newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

משרד הפנים הורה לגרש צעיר פיליפיני באמצע בחינות הבגרות

ג'רום נולד בישראל, נשלח בחזרה לפיליפינים מחשש לגירוש, וחזר בגיל שמונה. הוריו ואחיו קיבלו מעמד, אך ישראל מתעקשת לגרש אותו. בינתיים הוא לומד לבגרויות, מקווה שתהיה מסיבת סיום ומספר על הקשר שלו לארץ, אך מנגד תוהה אם שווה לו בכלל להילחם. "אני לא רוצה שיגרשו או יכלאו אותי"

מאת:

הוא נולד בישראל, נשלח כתינוק לפיליפינים ושב לארץ בגיל שמונה. אחד מאחיו קיבל מעמד קבע והוריו מעמד זמני – אך משרד הפנים מתעקש לגרש את ג'רום בן ה-19 מישראל. בחודש שעבר הבקשה ההומניטרית שלו למעמד נדחתה, והוא קיבל מכתב שדורש שיעזוב את ישראל ומשפחתו בתוך 14 יום, בעודו משלים את מבחני הבגרות.

סיפורו של ג'רום (שביקש שלא לפרסם את שם משפחתו) ארוך ומורכב. הוא נולד ב-2001 להורים מהפיליפינים, שהגיעו לעבוד בישראל כחוק בראשית שנות ה-2000. הוא הקטן מבין שלושה אחים. כשהיה בן כמה חודשים, הוריו החליטו לשלוח אותו לפיליפינים, מחשש שיתחיל מבצע גירוש. את אחיו התכוונו לשלוח בהמשך, אך בסופו של דבר הם קיבלו מעמד.

ג'רום, תלמיד כיתה י"ב שקיבל צו גירוש ממשרד הפנים, ב-9 ביולי 2020 (צילום: אורן זיו)

ג'רום, תלמיד כיתה י"ב שקיבל צו גירוש ממשרד הפנים, ב-9 ביולי 2020 (צילום: אורן זיו)

כשג'רום היה בן שמונה, ב-2010, הוא חזר לארץ לביקור וקיבל ויזת "מבקר", אך כשהיא פגה נותר כאן עם משפחתו, ללא מעמד. במהלך השנים נעשו ניסיונות שונים להסדיר את מעמדו.

בחודש שעבר מלאו לג'רום 18, ובימים אלה הוא מסיים את כיתה י"ב, מכיוון שנשאר כיתה כשחזר לארץ. נפגשנו לשיחה בגינת שפירא, ליד שבט צופי איתן שבו הוא חניך. מאז שחזר לארץ הוא גר בדרום תל אביב, בין שפירא לנווה שאנן.

"הם רצו שאעזוב באמצע הבגרויות", אומר ג'רום בתסכול. בגלל הקורונה והשבתת הלימודים, הבחינות נגררו לתוך הקיץ. "זה מלחיץ לעסוק בעניין המעמד מהגירוש באמצע בחינות בגרות. לא ידעתי אם בכלל אצליח לסיים את בית הספר. נתנו לי 14 יום. הם רציניים?"

ג'רום מספר שראה "עץ" שבו מתואר תהליך הגשת הבקשה למעמד במשרד הפנים. "אם עוברים את השלב הראשוני שולחים אותך לוועדה. אבל סירוב זה מאוד מהיר. שמחתי כשהגשנו את הבקשה, אבל קיבלתי שוק מהתשובה".

"נולדתי כאן", הוא אומר בשקט. "אמא חשבה שיתחילו את הגירושים אז היא שלחה אותי לפיליפינים. היא חסכה וחשבה שתשלח גם את האחים האחרים, אבל אז התקבלה החלטה – אח אחד קיבל מעמד, והשני קיבל מעמד ארעי. שאלתי את הפקידה במשרד הפנים למה לאח שלי יש מעמד ולי לא, אבל היא אמרה לי שזה לא קשור אחד לשני".

ביוני 2006, בעקבות מאבק ציבורי, הממשלה קיבלה החלטה הומניטרית שלפיה יוסדר המעמד של ילדי מהגרי העבודה. על פי ההחלטה מי שקיבל מעמד הם אלה שעמדו בזמנו בתנאים הבאים: חיו באותה תקופה בישראל לפחות שש שנים רצופות; הגיעו לישראל לפני גיל 14; הוריהם נכנסו לישראל כחוק (עם אשרת עובד או תייר); לומדים או למדו במערכת החינוך הממלכתית; ודוברים עברית.

ב-2010, לאחר ששוב גדל מספרם של הילדים השוהים בישראל ולאחר מאבק ציבורי נוסף, הממשלה קיבלה החלטה הומניטרית חד פעמית נוספת, שקבעה תנאים דומים לאלו שנקבעו ב- 2006. על בסיס ההחלטה הזאת קיבל אחיו של ג'רום מעמד קבע, ואם הוא עצמו היה נשאר בישראל, סביר שהיה מקבל מעמד כזה.

ב-10 ביוני הגיש עורך דינו של ג'רום, עו"ד אסף שמר הלוי, בשמו בקשה למתן מעמד על בסיס הומניטרי. סיכוייו של ההליך נמוכים, והוא מתבצע רק כשיתר האפשרויות הביורוקרטיות מוצו. שבוע לאחר מכן הגיעה החלטת הדחייה. משרד הפנים החליט לא להעלות את הנושא לוועדה.

"הבקשות האלה לא מתקבלות. זו מדיניות", הדגיש שמר הלוי. לאחר הדחייה הוא הגיש ערר פנימי, אך לדבריו "מדובר בחותמת גומי", ולאחר מכן הוא מתכוון לפנות לערכאות נוספות. "כרגע הסטטוס של ג'רום הוא מגורש. מה שעוצר את תהליכי הגירוש זה הערר הפנימי", הוא אומר.

בנימוקי הדחייה מציינים במשרד הפנים כי בהחלטת הממשלה בעשור הקודם נקבע כי "זרים שקיבלו מעמד 'ילדי זרים' לא יוכלו לשמש בסיס לזכאות לבני משפחה נוספים". עוד נכתב כי "אין בשהייה רבת שנים בישראל (אם כדין ואם לאו) להוות טעם הומניטרי למתן מעמד".

עוד צויין בהחלטה כי ג'רום נכנס לישראל "על אף ידיעת ההורים מראש שבנם אינו זכאי להיכנס לישראל. הם עשו דין לעצמם בכך שבנם המשיך לשהות בישראל שלא כחוק במשך תשע שנים".

"השם השני שלי ישראל, גם לי יש קשר למקום"

כעת ג'רום מבלה את זמנו בין מרתונים של למידה לבגרויות בלשון, אנגלית ותנ"ך והבחינות עצמם, ומנסה לחשב את מסלול חייו מחדש. מצד אחד, הוא רוצה להישאר עם משפחתו. מצד שני, הוא אינו רוצה להיכלא. הוא מכיר מקרוב את המראות של הילדים שנעצרים על ידי פקחי הגירה. הוא מכיר אישית את רוהאן שגורש באכזריות מישראל וילדים אחרים שנכלאו.

רוהאן פרס לפני גירושו מישראל (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

רוהאן פרס לפני גירושו מישראל (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

ג'רום מודע לסבך הביורוקרטי של המקרה שלו. "נכון שנולדתי פה, וכשחזרתי היתה לי אשרה של תייר, אבל כשנכנסתי הייתי קטן, לא הבנתי הרבה. עשר שנים אמא שלי ניסתה להילחם על מעמד בשבילי, ועכשיו נתנו תשובה שאני בגיר".

למרות הערעור וההליכים שבעקבותיו, שעשויים לקחת כשנה, ג'רום חושש. "זה מפחיד אותי. יכולים לתפוס אותי. יש לי רק את המסמך ממשרד הפנים".

"זה לא כמו ארה"ב שמי שנולד בה מקבל מעמד", הוא אומר. "למדנו את זה בשיעור אזרחות. פה זה מורכב. רק מי שיהודי מקבל מעמד אפילו אם בחיים הוא לא היה פה".

הוא מזכיר את שחקני מכבי תל אביב, הקבוצה שהוא אוהד, שקיבלו מעמד מהיר ממשרד הפנים – את אמארה סטודמאייר שקיבל ב-2019 מעמד ארעי משר הפנים, ואת סנדי כהן שקיבל השנה תעודת זהות. "רק בגלל השם שלו, כהן, הוא קיבל מעמד. השם השני שלי הוא ישראל, גם לי יש קשר למקום", הוא אומר בעצב. "למה שאני לא אקבל? מה כל כך קשה לעשות את זה?"

גם עו"ד שמר הלוי תוהה, "דווקא הילד בן ה-19 הזה, הוא מה שמאיים על הריבונות של מדינת ישראל? בזמנו לא היה איסור כניסה גורף עם ילדים. כשהוא חזר עם אשרת מבקר, אף אחד לא עצר אותו. זה מקרה מיוחד של איחוד משפחות, והוא ישראלי – מרכז החיים שלו פה. הוא למד פה, ואח שלו שירת בצבא".

הפגנה מול כלא גבעון של תלמידי בתי ספר בתל אביב, נגד מעצר וגירוש תלמידים (צילום: אורן זיו)

הפגנה מול כלא גבעון של תלמידי בתי ספר בתל אביב, נגד מעצר וגירוש תלמידים (צילום: אורן זיו)

בעוד כשבועיים יסיים ג'רום את בחינות הבגרות, והוא מקווה שלמרות הקורונה עדיין יותר להם לעשות מסיבת סיום. "נשף, עד 50 איש, לא יותר", הוא אומר. לאחר מכן לא ברור לו מה יעשה.

שלא כמו ילדים אחרים שראיינתי בגל המעצרים בשנה שעברה, שנולדו וגדלו פה ולא מכירים שום דבר אחר, ג'רום חי כעשור בפיליפינים. למרות רצונו להישאר עם משפחתו, הוא מציאותי ולוקח בחשבון את העובדה שהוא עשוי להיות מגורש. "גרתי בפיליפינים מגיל כמה חודשים עד גיל 9, עם סבתא שלי, דודים ובני דודים. חיינו בצפון. מקום יפה".

בבית הספר שבו הוא לומד, תלמידי י"ב עבדו השנה על פרויקט "מבט לעתיד", שבו התבקשו לתכנן את התקופה שלאחר סיום בית הספר. "כולם אמרו לי – תחכה להחלטה", הוא מספר.

בינתיים, הוא אינו יכול לעבוד, להתגייס או ללמוד. "חברים אומרים לי – תילחם, אבל אני לא יודע אם זה לא חסר תוחלת", הוא אומר. "לפעמים אני חושב אם עדיף לעזוב. אני לא רוצה שיגרשו או יכלאו אותי".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf