פתיחת משפט השוטר שהרג את סלומון טקה: הנאשם הוצג כקרבן

משפטו של השוטר שירה והרג את הנער סלומון טקה נפתח היום בבית המשפט המחוזי בחיפה. הדיון עצמו היה קצר ודי טכני. כפי שקורה לא מעט, בא כוח הנאשם ביקש דחייה כדי לקבל מהפרקליטות חומרי חקירה שטרם קיבל. הקראת כתב האישום ותגובת הנאשם נדחו ויתכן שיוגשו בכתב, והנאשם לא יעמוד ובקולו יאמר מודה/כופר בכתב האישום. כתב אישום המרוכך מאד יש לומר. גרימת מוות ברשלנות במקום הריגה.

אבל הסיפור של הבוקר הזה הוא בניואנסים, ונדרשת אוזן מוזיקלית כדי להבחין בהם. נתחיל בזה שהנאשם הוכנס לאולם כדי שהצלמים יוכלו לצלמו, אם כי נאסר פרסום תמונותיו. יש לך משהו להגיד לבני המשפחה שיושבים כאן? אולי להתחרט? נשאל, אך הוא בחר להתעטף בשתיקה.

כשהצלמים סיימו, תפסה את מקומם סוללת שוטרים-חברים, שנעמדה מול הזכוכית בתא הנאשמים וחצצה בינו לבין האולם ולמעשה הסתירה אותו לגמרי מעיני הקהל, ובעיקר בני המשפחה, שרצו סוף סוף לראות את מי שירה והרג את בנם/אחיהם.

השופט, זיאד פלאח, דיבר מצד אחד על החשיבות של פומביות הדיון ועל זכות הציבור לדעת שגוברת על כל אינטרס, ומצד שני האריך את צו איסור הפרסום, שאוסר לפרסם את שמו ותמונתו של הנאשם. כלומר, המדינה על זרועותיה השונות שאמורות להיות נפרדות זו מזו, מאמצת את הנרטיב המשטרתי לפיו דווקא הנאשם האלים (שכזכור גם פיקד על צוות שירה והרג פועל פלסטיני שלא איים על איש בדירה בדרום תל אביב) הוא זה שנמצא בסכנה ומאוים, ומי שמאיימת היא הקהילה "המסוכנת" שנציגיה גם יושבים באולם. השופט איפשר את המחזה המטריד של סוללת שוטרים-חברים, שהתנהלה באולם כבשלה וביקשה לגונן על חברם שלא ייראה על ידי איש בקהל.

ניואנס מטריד נוסף היה האופן בו פתח השופט את הדיון באומרו שבאולם הזה יתקיים משפט צדק. תוך שהוא מישיר מבט למשפחה ולפעילים באולם, אמר פלאח, בציטוט חופשי: הפגנות לא משפיעות עלי, אלימות לא משפיעה עלי וגם תקשורת לא משפיעה עלי. אשפוט לפי הראיות בלבד. אם צריך להרשיע את הנאשם, ארשיע אותו, ואם צריך לזכות, אזכה. וגם במקרה של זיכוי זה עדיין יהיה משפט צדק ואין בכך כדי לפגוע במנוח. אני מתכוון לצאת לזירת הירי לפני תחילת העדויות להכיר אותה אגיע לשם עם המשטרה ועם הנאשם.

פלאח חזר על המסר הזה מספר פעמים במהלך הדיון הקצר והפנה אותו לקהל. בשלב מסוים קם אסף גובנה, קרוב משפחה של טקה, פנה לשופט ושאל מדוע הוא מפנה את הדברים האלה אליהם. לא אנחנו האלימים, אמר גובנה, לנו יש אינטרס מובהק שיתקיים פה משפט צדק. פעילים נוספים נסערים הביעו גם הם מחאה על הדברים. לאחר הדיון אמרו כמה מהם שהדברים מבטאים דעות קדומות כלפי הקהילה, הכביכול אלימה.

רגע לפני סיום הדיון פנתה גם אחותו הצעירה של טקה לשופט ושאלה מדוע אינו מורה לחומת השוטרים להתפזר ולאפשר לראות את הנאשם. "באתי לפה היום לראות ולהסתכל בעיניים של מי שרצח את אח שלי", אמרה האחות, "מדוע אתה מאפשר להם לעמוד כך?" בתחילה ביקש השופט "לשמור על השקט והסדר", אבל כשהאחות התעקשה, השיב השופט שבדיונים הבאים ידאג שזה לא יקרה.

עם סיום הדיון, התקרבה האחות בסערת רגשות לעבר תא הנאשמים בניסיון להציץ בפניו של הנאשם, אך נהדפה בבעיטה וחניקה על ידי אחת השוטרות בחומת המגן. לזכותם של מאבטחי בית המשפט ייאמר, שהם הגיבו ברגישות ולא ליבו את האירוע.

בחוץ התכנסו הפעילים ובני משפחה ושוחחו על המשך הדרך. ינסו להציג אותנו כאלימים, אמר גובנה, קרוב המשפחה של טקה, אסור לנו לתת להם את זה. רבים מהם הביעו מחאה על כך שההודעה על הדיון הגיעה גם למשפחה וגם לפעילים ברגע האחרון. זה חלק מהיחס המזלזל במשפחה ומאי הרצון שלהם שנהיה כאן, אמרו פעילים.

"לא באתי לכאן לבקש את הידיים של השוטר וגם לא את הרגליים שלו. באתי לבקש שייעשה כאן צדק", אמר באצילות וורקה טקה, אביו של סלומון, והודה לעשרות שבאו לחזק אותו.

גילי, חבר ופעיל, סיכם: "הרגשות מעורבים. מצד אחד, הדברים המטרידים הרגילים שאנחנו נתקלים בהם כל הזמן: דעות קדומות, כתב אישום מרוכך, התנהלות השוטרים באולם, הפיכת הנאשם לקרבן טעון ההגנה. אבל מצד שני, זה שבכלל מתקיים משפט ויש כתב אישום זו התקדמות, וזו תוצאה של המאבק. כמה חודשים קודם נרצח בבת ים בנסיבות די דומות יהודה ביאדגה, קרבן אחר של שוטר אלים, ושם התיק נסגר בלי כתב אישום ועם ניקוי השוטר מכל חשד".