סדרה חדשה מביאה גיבורות שוליים ערביות למרכז הבמה

גלריה מרהיבה של נשים מעוררות השראה, אמיצות ונחושות. צילומי הסדרה "יומנה של פועלת", של סוהא עראף (באדיבות "מכאן")

הערב (שני) בשעה שמונה יוקרן ב"מכאן", ערוץ תאגיד השידור בשפה הערבית, הפרק הראשון בסדרה "יומנה של פועלת" ("يوميات عاملة") של הבמאית, התסריטאית, המפיקה והעיתונאית (וכותבת קבועה ב"שיחה מקומית"), סוהא עראף.

כל אחד משמונת פרקי הסדרה מתמקד בדמותה של אישה אחת (למעט פרק אחד המביא את סיפורן של שתי אחיות), ומלווה אותה במעין יומן מצולם העוקב אחרי שגרת יומה. בכנות יוצאת דופן הן מדברות על חייהן, על המשפחה, על החלומות שלהן, על רגעי השפל ועל הכוחות שגייסו כדי להרים את עצמן משם.

"תמיד כשמדברים על נשים ערביות, ישר הולכים לעורכות הדין, לקרייריסטיות, לסיפורי ההצלחה לפי הספר", אומרת עראף. "אותי עניינו דווקא נשות הצללים, אלה שנמצאות בשולי השוליים, הנשים שאנחנו כל הזמן מקבלות מהן שירות ולא שמות לב אפילו איך קוראים להן, כמו המנקות בבתי המשפט, בקניונים, בבתי הספר. חוץ מלומר להן תודה, האם אי פעם הסתכלנו אפילו על תגית השם, לראות איך קוראים להן? לא. הן שקופות".

הנשים המופיעות בסדרה, אומרת עראף, נבחרו אחרי תחקיר ארוך ומורכב. "מדובר הרבה פעמים בנשים גרושות שהסביבה לא רוצה שיתראיינו, כמו האבא, הילדים, האחים. אצל חלק היתה בעיה אחרת, שבמקומות העבודה שלהן לא הסכימו שנצלם".

גיבורות הסדרה מרכיבות יחדיו גלריה מרהיבה של נשים מעוררות השראה, אמיצות ונחושות, שמתוך התנאים הקשים ביותר גייסו את הכוחות לא רק לשרוד, אלא להתרומם לחיים עשירים של עשייה והצלחה.

כך למשל סיפורה של עאידה מג'ת שבמשולש שהתחתנה מיד בסוף התיכון, ילדה חמישה ילדים והיתה עקרת בית. בתחילת שנות הארבעים לחייה, בעקבות גילוי מרעיש, עאידה התגרשה מבעלה ונותרה חסרת אגורה. מתוך המצוקה היא החלה לאפות בבית לחם עם זעתר ולמכור, תחילה לשכנים ואחר כך למעגלים רחבים יותר, עסק שיהפוך בהמשך למטבח הראשון של אוכל ביתי במשולש שמנוהל על ידי אישה.

או סיפורה של זינה מטמרה, שבדומה לעאידה באה מבית מסורתי, התחתנה בגיל צעיר והתגרשה כעבור שנים אחדות. לאחר גירושיה, זינה חיה בעוני מרוד, עד כדי מחסור באוכל. בעקבות אחיה שעסק בתיקון טלפונים ומוצרי אלקטרוניקה אחרים, היא נרשמה לקורס בחיפה מבלי לדעת כמעט מילה בעברית. במשך חודשים זינה הקליטה את השיעורים ואחיה היו מתרגמים לה את ההרצאות. היום זינה היא אחת הנשים הבודדות המוסמכות בתיקון טלפונים, ומרצה בין היתר על בטיחות ברשת.

אחד הסיפורים המטלטלים בסדרה הוא זה של האחיות סבא וחירייה מטורעאן, שתיהן עיוורות מלידה, שתיהן אקדמאיות שלא הצליחו למצוא עבודה בגלל מגבלת הראייה שלהן. בתושייה יוצאת דופן הן פתחו חנות בגדים, שאותה הן מנהלות ביד רמה על אף עוורונן.

במרכז הפרק הראשון, שיוקרן הערב, נמצאת רפקה עטאונה לבית ג'וואריש, מרמלה, גיבורה במובן העמוק ביותר של המילה. בכנות שובת לב היא מספרת את סיפור חייה, כיצד עזבה את בית הספר בכיתה ז' והחלה לעבוד עד לנישואיה בגיל 15. "עבדתי בבית בעלי כמשרתת, לא כרעיה", היא אומרת, ומספרת על האלימות שהביאה אותה בסופו של דבר להתגרש מבעלה ולצאת לחפש פרנסה במפעלים ובעבודות ניקיון שונות.

הציר המרכזי בחייה של רפקה סובב סביב רצח בנה מוחמד בגיל 16, והמסע המייאש שלה מאז מול מערכות האכיפה והמשפט להביא את רוצחיו לדין. בסמליות מטלטלת, הפרק נפתח ומסתיים בבית המשפט המחוזי בלוד, שם עובדת רפקה כמנקה.

"רפקה היא דוגמה מובהקת לנשים מעוררות ההשראה האלה, בשוליים", אומרת עראף, "כאלה שנקלעו לסיטואציה שבה הברירות שלהן היו או לשרוד ולקום על הרגליים, או להתרסק. והן בחרו בחיים".

החוויה הנשית היא נושא שמעסיק אותך שנים, גם בעשייה הקולנועית שלך. זה נותן לך פרספקטיבה ייחודית לגבי היחס של החברה הערבית לאישה.

"בואי ניקח לדוגמה את עניין הגרושות. היום שיעור הגירושים בחברה הערבית הוא יותר מ-50%. לפני שלושים שנה, להיות אישה גרושה היה מלווה בסטיגמה. משפחות היו לוחצות על הבנות שלהן לא להתגרש, אפילו אם ידעו שהן מוכות או חיות בתנאים מחפירים. היום יש יותר קבלה. זה כמובן עדיין רחוק מלהיות הדבר המועדף על המשפחה, אבל יש קבלה של הנשים הגרושות.

"לנשים היום יש גם יותר מודעות. הנשים שמופיעות בסדרה התחילו מתחת לאפס, אין דרך אחרת להגדיר את זה, ועכשיו את רואה נשים עם המון ביטחון, עם קריירה והצלחה, נשים עצמאיות שמפרנסות לבד, זה דבר שלא היה לפני שלושים שנה.

"במהלך הכנת הסדרה באמת הבנתי שלנשים בכלל, לא משנה פלסטיניות או לא, יש המון כוחות פנימיים שרק צריכים הזדמנות להתגלות. אלה כוחות שיוצאים החוצה כשהן נקלעות לסיטואציה של אין ברירה. אז הן לומדות להכיר את עצמן ואת הכוח הפנימי הטמון בהן".

מצאת הבדלים מהבחינה הזו בין האזורים הגאוגרפיים השונים? בין ערים לכפרים?

"לא, זה מה שמדהים. נשים הן נשים. העולם של הנשים שהתחתנו בגיל צעיר מאוד ולא זכו להשכלה די דומה. צילמתי בכל מני אזורים וכפרים, והופתעתי לגלות כמה פעילות נשית יש בכל המקומות. למשל בטמרה, מועצת הנשים שם חזקה מאוד, בג'ת ובכל אזור המשולש יש המון פעילות ייחודית למען נשים, ואת רואה שנשים הולכות, הן רוצות ללמוד, רוצות להתפתח".

הפרק הראשון ישודר לראשונה הערב בשעה שמונה ב"מכאן", וכמו הסדרה כולה, ילווה גם בכתוביות תרגום לעברית. מבחינתה של עראף, הציבור היהודי גם הוא קהל יעד מובהק של הסדרה.

"אני חושבת שיש גם המון נשים יהודיות ששרויות באותו מצב. לא כולן זכו להשכלה, לא כולן הגיעו מבתים מבוססים או משפחות אוהבות. יש מצוקה בכל מקום, והמצוקה של נשים היא נורא דומה. בכלל, אני מאמינה שבני אדם הם נורא דומים.

"זאת סדרה שמעוררת השראה: אם הן הצליחו אז כל אחת יכולה. אלה נשים שעברו חתיכת מסע, והן שיתפו את זה. לאורך הצילומים הן בכו מלא, הן לא כל הזמן עמדו חזקות, הן שיתפו רגשות ודברים קשים, אלימות, בגידות, אובדן, עוני. אבל אחרי כל זה את רואה נשים שהצליחו לעמוד על הרגליים ולבנות את עצמן. הן מעוררות השראה לכל אדם.

"אני חושבת גם שכדאי לחברה היהודית לצפות ולהפסיק עם כל הסטריאוטיפים על נשים ערביות. יש בסדרה משהו אנטי-סטריאוטיפי. מה שהם מכירים זה את פאטמה או עאישה שמנקה להם את הבית, או מנקה בסופר. אבל מי היא? מה הסיפור שלה? אנשים לא יודעים מי עומדת מאחורי דמות המנקה, אבל אלה נשים מדהימות, עם אמירה, תובנות, חוכמה. כדאי לכולנו לפתוח את העיניים ולראות אותן".