סרבן ראשון מול ממשלת בן גביר

"אני קורא לאנשים לבחון את המציאות, להסתכל על מה שקורה, להבין את ההשלכות של מה שהם עומדים לעשות ומה המשמעות של התפקידים שלהם הצבא, לא רק להם אלא לצד השני. מה זה אומר לתצפת על אנשים באופן קבוע, לעצור אנשים וילדים בבתיהם, לאבטח התנחלות או לפנות כפר", כך אמר הסרבן יובל דג, בן 20 ממושב בדרום, בראיון לקראת כניסתו לכלא.

ביום שני הגיע דג לבקו"ם והודיע על סירוב בשל התנגדותו לכיבוש ולאפרטהייד. הוא נשלח למעצר, ולמחרת נשפט לעשרה ימי מאסר. אם לשפוט לפי ארבעת הסרבנים ששוחררו לאחרונה מהצבא, לאחר שריצו יותר ממאה ימים בחמש תקופות כליאה, דג עומד בפני חודשים ארוכים של מאסר מתגלגל.

בחצי שנה האחרונה פגשתי את דג פעמיים. הפעם הראשונה היתה לפני כארבעה חודשים, בסוף נובמבר, אחרי הבחירות ולפני שהוקמה הממשלה הנוכחית. מכיוון שדג ערער על החלטת ועדת המצפון לדחות את בקשתו לפטור, גיוסו נדחה לשבוע זה. נפגשנו פעם נוספת בסוף השבוע האחרון, לקראת כניסתו לכלא.

הפגישה השנייה עם דג סיפקה הצצה לשינוי שחל בחודשים שחלפו, שבהם ניצתה המחאה ההמונית נגד ההפיכה השלטונית, וגם הסרבנות הפכה לאקט לגיטימי בעיני רבים במיינסטרים, ולכל הפחות נמצאת כיום בלב השיח הציבורי.

"התגובות לחלוטין התרככו", אומר דג. "כשאני מצהיר שאני מסרב, אני מרגיש שיש יותר תמיכה. גם בגוש נגד הכיבוש רואים הרבה יותר אנשים שהולכים להפגנה המרכזית עם דגלי ישראל, ואומרים 'כל הכבוד, נכון מאוד, אנחנו איתכם'. מכר שמתגייס עכשיו לחובלים אמר לי, 'אני איתך במאה אחוז', לאור האירועים האחרונים. גם בי זה הפיח רוח חדשה. אחרי פרסום תוצאות הבחירות החלטתי שאני לא מערער על החלטת הוועדה, אלא הולך עם זה. הבנתי שאני עומד לצאת עם זה ציבורית".

למה את חושב שזה קורה, השינוי הזה ביחס לסרבנות?

"דברים צפו על פני השטח, עם מה שהיה בחווארה, דברים שתמיד היו שם, אבל עכשיו זה כל כך בוטה ולא מתנצל. נהיה ברור לכולם שיש קשר יותר עמוק בין מדינת ישראל למדיניות הכיבוש, להשלכות בשטח, למתנחלים ולצבא. יש תמונה אחת גדולה שמתפקדת ביחד.

"עכשיו יש דוגמה מוחשית למה שהממשלה מאפשרת, למה היא נותנת יד וממה היא מורכבת. בהפגנות צועקים 'איפה היית בחווארה?', פתאום אנשים מדברים על פלסטינים באמצע תל אביב. אישית, במחאה נגד הרפורמה השתתפתי בגוש נגד הכיבוש. בהתחלה אמרו שזה פוגע במחאה, ושאלו למה אני שם. מבחינתי, אחד הדברים שעושה הגוש הזה הוא לא לאפשר לשיח הפלסטיני להיעלם. עכשיו הממשלה והצבא דאגו להחזיר אותו אל פני השטח".

"אני לא חושב שיש מקום לשנות מבפנים"

דג, שסיים שנת שירות במסגרת טיפול בחיות בר, החליט לסרב כשהיה בעיצומו של התהליך לקראת הגיוס. הוא מלווה על ידי רשת מסרבות. "ההחלטה שלי התקבלה במקביל להליכי הגיוס, אחרי הצו הראשון. הייתי בגיבוש חובלים. חיפשתי תפקידים שמתאימים לי, כביכול. באיזשהו שלב הלכתי לכיוון של סירוב סלקטיבי, אבל הבנתי שזה רק תירוץ מול עצמי. אני בא מבית של שמאל-מרכז, עבודה-לפיד".

מה היה התהליך שהוביל אותך לסרב?

"צפיתי באינטרנט בגיבור הסברה בארה"ב בשם רודי (רוכמן; א"ז), שהולך להפגנות פרו פלסטיניות ומתעמת איתם. כל הזמן היתה לי נטייה לחשוב שגם הצד הפרו-פלסטיני מעלה טענה נכונה, אבל הייתי אומר, 'כן, אבל', חוויתי אז ש'אנחנו' בצד הנכון. באיזשהו שלב שאלתי את עצמי מה קרה לי, שבאינטרנט אני מתעצבן ונעלב מדברים שהם אמת, שהם נכונים, רק כי הם נאמרו נגד המדינה שלי.

"זו כאפה. זה מערער על רכיב מסוים בזהות. ציונות אף פעם לא היתה רכיב משמעותי בזהות שלי, אבל ראיתי את עצמי כישראלי גאה. כשהזהות שלך כל כך טעונה, כי ישראל זה טעון, כל פעם שמישהי מותחת עליך ביקורת זה פוגע בך. אבל כשמישהו אומר אמת וזה פוגע בך, באותו רגע אתה אומר, 'אני לא אוהב את מה שנהייה ממני', את זה שאני עומד מאחורי דברים ומגן על דברים שלא מייצגים אותי.

"זה גורם לתחושת חלחלה, להבין באיזו מציאות גדלת. אחרי יותר מעשור במערכת החינוך, זאת התוצאה. בשום שלב לא פיתחתי חשיבה ביקורתית, אלא רק קיבלתי צד אחד של הדברים. למזלי, בבית הספר שלי היה מורה להיסטוריה שדיבר על 'פעולות התגמול' של שנות ה-50 וה-60, ועל דברים אחרים שהושתקו. זה תרם.

"בסוף אתה מבין שאתה חי בבועה שלא מאפשרת לשום דבר אחר להיכנס. כל מילה שאתה שומע טעונה. למשל, אתה שומע שחיילים בשטחים 'נרצחים', אבל חייל בשטחים לא יכול להירצח, הוא נמצא בחזית, הוא נהרג בעת מילוי תפקידו. ואתה לא שומע מילה על פלסטינים שנהרגים, מילה על פינויים. מבחינתך תמיד יש שקט, ומדי פעם הפלסטינים 'מתעצבנים' ויוצאים בגל פיגועים. זאת לא המציאות. אתה חי במרכז הארץ בזמן שבגדה המערבית יש לחימה. אני גר קרוב יחסית לגדר, וקולט שאנשים במרחק של 10-20 ק"מ ממני חיים במציאות כל כך שונה.

Watch: Israeli youth Yuval Dag speaks at the “anti occupation block” in Tel Aviv on Saturday.
Today, he refused to join the Israeli army, and was sent to detention @Mesarvot_ pic.twitter.com/lJkmFImjWb

— Oren Ziv (@OrenZiv_) March 20, 2023

"יצרנו לעצמנו שפה ותקשורת שנועדו להציג אותנו תמיד כצד הצודק והפגוע. באמת שכל מה שצריך לעשות זה לצאת מערוצי התקשורת האלה, ולעבור לערוצים אחרים, יותר מקומיים ועממיים, שמתעדים את המציאות. אדם שמצלם כשמפנים לו את הבית ומפרקים לו את בית הספר, איך תגיד שזו פרופגנדה? אנשים אומרים, 'אבל לא ראיתי את זה בחדשות'. ברור שזה לא בחדשות, אבל זה קורה".

איך קיבלת בסופו של דבר את ההחלטה לסרב וללכת לכלא?

 "הגעתי לנקודה שבה העמדות שלי לא מאפשרות לי לעשות את זה, שלא אוכל להיות חייל טוב. אני לא חושב שיש מקום לשנות מבפנים, והחלטתי שאני לא צריך להתגייס. אחרי שהניסיון לצאת על סעיף מצפוני נכשל, התלבטתי אם לערער על החלטת הוועדה (ועדת המצפון; א"ז). ואז תוצאות הבחירות נתנו לי חיזוק והחלטתי לא לעשות את זה. בסופו של דבר הרגשתי שיש לי את היכולת לשבת בכלא, בתור אקט מחאתי, אולי הכי עוצמתי שמלש"ב (מועמד לשירות ביטחוני; א"ז) יכול לבחור בו. אז אם יש לי את היכולת הזאת, מן הראוי שאעשה את זה ואשלם את המחיר".

מה המסר שלך לצעירים אחרים שנמצאים לקראת גיוס?

"אנחנו פשוט כל כך מובנים לעבור את התהליך הזה בלי שום מחשבה, וחושבים בכיוון של 'מה השירות הכי משמעותי' או 'מה השירות הכי מעניין'. אבל אנחנו צריכים לצאת מהמסגרת הזאת, שתקשורת המיינסטרים הישראלית מציגה, להיחשף למה שקורה בשטח, ולעשות הערכה מחדש האם אני מוכן לקחת בזה חלק, האם אני מעוניין לענוד את סמלי הארגון שמבצע את כל זה? צריך להבין שאי אפשר לשנות מדיניות פוליטית מבפנים, כי חייל מנומס במחסום הוא עדיין חייל במחסום, מעצר הוא מעצר וכו'. יש דרכים הרבה יותר משמעותיות לתרום".

מה דעתך על הסרבנים החדשים שהודיעו שיסרבו בגלל ההפיכה המשטרית?

"אני חושב שההבנה שיש לצבא משמעות פוליטית היא כשלעצמה חשובה מאוד. חשוב שזה עלה לשיח, זה כבר חיובי. זו גם הזדמנות לקחת את זה למקום שמבין שיש פה משהו מהותי שהוא בעייתי. בסופו של דבר, אני חושב שזה חיובי להפעיל כוח על הצבא כדי לגרום לו לשנות את המדיניות שלו או של המדינה, לא משנה מי עושה את זה.

"מצד שני, הסרבנות הזאת לא באה מאותו מקום כמו שלי, ולא כדי להשיג את אותה מטרה. היא לא מנסה לשנות, אלא לשמר את המצב הקיים. אסור לתת לזה לבוא על חשבון מה שאנחנו כתנועה נלחמים עליו, שזה על הדברים העמוקים – דמוקרטיה לשני הצדדים, סיום הכיבוש. גם כשפשיסטים לא מכהנים כשרים בממשלה, זה לא אומר שלא קורה שום דבר בשטחים. קורים דברים, אבל בשקט. אם הקצנה בבוטות הפעולות של ישראל בשטחים יכולה להיות פלטפורמה לשיח עם כלל הציבור, בעיקר השמאל הציוני והמרכז, אולי זה יעזור להסיר את הטאבו סביב הנושא, ולהציג סרבנות כאופציה אפשרית, גם אם לא מדובר באותו סוג של סרבנות".

בחודשים שעברו מאז שתאריך הגיוס שלך נדחה, השתתפת במחאות בגדה ובירושלים. איך זה השפיע עליך?

"ראיתי באופן הרבה יותר חד משמעי שאין פה ניסיון לשמור על הביטחון, אלא רק לשמור על סטטוס קוו שמועיל לאג'נדה מאוד מסוימת. הבנתי שהצבא הוא כוח שיטור, גוף פוליטי, ועד כמה אנשים שנכנסים לגוף הזה נעלמים בתוכו. יצא לי להיתקל במג"בניקים שהתייחסו בצורה גרועה למפגינים, ואז חטפו על הראש יחס דוחה מהמפקד שלהם. אני לא מסוגל ולא מצליח לראות טוב במערכת הזאת, רק מבין עד כמה רקוב ואבסורדי מה שהולך שם".

לדעתך, ההחמרה המסוימת כלפי ארבעת הסרבנים שסירבו יחד היא תוצאה של החשש בצבא מגל סרבנות?

"אני חושב שהדבר שהכי מעודד אקטיביסט זה לקבל תגובה ממי שהוא פועל נגדו. כשהצבא נותן 45 יום ברצף (ימי מאסר; א"ז) זה אומר שזה מטריד אותו, לוחץ על נקודה כלשהי. מצד אחד, זה גורם לחשש שלי יהיה יותר קשה, אבל גם מחזק במידה מסוימת".

קיבלת טיפים מארבעת הסרבנים לקראת הכניסה לכלא?

"כן, המליצו לי למשל להביא שקיות, כי הקיטבגים שמקבלים שמנוניים, וכדי שלא הכל יתלכלך ויישאר מסודר צריך שקיות. דיברנו על זה הרבה. הספקתי כבר להיערך לכלא פעם אחת, לפני שדחו לי את הגיוס".

 

**הטקסט נערך לאחר הפרסום לעדכון גזר הדין