משטרת י-ם הבינה שלא כל ליל רמדאן בשער שכם חייב להפוך למלחמה
בשלושת הלילות הראשונים של חודש הרמדאן, התנהלות המשטרה היתה מאופקת יחסית לשנה שעברה. הימים האלה הוכיחו ביתר שאת שהמשטרה היא זו ששולטת בגובה הלהבות במקום
בתום היום הראשון של חודש הרמדאן, במוצאי שבת, התאספו אלפים ברחבת שער שכם, שבמזרח ירושלים. אך בניגוד לשנה שעברה, גם כשהושלכו כמה בקבוקי שתייה לעבר השוטרים שהוצבו במקום, הם לא הגיבו בהטלת רימוני הלם לעבר הקהל. בהמשך הערב נעצרו כמה צעירים.
ביום ראשון בערב כבר היו במקום כוחות משטרה גדולים יותר, ולאחר ששוב נזרקו כמה בקבוקים לעבר השוטרים, הם החלו לפזר את החוגגים – הפעם בעזרת רימוני הלם, פרשים, אלות ואף מסתערבים, ששלפו אקדחים ועצרו באלימות את אחד הצעירים.
אתמול בערב (שני), מספר החוגגים היה גדול יותר. בעיר העתיקה התקיימה צעדת אורות חגיגית. כמה עשרות צעירים קראו סיסמאות פוליטיות ברחבת שער שכם, והמשטרה מיהרה לפזר אותם. בהמשך, שוטרים עצרו במכות אלה כמה צעירים.
על אף זאת, משלושת הערבים הראשונים של הרמדאן ניתן לראות שמשהו השתנה בתפיסה של משטרת מחוז ירושלים לעומת השנה שעברה. פתאום, אין צורך "מבצעי" בזריקת רימוני הלם לרחבה של שער שכם, לא נחוץ שימוש בבואש, רוב עוברי אורח אינם מוכים באלות, והישיבה על המדרגות אינה אסורה.
נראה שלמישהו נפל האסימון שרוב מי שמגיעים לשער שכם – המרחב הציבורי החשוב במזרח ירושלים – לא באים כדי להתעמת עם השוטרים, אלא כדי לחגוג, ושאולי כדאי לאשר להם לעשות את זה. באיחור ניכר, הבינו במשטרה כי שימוש באלימות ללא רסן רק מגביר את המתח והאלימות.
בשנה שעברה, בימים הראשונים של הרמדאן המחאה היתה קטנה; היא גדלה מערב לערב בתגובה להסלמה בפעילות המשטרתית.
שינוי הגישה ניכר גם בהודעות דוברות המשטרה. אתמול, למשל, כתבו שם כי מה שהתרחש היו "הפרות סדר נקודתיות", וצוין בהבלטה כי "רוב האנשים במקום לא לקחו חלק פעיל בהפרות סדר אלה".
עוד כתבו: "במשטרה מציינים כי אותו קומץ אלים שבוחר להפר את הסדר, להתפרע ולנהוג באלימות מכל סוג שהיא, פוגע קודם כל בציבור גדול של מתפללים, סוחרים ומבקרים, שרובו המכריע חפץ לחגוג את הרמדאן בשלום ובביטחה, תוך שמירה על חופש הפולחן".
Yesterday: Undercover Israeli #police force arrest a Palestinian youth in Damascus gate #eastJerusalem #Ramadan #Jerusalem pic.twitter.com/BPl4Lxewb5
— Oren Ziv (@OrenZiv_) April 4, 2022
לא ברור כמה זמן תחזיק מעמד מדיניות האיפוק היחסי, וקשה להעריך איך ייראו השבועות הקרובים. אך הימים האחרונים מוכיחים ביתר שאת שהמשטרה היא השולטת העיקרית בגובה הלהבות בשער שכם.
למרות השינוי, חשוב לציין שהמציאות בשער שכם רחוקה מלהיות נורמלית, והשיפור ניכר רק מכיוון שבשנה שעברה האלימות היתה חסרת רסן. השוטרים עדיין מתנפלים על צעירים, שלגבי רבים מהם לא ברור אם היו מעורבים במחאה כלשהי. בנוסף, שוטרים שרצים עם נשקים שלופים מצד לצד מעוררים אימה במשפחות שבאו לבלות את ערב החג, ודחיפות ואלות מופנות גם כלפי מי שאפילו לא קוראים סיסמאות מחאה.
גם "הפרות הסדר" שאליהן מתייחסת המשטרה הן לרוב קריאות מחאה בערבית או השלכת בקבוקים, דברים שכוחות משטרה ברחבי העולם מתמודדים איתם, למשל במשחקי כדורגל, מבלי לחוש צורך לשלוף נשק.
הבעיה היא, כמובן, שמבחינת ההיגיון המשטרתי, גם אם הם לא נוהגים באלימות חסרת אבחנה, כמו שעשו אשתקד, כדי "לשמור על הסדר", הם מניחים שהמשמעות היא הזרמה של עוד ועוד כוחות לאזור. כך, עומדות במקום עשרות ניידות, בחניון בשכונת מוסררה הוקם חפ"ק, ושוטרים חמושים רבים מפטרלים באזור. קשה לומר שזה תורם לאווירת החג.
לפני כמה שנים הוקמו בשער שכם עמדות שמירה, שבפועל הפכו למסתור שבו אפשר להכות עצורים, וכעת, מבחינת המשטרה, צריך לאבטח אותן. גם במקרה זה היה אפשר לנהוג אחרת, למשל להוציא את השוטרים מהאזור ולהציב אותם בשולי העיר העתיקה. "אם לא היו פה שוטרים, לא היו בעיות", סיכם את המצב תושב שייח' ג'ראח, שעבר במקום אתמול אחרי תפילת הערב.
כמה עיתונאים ישראלים תהו מתי הפך שער שכם לאתר קדוש שצריך למחות עבורו, וציינו שמדובר "בשטח ישראלי ריבוני". כאן בדיוק טמונה אי ההבנה לגבי האירועים במקום, ובמזרח ירושלים בכלל: לא מדובר בשטח ישראלי, אלא בשטח כבוש, שלמרות החלת הריבונות עליו, אין לכך שום הכרה בעולם.
מדיניות המשטרה – בין אם מדובר באלימות קשה או בגישה "מאופקת" יותר – אינה מכוונת להגנה על הפלסטינים שמגיעים לעיר העתיקה, וגם לא נוכחותם של עשרות שוטרים חמושים מכף רגל ועד ראש. שום הודעה של דוברות המשטרה לא תשנה זאת.
רמדאן בשער שכם, צילומים: אורן זיו
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן