newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מאות פלסטינים בבקעה עומדים בפני גירוש: "רק רוצים לחיות"

שלוש מאות פלסטינים, תושבי עין אל חילווה ואם אל ג'מאל נדרשו לפנות תוך שמונה ימים את כל רכושם מהמקום בו גרו כל חייהם. לאן הם אמורים ללכת? לשאלה הזו הצו עליו חתום האלוף רוני נומה לא מציע תשובה. בינתיים הם מחכים לגשם שלא בא. דיווח בתמונות

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כתבה: קרן מנור

הם עומדים בפני גירוש מבתיהם, אבל כמעט כל אדם שפגשנו בביקור שלנו בקהילת עין אל חילווה בבקעת הירדן, שאל אותנו קודם כל אם "יש חדשות מהגשם?". החקלאים והרועים בעין אל חילווה וביישוב הסמוך אום ג'מאל מודאגים. אמצע נובמבר, וללא גשם עדרי הבקר, הצאן, התרנגולות ושאר החיות אשר הם מגדלים מתחילים למות מרעב. אין מים לשתות והאדמה היבשה לא מספקת אוכל למרעה. הקהילה הקטנה, שכמובן אינה מחוברת למים זורמים, תלויה בגשם לגידולים חקלאיים אשר מספקים מעט אוכל להם ולמשק החיות שלהם.

עין אל חילווה, בקעת הירדן, 16 בנובמבר 2017. סה"כ כ-300 אנשים על כ-5000 החיות שברשותם, מקהילת עין אל חילווה ואום ג'מאל, עומדים בפני סכנה מיידית של גרוש בכפייה. (צילום: אקטיבסטילס)

כיוון שרוב שטחה של הבקעה מוגדר כשטח אש, שמורת טבע או שטח בטחון של התנחלויות, נאסר עליהם להסתובב כמעט בכל מקום, או שיסתכנו בהחרמת טרקטורים וחיות על ידי הצבא. לנביעות המים הקרובות לבתיהם הם לא יכולים להתקרב בגלל נוכחות של מתנחלים וצבא. האבסורד מגיע לשיאו, כך מספרים התושבים, במקרה של צינור המים של מקורות שעובר סמוך ליישוב ומזרים מים להתנחלויות באזור. הצינור דולף, אך אם יעזו להתקרב עם עדריהם אל המים האסורים יסתכנו בהחרמת רכושם. במציאות של הכיבוש עדיף שיתבזבזו מים מאשר שירוו את האוכלוסיה הלא נכונה. לפלסטינים נותרות שתי אפשרויות: להתייבש או לשלם 120 שקל לארבעה קוב מים שהם מביאים מהכפרים ברדלה או עין אל בידה הסמוכים – כמעט פי חמש ממה שמשלמים תושבי ההתנחלויות, ופי 15 ממה שמשלמים חקלאים ישראלים לקוב מים לשימוש חקלאי.

"קשה לחיות מהחיות. המצב של האנשים פה קשה", אומרים לנו בני משפחת דראגמה איתם סיירנו במקום. אז ממה חיים האנשים? שאלנו, "הרבה עובדים בהתנחלויות בבקעה, בעיקר במטעי התמרים, תמורת 50-70 שקל ליום עבודה של שמונה שעות".

> לעמוד בצפירת יום השואה עם רועים פלסטינים בארץ המתנחלים בבקעה

ילדי בני משפחת דראגמה עומדים ליד בטונדה אשר מוקמה מחוץ למאהל המשפחתי, אשר מכריזה על השטח כשטח אש אשר הכניסה אליו אסורה. בשנת 2009 הציב הצבא מחוץ לעשרות קהילות בבקעה בטונדות מעין אלו. (צילום: קרן מנור/אקטיבסטילס)

ילדה מתהלכת בין עדר כבשים בקהילת עין אל חילווה, בקעת הירדן, 16 בנובמבר 2017. (צילום: קרן מנור/אקטיבסטילס)

אבל עדרי הבקר הכחושים, החיות המורעבות, והמחסור במים ובפרנסה הם לא הדאגות היחידות של משפחת דראגמה. ביום חמישי, ה-9 בנובמבר, הגיעו חיילים והניחו על צד הכביש של מתחם המגורים של המשפחה "צו בדבר מבנים בלתי מורשים", אשר לו מצורפת מפה עם תצלום אוויר בו תחומים בקו הכפרים עין אל חילווה ואום ג'מאל הסמוך. בשטח המסומן חיות כ-30 משפחות, סך הכל כ-300 אנשים יחד עם כ-5000 חיות, אשר צו הפינוי חל עליהם.

הצו, שנחתם ב-1 בנובמבר על ידי האלוף רוני נומה, מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, מורה לכל תושבי השטח להוציא את רכושם בתוך שמונה ימים מהתאריך המצוין. איך זה מסתדר עם העובדה שהצו הונח לצד הכביש רק שמונה ימים לאחר חתימתו? זה לא!

משפחת דראגמה מספרת כי היא חיה בשטח הזה מאז 1967, וכי גם לפני כן חיו באזור. הם מראים לנו מסמך חתום על ידי ממשלת ירדן עם שמו של סבם כבעלי הקרקע. שאר השטח הנכלל בצו הפינוי, סך הכל כ-550 דונם, הינו בבעלות פרטית פלסטינית או בבעלות הכנסייה הלטינית. לאן אמורים האנשים המגורשים בכפייה ללכת? לזה לא מציעים הצו או ממשלת ישראל תשובה.

> עשרות תושבי בקעת הירדן פונו מבתיהם השבוע לטובת אימונים צבאיים

למים אשר דולפים מהצינור הזורם להתנחלות לא מורשים התושבים הפלסטינים להתקרב. במקום נותרות בפניהם 2 ברירות- להתייבש או לרנות 4 קיוב מים ב- 120 ש"ח מהכפרים הסמוכים. עין אל חילווה, בקעת הירדן, 16 בנובמבר 2017. (צילום: קרן מנור/אקטיבסטילס)

קדרי דראגמה, אחד מ-300 תושבי עין אל חילווה ואום ג'מאל שעומדים בפני גירוש מבתיהם (קרן מנור/אקטיבסטילס)

קדרי דראגמה, אחד מ-300 תושבי עין אל חילווה ואום ג'מאל שעומדים בפני גירוש מבתיהם (קרן מנור/אקטיבסטילס)

זו לא הפעם הראשונה בה עומדות משפחות פלסטיניות בבקעה בפני איום הגרוש והנישול, אך זו הפעם הראשונה שבה משתמש הצבא בצו זה, הנקרא גם "צו תיחום", על פלסטינים. במקור נוסח הצו בשנת 2003, למרבה האירוניה, על מנת לאכוף בניית מאחזים יהודים בלתי חוקיים. איך שגלגל מסתובב לו. שימוש בצו הזה נגד האוכלוסייה הפלסטינית מאפשר גרוש מהיר, רחב היקף וקל יותר מבחינה משפטית וביורוקרטית לרשויות הישראליות, כיוון שהוא מתייחס לקהילות שלמות ללא צורך באכיפה פרטנית לכל מבנה – כפי שנעשה עד עכשיו על ידי המנהל האזרחי.

כשבממשלה עוסקים במרץ בהכשרת מאחזים לא חוקיים ובחקיקות אשר הופכות גזל אדמות להליך חוקי, אין להתפלא כי חוקי האכיפה על בנייה לא חוקית ישרתו בדיוק את אותה אוכלוסיה מועדפת. ההתנחלות משכיות, אשר הוקמה בשנת 2006 על מנת לתת מענה מגורים למפוני גוש קטיף, משקיפה ממרום מושבה על הכפרים המיועדים לגרוש. מצפון ומדרום לכפרים אלו עדיין עומדים על תילם הגאה שני מאחזים בלתי חוקיים – גבעת סלעית ואום זוקא, אשר ממשיכים להתרחב למרות צווי הפסקת עבודה ואשר יושביהם נוהגים להתעמר ברועים הפלסטינים ולהצר את צעדיהם.

"אנשים פה, לא מעניין אותם פוליטיקה. הם רק רוצים לחיות" אומר לנו בן משפחת דראגמה. אבל למרבה הצער, לפוליטיקה תפקיד מכריע באפשרות לחיות. בעיקר אם אתה פלסטיני.

> ביתו של תושב עארה בסכנת הריסה בגלל כביש שלא ייבנה

"קשה לחיות מהחיות. המצב של האנשים קשה פה". קהילת עין אל חילווה, בקעת הירדן, 16 בנובמבר 2017. (צילום: קרן מנור/אקטיבסטילס)

לפני ימים אחדים נעשה שוב שימוש באותו "צו תיחום", גם הפעם חתום על ידי האלוף רוני נומה, נגד קהילת ג׳אבל אל באבא שבשטח E1 בין ירושלים ליריחו. נראה שנמצאה שיטה שתחליף את צווי ההריסה של המנהל האזרחי, שניתנים למבנים ספציפים, לדרך בה ניתן לגרש קהילה שלמה ממקומה.

מעל ל-1,300 ישראלים כבר חתמו על עצומה באתר "זזים" הקוראת לנשיא רובי ריבלין לעצור את העוול ואת הגרוש של 300 תושבי אום ג'מאל ועין אל חילווה מבתיהם.

מנכ"ל בצלם, חגי אלעד, מסר בתגובה לצווים החדשים "יחד עם צווי אלוף הפיקוד בבקעת הירדן ובג׳אבל אל באבא אנו עדים לשלב חדש במהלך האלים של ישראל שמטרתו גירוש הפלסטינים משטחי סי. כך בבקעת הירדן, כך ממזרח לירושלים וכך בדרום הר חברון. בכל אחד ממקומות אלו, לא ניתן לכסות על העובדה: גירוש בכפייה מהווה פשע מלחמה".

> סרבן מצפון בדרך לכלא הצבאי: "סירוב הוא תרומה לחברה"

מהדי דראגמה מציג את תעודת הקושן על האדמה, חתומה ע"י ממשלת ירדן ונושאת את שמו של סביו (צילום: אקטיבסטילס)

באמצע נובמבר, ללא גשם, מתחילות החיות למות ברעב. ברקע- קהילת אום ג'מאל, בקעת הירדן, 16 בנובמבר 2017. (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
בתפקיד גדעון האוזנר. איתמר בן גביר (יונתן זינדל / פלאש 90)

איתמר בן גביר בדיון על פסילת ח"כ היבא יזבק, ב-29 בינואר 2020 (יונתן זינדל / פלאש 90)

הדיון המטורלל בפסילת יזבק: בן גביר בתפקיד התובע של אייכמן

נציגי הרשימות שחתומות על בקשת הפסילה התחרו זה בזה בתמהיל של פשיזם, גזענות ופורנוגרפיה של מוות ושכול. יזבק שמרה על קור רוח, ואמרה: "אני בוחרת לקיים שיח, לשמוע ולהשמיע, וכן, גם להסביר". דבריה, כצפוי, נפלו על אוזניים ערלות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf