עדות ממאחז הבלאדים: "מתנחלים תקפו אותנו. השוטרים ביקשו שנצלם"
השנאה שחווינו כשהגענו ללוות רועי צאן פלסטינים ליד מאחז הבלאדים הפתיעה גם אותי, פעיל תעאיוש שרגיל לרדיפה ואלימות. הותקפנו באלות ואבנים, השוטרים ידעו, ולא עשו דבר. כל עוד הרועים לא יכולים לצאת עם העדרים שלהם בבטחה, אנחנו נהיה שם. בואו גם
כותב אורח: גיא הירשפלד
עוד מעט אני סוגר כבר עשור של פעילות, במהלכו עברתי לא מעט עם חברי "תעאיוש". מהר מאד הבנתי שהמדינה שלי נשלטת על ידי חבורה של אנשים משיחיים, קיצונים ואלימים שמטרתם היא הקמת מדינת יהודה, ושכל המערכת "הדמוקרטית" משרתת אותם בלי לשאול שאלות.
בשנים האלו סבלנו, פעילי תעאיוש, מעיכובים, מעצרים, הטרדות – וכן, גם מאלימות שהופנתה כלפינו ברמות שונות. כבר חשבתי שראיתי הכל בכל הנוגע לשיתוף הפעולה בין המערכת "הדמוקרטית" לבין הימין הקיצוני והמשיחי, אבל אז באו אירועי יום שישי האחרון והמפגש עם חבורת הטרוריסטים היהודיים ממאחז הבלאדים, הסמוך להתנחלות כוכב השחר.
לפני למעלה משנה התמקם שוב מאחז הבלאדים ליד ההתנחלות כוכב השחר, שנמצאת במעלה ההר שלמרגלותיו יושב הכפר הפלסטיני עין אל-עוג׳ה. מזה עשרות שנים יוצאים הרועים עם עדריהם לרעות במעלה ההר. אלא שכמעט מיד לאחר שהגיעו "הבלאדים" לאזור הם החלו לסבול מאלימות פיזית ומגניבה של כבשים. תלונות הוגשו במשטרת ישראל, אך כמובן שלא נעשה כלום בעניין. ואכן, הרועים לא עמדו באלימות שהופנתה כלפיהם והפסיקו לרעות על ההר, מקום פרנסתם.
> מקדשים את השבת: כנופיות מתנחלים תקפו את הכפרים עוריף וחווארה
וכאן הגיעה הפנייה אלינו, חברי תעאיוש, לבוא וללוות אותם במרעה. בשישי שעבר, לאחר כמה פגישות היכרות, הגענו לליווי ראשון במקום. התחלנו בטיפוס במעלה ההר (למיטיבי לכת בלבד) ביחד עם שלושה עדרים. בשלב מסוים הבנו שאנחנו מתוצפתים על ידי שבעה מהחבר'ה במאחז. הודענו למשטרת ישראל על המצב ועל כך שיש לנו חשש שתופעל במקום אלימות, ביקשנו שיגיעו למקום והמשכנו בדרכנו למעלה. לאחר כשעה של טיפוס ושהייה במרעה הבחנו בחבורה של כ-15 רעולי פנים יהודים שהיו חמושים באלות – שיורדים בריצה לכיוונינו (מחזה לא כל כך נעים). הודענו שוב למשטרת ישראל ונעמדנו בשורה ישרה מולם (הם היו במרחק של כ-200 מטר מאיתנו). לאחר כחצי שעה צעקו מכיוון המאחז "משטרה", והכנופיה התפזרה לכל עבר. על ההמשך בוודאי שמעתם – הם רגמו באבנים חיילים שבאו לכיוונם.
במהלך השבוע האחרון היינו בקשר עם המשטרה והסברנו שגם בשישי הזה נגיע למקום כדי ללוות ולהגן על הרועים, מהסיבה הפשוטה שאלו שטחי המרעה של הפלסטינים ושאין שום סיבה חוקית שאמורה למנוע זאת. בתגובה – אחד מגורמי הביטחון הגיע לביקור אצל משפחות באזור והסביר שעדיף להן לא לעבוד איתנו. (אנחנו דווקא נשמח אם גורמי הביטחון יעשו את עבודתם ללא צורך בנוכחותנו, כך שהרועים יוכלו לרעות בלי הליווי שלנו).
המדינה משתפת פעולה עם התוקפים
אתמול בשעות הבוקר הגענו למקום. היינו 12 פעילים. עוד בדרך לשם העברנו הודעה למשטרת ישראל וביקשנו שידאגו שלא יהיה מגע בין חבורת הטרור של מאחז "הבלאדים" לבינינו. התחלנו את הטיפוס במעלה ההר וגם הפעם, לאחר כשעה של טיפוס, ראינו שמתצפתים עלינו. המשכנו לטפס והודענו שוב למשטרה. הגענו לפסגה הראשונה והתמקמנו שם עם העדרים. על הפסגה ממול התאספו לאט לאט עוד אנשים מהמאחז. לאחר כחצי שעה נוספת ראינו כ-15 רעולי פנים, חמושים באלות ואבנים, יורדים לכיוונינו. צריך להבין – רק ההליכה הזו לוקחת כרבע שעה. שוב הודענו למשטרה שצפויה להיות תקיפה. הם, מצידם, ביקשו שננסה לתעד טוב את האירוע.
ברגע אחד חבורת הטרור החלה לרוץ לכיווננו בצעקות מטורפות, ותוך כדי זריקת אבנים. הם רצו עלינו ותקפו בסלעים ובאלות, ממש כמו חיות טרף – מכים ומרביצים. בכל שנות הפעילות שלי לא ראיתי ולא חוויתי שנאה וטירוף כאלו. ולחשוב שזה מגיע ממאחז של כוכב השחר, התנחלות שנחשבת למיינסטרימית וממנה יצא מפכ"ל המשטרה אלשיך.
צפו בכנופיית הבלאדים תוקפת את פעילי תעאיוש:
זה היה יכול להיגמר הרבה יותר גרוע כי לא היה מי שיעצור את חיות הטרף האלו. מספר פעילים נפגעו בהתקפה הברוטאלית הזו. הזמנו אמבולנס והתחלנו לרדת חזרה לכפר. למטה חיכו לנו אמבולנס צבאי, אזרחי וניידת משטרה. פעיל אחד פתח את הראש ונזקק לתפרים. פעיל נוסף שבר את היד בשעה שהגן על ראשו מפגיעת האלה. פעיל אחר נזקק לתפרים בידו ועוד מספר פעילים נפגעו ממכות יבשות.
אבל הסאגה עם הטיפול הכושל של המשטרה לא נגמרה שם – בשלב מסויים שוטר הודיע לפעילים פצועים אשר לא רצו ללכת מיד להתלונן בתחנת המשטרה שהם מעוכבים. בסוף הם ירדו מזה, אך דרשו שנסע ישירות למשטרת בינימין כדי להגיש תלונה, מאחר ולטענתם יש להם עצורים. למרות הפציעות ולמרות שאנשי הרפואה במקום המליצו לפצועים לגשת לקבל טיפול רפואי בהקדם, נסענו כולנו לתחנת המשטרה.
הגענו למשטרת בנימין והפלא ופלא – גילינו שלאף אחד שם לא היה מושג על מה אנחנו מדברים והם לא היו ערוכים. עזבנו את המקום ללא הגשת תלונה.
לגבי התנהגות כוחות הבטחון – פשוט אין לי מילים. הם ידעו ולא עשו כלום, או שאולי קיבלו הוראה לא לעשות כלום. לגבי ההמשך, כמו שכתב אתמול יפה חגי מטר: "ואל תחשבו שזה אומר שהם לא יחזרו שבוע הבא". אנחנו חוזרים. ואל תגידו שם במשטרה שלא ידעתם, הנה אתם יודעים. ונחזור גם בשבוע שלאחריו, וזה שאחריו, עד שמישהו יעשה את העבודה שלו, השקט יחזור לאזור והרועים יחזרו לאדמתם.
בשביל זה אנחנו צריכים אתכם איתנו, כל מי שמאמין במאבק לא אלים מוזמן. כחברי תעאיוש אנחנו דוגלים בעמידה נחושה ואיתנה, אך ללא הפעלת אלימות. מי שמעוניין יכול לפנות אלינו דרך דף הפייסבוק שלנו, או לפנות אליי באופן פרטי.
המאבק הנוכחי הוא בהחלט קרב חשוב במאבק על דמותה של המדינה הזו. אנשי מאחז הבלאדים קשורים לעוד מקרי אלימות, השחתות ושריפות. אלו האנשים שחיים ומאמינים בתורת המלך. עצוב שהמדינה בחרה גם אתמול לתמוך ולשתף פעולה עם חבורת הטרור הזו.
גיא הירשפלד הוא ירושלמי פעיל תעאיוש. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן