״כל החלומות שלי כאן״: אלו הילדים שהממשלה רוצה לגרש לפיליפינים

עשרות ילדים להורים פיליפינים, שנולדו והתחנכו בארץ, נמצאים בסכנת גירוש בסוף שנת הלימודים. בחודשים האחרונים החלו ברשות ההגירה לעצור מהגרות עבודה מהפיליפינים וממדינות אחרות, שהן אימהות לילדים שנולדו וגדלו בארץ. הנשים שנעצרו נדרשו לחתום על מסמך לפיו יעזבו את הארץ ביחד עם ילדיהן.

גל המעצרים של רשות ההגירה, שהחל באוקטובר האחרון, כוון עד עכשיו בעיקר נגד הקהילה הפיליפינית החיה ועובדת בארץ. עד עתה נעצרו לפחות 20 אימהות, ששוחררו רק לאחר שחתמו על מסמך לפיו יעזבו בקיץ 2019, עם תום שנת הלימודים הנוכחית. באם היו מסרבות לחתום – הן היו נשארות במאסר עד לגירושן. לפחות בשלושה מקרים, משפחות הוחזקו במעצר וגורשו מישראל. לפי ההערכות, קרוב ל-1,500 מהגרות עבודה שהן אימהות נמצאות בסכנת גירוש וחיות בישראל ללא אשרה או עם אשרה, כשהן מסתירות את העובדה שיש להן ילד או ילדה. לפי גורמים בקהילה, בכל שבוע נעצרות מספר נשים נוספות שמתחייבות לכך שיעזבו בקיץ.

״אנחנו מבקשות ממשלת ישראל להתחשב בנו ולתת לילדים את האפשרות להישאר בישראל. הם (הילדים שלהם. א.ז) נולדו כאן, התחנכו כאן. תנו להם לחיות את החיים שהם רגילים אליהם. אל תשלחו אותם למקום שהם לא מכירים בו דבר״, כך אומרת שרון, אחת ממובילות ההתארגנות "United Children of Israel" שנאבקת נגד הכוונה לגרש את המשפחות מישראל. כעת מבקשים בקהילה הפליפינית לשחזר את ההישג בשנת 2010: אז לאחר מאבק ציבורי ארוך ומתוקשר שהוביל ארגון "Israeli Children", משרד הפנים העניק מעמד למאות ילדים.

מי שנמצא בסכנת גירוש כיום הם ילדים, שלא הוסדר מעמדם משנת 2009. מדובר בכל מי שעד שנה זו לא עמד/ה בקריטריונים לקבלת מעמד, לרוב כי היה/הייתה צעיר/ה מדי. בזמנו, רק ילדים שהיו עד גיל חמש ולמדו במערכת החינוך יכלו להגיש בקשה להסדרת מעמדם והוסדרו.

״הגעתי לפה בת 22, אני פה שמונה עשרה שנה. מתי אעשה ילדים אם אפעל לפי הכללים?״, שואלת שרון, שהגיעה לישראל בשנת 2003. במשך כל שנותיה בארץ היא עבדה בסיעוד וכיום הבת שלה בת 12. ״אפילו הפוליטיקאים לא נשמעים לכללים, כמו אהוד ברק (אשתו הורשעה בהעסקת עובדת זרה. א.ז) ומעסיקים אותנו. האירוניה היא שהם לוקחים עובדים פיליפינים כי אנחנו עובדות קשה ולא משחקות״.

לדברי שרון, מאז תחילת גל המעצרים התחושות בקהילה קשות: ״אנשים מפחדים, חלק מהנשים לא יוצאות יותר לעבודה, רק מתחבאות בבית״. לאורך הראיון איתה היא מבקשת להדגיש שוב ושוב כי ״אין שום דרך חוקית שבה אני יכולה להקים משפחה או להביא ילדים לעולם, הם לוקחים ממך את הזכות הזו, אם את לא שולחת את הילד מחוץ לישראל אחרי שהוא נולד- את הופכת ללא חוקית״.

במהלך הצילומים לכתבה, אמהות רבות חששו להצטלם, מכיוון שהעובדה שיש להן ילדים יכולה להעמיד אותן בסכנת גירוש. חלקן גם מגדלות את הילדים מבלי שהרשויות יודעות שהילד/ה שלהן, למרות שהם רשומים במערכת החינוך. ״כשהילדה שלי היתה בת שלוש, הגיעו פקחי הגירה אלי הביתה. היה לי רישיון אבל נאלצתי לשקר שהיא של קרובי משפחה. זה קשה כל כך להתכחש לילד שלך, מחשש לאבד את הרישיון״, מסבירה שרון.

ברשות ההגירה מתעקשים בתגובות לתקשורת שאין ״גירוש מסיבי״ אלא רק אכיפה שוטפת, אך שרון לא משתכנעת מההסברים. ״ברור שהם מכחישים, אך אחד לא יכול להודות שכעת הם מגרשים ילדים״.

עד שנת 2011, כל עובדת זרה עם אשרת עבודה שילדה בישראל אולצה לעזוב את המדינה. לאחר פנייה של ארגוני זכויות אדם לבג״ץ, גובש נוהל חדש לפיו שמורה למהגרות עבודה הזכות ללדת בישראל, אך יש להן שלושה חודשים לעזוב את הארץ או לשלוח את התינוק/ת, או להסדיר את הנושא מול המעסיק: במקרה כזה על המעסיק להסכים כי העובדת תישאר לגור אצלו עם הילד ותטפל בו במקביל לעבודת הסיעוד, דבר שהוא נדיר מאוד וקשה ליישום.

ביוני 2006, בעקבות מאבק ציבורי, הממשלה קיבלה החלטה הומניטארית חד פעמית לפיה יוסדר המעמד של ילדי מהגרי העבודה. על פי ההחלטה מי שקיבל מעמד הם אלו שעמדו בזמנו בתנאים הבאים: חיו באותה תקופה בישראל לפחות שש שנים רצופות, הגיעו לישראל לפני גיל 14, הוריהם נכנסו לישראל כחוק (עם אשרת עובד או תייר), לומדים או למדו במערכת החינוך הממלכתית ודוברים עברית.

ב-2010, לאחר ששוב עלה מספרם של הילדים השוהים בישראל ולאחר מאבק ציבורי, הממשלה קיבלה החלטה הומניטרית חד פעמית נוספת. גם בשנת 2010 הוועדה קבעה תנאים דומים לאלו שנקבעו בשנת 2006 וקבעה שיינתן מעמד לילדים, עם קריטריונים דומים לאלו שנקבעו ב-2006. בשנת 2010, החליט גדעון סער, אז שר הפנים, על הענקת מעמד ל-221 ילדי זרים נוספים שהגישו בקשה ב-2009 אך בקשתם לא אושרה באותה תקופה.

ביום שישי הבא (15.3), אמהות וילדים שנמצאים בסכנת גירוש יקיימו צעדת מחאה לכבוד פורים תחת הכותרת: ״זו לא תחפושתֿ אני ישראלי״. הצעדה תתקיים בשעה 12:30 בכיכר הבימה.

***תודה למיה אויס ונעה פרימן על הסיוע בהכנת הכתבה והפקת הצילומים.