחברה הערבית. סייף, שנכנס לתפקידו לפני פחות מחודש, מודה בפני "שיחה מקומית" ש"מבלי לראות מספרים ונתונים, אי אפשר להסתיר שההשקעה בהסברה בערבית זניחה ביחס להשקעה בהסברה בעברית", אבל כעת, לדבריו, "נעשים מאמצים ויש שיפור, וככל שהאירוע הזה ילווה אותנו, חייבים לאמץ אסטרטגיה רלוונטית, משכנעת וייעודית לחברה הערבית".

לא הייתה הסברה מספקת וייעודית בעניין החתונות למשל?

"הדבר לא מסתכם בהסברה. חייבים להודות שגם עלינו מוטלת אחריות. איבדנו את הרסן בעניין החתונות. גם אנשים בעלי מודעות גבוהה, שלא זקוקים להסברה מאף צד, קיימו חתונות המוניות שגרמו לעשרות חולים. לא הייתה הערכה מספקת לגודל ההתנגדות לצמצום החתונות".

חברים בוועדה המייעצת לחברה הערבית טוענים שההמלצות לא מיושמות. מה הטעם לקיום הוועדה?

"אנחנו מטפלים באירוע מורכב בתוך מערכת מורכבת. אני והצוות שלי (צוות של ארבעה אנשים בלבד כרגע, מ"נ) עובדים יום ולילה על מנת לעמוד בכל המשימות: מצד אחד מול כלל הגורמים הממשלתיים כגון פיקוד העורף, משטרה, משרד הפנים, רווחה ועוד, ומצד שני מול ראשי הרשויות, מומחים מתחום הרפואה, החינוך והעסקים כדי לשקף נכונה את מצבה של החברה הערבית. אני חייב לציין שעד כה זכיתי לגיבוי מלא של הפרויקטור פרופ' גמזו ושל הנהלת משרד הבריאות. לדוגמא, המלצתי לא להטיל סגר על כל הרשויות האדומות התקבלה ואושרה בממשלה. הלחץ של החרדים עזר מאוד במקרה הזה.

"גם מתווה החתונות שהצעתי התקבל ואושר בממשלה. אולם מתווה לבד לא מספיק. חייבת להיות במקביל אכיפה משמעותית. לצערי האכיפה בחברה הערבית לא הייתה מספקת. אנו נמשיך לפעול לסייע לחברה הערבית להתמודד מול המגיפה הקשה, אולם שום דבר לא יעזור אם אנחנו כחברה ואם כל אחד מאיתנו לא ייקח אחריות על עצמו ועל הסביבה שלו".

האשליה שיצרו הכספים שחילקה הממשלה

הביקורת העצמית של סייף על החברה הערבית אינה יוצאת דופן. למעשה זהו השיח השלט היום. ברור שהחברה הערבית אינה נקייה מאשמה, חוץ מהכשלים הרגילים, ייתכן שאחת הטעויות המרכזיות בחברה הערבית היתה שרבים קנו את האשליה שיצרו הכספים שהממשלה חילקה לציבור. זה גרם לרבים לראות את הקורונה באופן כמעט חיובי. "מתי קיבלנו כסף חינם מהמדינה?", שאלו רבים, "אנחנו רגילים רק לגזרות וקנסות".

הקורונה חידדה את הצורך בהסברה לציבור הערבי ובהידברות ובבניית אמון אתו. אבל יותר מכך: חברה למודת ניסיון כמו החברה הערבית, שחיה בצל אפליה ממסדית וגזענות, אמורה להפנים שאנחנו מדורגים בתחתית סדר העדיפויות של המדינה, ולהפנים את גודל המשבר הנוכחי, לפני שזה יהיה מאוחר.

א א א
ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
עונשים של קטיעת כפות ידיים למי שלא הפיק מספיק גומי. פסל של המלך ליאופולד השני מלך בלגיה בכניסה למוזיאון הממלכתי למרכז אפריקה (צילום מקוויקיפדיה, CC-BY SA 3.0)

עונשים של קטיעת כפות ידיים למי שלא הפיק מספיק גומי. פסל של המלך ליאופולד השני מלך בלגיה בכניסה למוזיאון הממלכתי למרכז אפריקה (צילום מקוויקיפדיה, CC-BY SA 3.0)

אנו, האפריקאים, רוצים שהפסלים של מי שטבח בנו ייפלו

ליאופולד מלך בלגיה שיעבד את קונגו והביא למותם של מיליונים. אין סיבה שאנחנו נמשיך לראות את הפסלים שלו ושל אחרים ששיעבדו את אפריקה. מנהיג בקהילה הקונגולזית בישראל כותב ל"שיחה מקומית"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf