בטבריה, בלוד ובמזרח ירושלים, נשים ממשיכות לשלם את מחיר האלימות הגברית
המיתות האלימות של שלוש נשים בשתי היממות האחרונות מעוררות תגובות רגשיות שונות מאוד בקרב הציבור היהודי בישראל. האמת המרה היא ששלושתן קורבנות של אותה מציאות שבבסיסה השפה הכוחנית הגברית
שלוש נשים סיימו את חייהן במיתות איומות ביומיים האחרונים. בטבריה אישה נרצחה באופן מסויט על ידי הגרוש שלה שערף את ראשה והצית את דירתה. בבית החולים אסף הרופא מתה אתמול מפצעיה סיהאם אזבארקה, שנורתה בתחילת השבוע על ידי גבר רעול פנים. בשער שכם נהרגה מאש שוטרים סיהאם ראתב נמר, לאחר שככל הנראה ניסתה לדקור שוטרים במספריים.
עבור הרוב המוחלט של הציבור היהודי בישראל, שלוש הנשים הללו נמצאות בשלוש נקודות שונות מאוד על הציר הרגשי, הפוליטי והחברתי הקולקטיבי. המוות האלים של האישה מטבריה מזעזע ומקומם אותנו, מטלטל, מחריד, מעורר מיד את השאלות "האם אפשר היה לעשות משהו? מי צריך לתת את הדין על המוות האלים והנורא הזה?"
> סיהאם איננה. מה בכוונתכם לעשות מחר?
האם אפשר היה לעשות משהו? מי צריך לתת את הדין? זירת הרצח בטבריה (צילום: דוברות המשטרה)
בקצה הסקאלה
המוות האלים של סיהאם אזבארקה עדיין יטריד אותנו, אבל צריך להודות – את רוב הציבור היהודי כנראה שקצת פחות. אולי יהיו שאחרי שיפטירו את מילות הזעזוע המתבקשות יוסיפו משהו על האלימות בחברה הערבית, על התרבות "שלהם", וכבר פחות תעסיק אותם השאלה האם אפשר היה לעשות משהו מראש כדי למנוע את הרצח ומי צריך לתת עליו את הדין, כי אולי, רק אולי גם הם יודעים שבקצה השאלה הזו יושב מפכ"ל שאדיש לעובדה שנשים שנרצחות שוב ושוב מהנשק הלא חוקי שהוא מעדיף להעלים ממנו עין כל עוד אלה רק נשים פלסטיניות שמשלמות עליו בחייהן.
ובקצה הסקאלה המדממת הזו, גופתה של סיהאם ראתב נמר. המוות האלים שלה לא רק שלא יזעזע יהודים, אלא יוכתר כמעשה גבורה, "נטרול" מוצלח של כוחותינו את "המחבלת" שבאה לפגע בשוטרים. ולא נזכיר לעצמנו את העובדה שבנה נורה למוות על ידי שוטרים במחנה הפליטים שועפאט לפני חודשים ספורים, ולא נזכיר את העובדה שלא נגד אזרחים היא קמה אלא נגד כוחות חמושים בשטח כבוש, ולא נשאל האם באמת לא היתה כל דרך אחרת "לנטרל" את זוג המספריים בידי אישה מבוגרת אלא על ידי ירי קטלני, סופני.
התודעה הקולקטיבית שלנו אומנה למצב את שלוש הנשים הללו בנקודות רחוקות, מנוגדות, על הספקטרום המוסרי שלנו. אבל בעיני לפחות, שלושתן קורבנות של מציאות מקוללת שיסודות השפה שבה היא מדברת הם אלימות וכוחנות גברית, שהנשים ממשיכות לשלם עליהן את המחיר היקר מכל.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
