newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מחדל מחסום מכבים: "כמה אנשים צריכים למות עד שמישהו יתעשת?"

באופן תמוה, המעבר להולכי רגל במחסום נסגר ב-11:30 בבוקר. כשפלסטינים חוזרים מהעבודה בישראל בערב, הם נאלצים לחצות את כביש 443 הסואן. בשנים האחרונות נהרגו במקום חמישה אנשים. משרד התחבורה מטיל את האחריות על משרד הביטחון, שלא טורח להגיב

מאת:
מחסום מכבים (צילום: רחל שור)

שורה של מחדלים תעבורתיים של משרדי הביטחון והתחבורה. מחסום מכבים (צילום: רחל שור)

שעת ערב. קבוצת בני אדם עומדת, מבוהלת, מול כביש 443. שלושה נתיבים סואנים. מכוניות דוהרות על 120 קמ"ש, צופרות להם מכל עבר. "אני בחרדה. הלב שלי פועם בטירוף, כל יום מחדש", מודה חאלד ג'ראדאת, פועל פלסטיני בן 23, "אבל אין לי דרך אחרת לחזור הביתה מהעבודה בישראל. רק לחצות ככה".

ואז הוא רץ. באמוק. שתי משאיות כמעט פוגעות בו, הן לא מספיקות להאט. מחר יחצה כך שוב. מאות נאלצים לעשות זאת מדי יום. ביום חמישי נדרס למוות פועל בן 25, מוסטפא פלנה, כשחצה את הכביש בדרכו לעבודה בישראל. בתו היחידה, בת השנה וחצי, נותרה יתומה.

תחקיר "שיחה מקומית" חושף שורת מחדלים תעבורתיים של משרדי הביטחון והתחבורה בקרבת מחסום מכבים. בחמש השנים האחרונות, ארבעה פלסטינים נדרסו למוות ונהג ישראלי נהרג בתאונת דרכים בקרבת המחסום. בממוצע, פעם בחודש מתרחשת תאונת דרכים בסמוך למחסום מכבים.

במקום יש חמישה ליקויים עיקריים: המעבר הרגלי של הפועלים נסגר בצהריים, ובשובם מהעבודה בערב הם נאלצים לחצות את כביש 443 הסואן כדי לעקוף את המחסום ולחזור לגדה המערבית; אין מפרץ חוקי לכלי רכב שיאפשר להוריד בביטחה פועלים אחרי המחסום; אין נתיב השתלבות בחזרה לכביש המהיר; אין מקום לעשות סיבוב פרסה; ולבסוף, בניגוד למחסומים אחרים בגדה, אין בכביש שלט המזהיר נהגים כי מדובר במקום מסוכן, ואין פסי האטה או כל אמצעי אחר שיחייב נהגים הנוסעים מזרחה להאט את קצב נסיעתם לקראת המחסום.

מחסום מכבים יושב על כביש 443, המחבר בין ירושלים למודיעין. יש בו מעבר לכלי רכב, המנוהל על ידי הצבא ובו עוברות מכוניות ישראליות בלבד; ומעבר להולכי רגל, הכולל בידוק, שבו עוברים פלסטינים בדרך לעבודה בישראל.

מדי בוקר עוברים במעבר הרגלי כ-3,500 פועלים. הם משאירים את כלי הרכב שלהם בגדה, ליד הכפר בית סירא, הסמוך למחסום, בגדה. בערב, הפועלים חוזרים מהעבודה. הנקודה החוקית היחידה שבה ניתן להוריד אותם היא חניון עפר, שנמצא בצד הישראלי של המחסום.

פועל פלסטיני חוצה את כביש 443 (צילום: רחל שור)

פועל פלסטיני חוצה את כביש 443 (צילום: רחל שור)

באופן תמוה, המעבר הרגלי במחסום מכבים נסגר כבר בשעה 11:30 – ופועלים נתקעים בחניון העפר. כדי לחזור הביתה, הם נאלצים לחצות את הכביש, ולעקוף את המחסום. אין להם ברירה אחרת. לא הותקן במקום גשר, או מעבר חצייה חלופי.

"זה באמת בעייתי", אמר אברהם, מנהל תורן במחסום מכבים, "אני מקווה שמנסים לחפש לזה פתרונות". שוחחנו בבוקר, בשעה שמונה. ב-11:30 הלך הביתה, יחד עם שאר העובדים במחסום. זו חברת אבטחה פרטית, שפועלת תחת משרד הביטחון.

ליד המעבר הרגלי שנסגר יש מעבר לכלי רכב, שנותר פתוח כל הזמן ומונהל על-ידי הצבא. יש בו מדרכה להולכי רגל, שעליה עומדים חיילים ובודקים כלי רכב. מדרכה זו מאפשרת מעבר בטוח בין שני צדי המחסום, אבל החיילים הונחו למנוע מהפלסטינים לעלות עליה. כך, בהיעדר ברירה, מאות חוצים מדי יום כביש סואן, מסכנים את עצמם ואת נוסעי הדרך – מול עיני החיילים.

"אין מה לעשות, שיחצו את הכביש", אמר חייל בן 20, בשירות סדיר במחסום, "אנחנו לא נותנים להם לעבור פה כי זה מחסום". החייל סיפר כי בתקופה שלו במקום, במשך שנה וחצי, נכח בשלוש תאונות שבהן פועל פלסטיני נדרס כשביקש לחצות את הכביש. "אני מסכים שצריך למצוא להם פתרון".

"כמה אנשים צריכים למות כדי שמישהו יתעשת?", שואל מאהר ענקאוי, מהכפר ספא. "בסופו של דבר, הפועלים משרתים את ישראל. עובדים עבור ישראלים. למה שלא ידאגו שנוכל לחזור הביתה בלי לפחד למות בכל ערב?"

בבוקר, בדרך לעבודה, פועלים מגיעים למחסום מכיוון הגדה. הם חוצים את הכביש בקלות, על גבי גשר חצייה שהותקן מעל כביש 443, המאפשר את המעבר הבטוח. אך בערב אין להם דרך בטוחה לחצות את המחסום ולהגיע לגשר החצייה הזה, שנמצא בצד הפלסטיני.

פועל בן 67, שחזר מעבודות שיפוצים בהרצליה, אמר: "הפתרון הכי טוב זה שישאירו את המחסום פתוח גם בערב. ככה, כמו שאנחנו נכנסים ממנו בבוקר – יתנו לנו לחזור ממנו הביתה בלילה. כל יום אנחנו כמעט נהרגים בכביש, אני מבוגר וקשה לי לחצות מהר, כמו הצעירים".

במקום לתקן את המחדל, מחלקים דו"חות

יש עוד כמה ליקויים חמורים במחסום: נהגים שמורידים את הפועלים כמה מטרים אחרי המחסום, כבר בגדה, נאלצים להעמיד את רכבם בשולי הדרך, באופן מסוכן, ואין להם נתיב השתלבות בחזרה לכביש המהיר, או כל אפשרות חוקית לבצע סיבוב פרסה כדי לחזור לישראל.

"אני מוריד את הפועלים שלי אחרי המחסום, כי אם אוריד אותם בחניון העפר שלפני המחסום הם יצטרכו לחצות ברגל את הכביש ולסכן את עצמם. אבל כאן אני מסכן את החיים שלי", אמר מוחמד, אזרח ישראלי, שמסיע פועלים למחסום כבר 12 שנה.

לפי ניתוח נתונים מהשנתיים האחרונות, בממוצע, פעם בחודש מתרחשת כאן תאונת דרכים. כל התאונות די דומות: רכב הנוסע מזרחה בכביש 443 מתנגש ברכב שהסיע פועלים פלסטינים, המנסה להשתלב בחזרה בכביש המהיר או לבצע פרסה בלי נתיב בטוח לעשות זאת.

ב-2019 למשל, נהרג בתאונה כזו פועל בן 33, מוחמד א-שאמי. הוא היה החבר הכי טוב של טאקי סולימן, פועל מהכפר בית סירא. סולימן אמר: "מוחמד סיים לעבוד, והנהג הוריד אותו בגדה, אחרי המחסום, כי רצה לשים אותו במקום בטוח, שלא יצטרך לחצות את הכביש. מכונית שנסעה בכביש 443 נכנסה בהם. מוחמד מת במקום. היו לו שלושה ילדים".

נהגים במקום מעידים כי המשטרה מחלקת דו"חות. "במקום להקים מפרץ מסודר ונתיב השתלבות בכביש מחלקים לי כל כמה ימים דו"ח על שאני עומד פה באופן לא חוקי"  אמר מוחמד. הוא מראה שבעה דו"חות, כל אחד מהם על סך 250 שקל, מהחודשיים האחרונים.

"אני עוצר ככה בשוליים כדי שהפועלים לא יסכנו את החיים שלהם ויחצו את הכביש ברגל דרך חניון העפר. אין לאף אחד מאתנו ברירה אחרת. לא לי, לא לפועלים. משטרה אוכפת את החוק באופן עיוור".

גם אחרי שנהג משתלב בכביש 443 באופן פיראטי ומסכן את חייו, האפשרות היחידה שלו לבצע סיבוב פרסה תהיה 11 דקות נסיעה מזרחה – סמוך להתנחלות קטנה בשם בית חורון. בהתנחלות זו נבנה מחלף, שכולל נתיב ירידה מהכביש, וגשר, שעליו מכוניות יכולות להסתובב. "הרבה נהגים לא רוצים לנסוע 20 דקות מיותרות עד לבית חורון כדי להסתובב. אז הם עושים פרסה לא חוקית", הסביר מוחמד.

פועלים פלסטינים ליד מחסום מכבים (צילום: רחל שור)

פועלים פלסטינים ליד מחסום מכבים (צילום: רחל שור)

חייל מילואים בן 42, שעומד אחרי מחסום מכבים, תיעד עשרות סיבובי פרסה כאלה בטלפון שלו. "עלינו פה כמה חבר'ה למגדל הצבאי לצלם את הכביש, ושלחנו תיעוד למשרד התחבורה. לא קיבלנו תשובה. אני כל רגע דרוך לתאונה. רק שבועיים פה אבל די נדהם מהמצב. כלי רכב עושים פרסה באמצע הכביש המהיר. אין להם איך להסתובב. לא ברור למה לא פותרים את זה".

מעל כל בעיות אלו ניצבת בעיה כללית יותר: מהירות הנסיעה. במחסום מכבים, רק מכוניות שנכנסות לישראל נדרשות להאט, מכוניות הנוסעות מזרחה ונכנסות לגדה לא מתבקשות להאט כלל – והן מקור התאונות.

במחסומים אחרים בגדה, מכוניות שמגיעות משני הכיוונים מחויבות להאט את קצב הנסיעה לפני המחסום. למשל, במחסומים מיתר והמנהרות. במחסום מכבים, לכלי רכב שנוסעים מזרחה בכביש 443 אין שלטי אזהרה לפני המחסום, אין רמזור מהבהב, אין פסי האטה, או כל אמצעי אחר שיבהיר לנהגים כי מדובר במקום מסוכן, בו חולפים אלפי פלסטינים ביום.

זה לא המצב בשאר חלקי הכביש. כך למשל, קילומטר וחצי מערבה, בסמוך למודיעין, מוצבים בשולי הדרך שלטים צהובים המזהירים נהגים כי במקום חולפים רוכבי אופניים – בילוי נפוץ של תושבי הסביבה בימי שבת. בצומת שילת ומכבים הנמצאות על כביש 443 קילומטרים ספורים ממעבר מכבים, להולכי רגל יש מעברי חצייה מרומזרים עם כפתור הפעלה – והתנועה בכביש נעצרת כדי לאפשר את חצייתם.

הכפרים הפלסטינים הסמוכים לכביש 443 כמעט ולא יכולים לגשת אליו. זאת אף שכדי לבנות אותו, הצבא הפקיע את אדמות תושבי הכפרים ספא, בית סירא, בית עור, וחרבת'א, בטענה כי הוא נסלל לצורכיהם. בפועל, כיום, נמנע כמעט לחלוטין מכלי רכב פלסטיניים לנסוע בו. לפי הצבא, כ-40 אלף כלי רכב ישראליים נוסעים בכביש 443 מדי יום, אבל לאחר שש שעות במצטבר שם, לא הבחנתי ולו במכונית פלסטינית אחת.

בדוברות משרד התחבורה אמרו ל"שיחה מקומית" כי הבעיות שעולות בתחקיר הן תחת אחריות משרד הביטחון. גורם במשרד התחבורה אמר: "אני מקווה שהמצב במחסום מכבים ישתנה, אבל הבעיה היא לא בכביש עצמו, אלא בדברים שמתחברים לכביש. לכן הרבה יותר קשה למשרד התחבורה להתערב. זה נוגע למשרד הביטחון, מחסומים זה התחום שלהם, זה תחת אחריותם".

על אף פניות חוזרות ונשנות למשרד הביטחון, טרם התקבלה תגובה.

ב-2020 נהרג רוכב אופנוע ישראלי, אברהם וינברג, כשהתנגש ברכב שעמד בסמוך למחסום מכבים. ב-2019 נהרג הפועל מוחמד אל-שאמי, כשניסה להוריד פועלים בסמוך למחסום, ורכב אחר התנגש בו. ב-2018, נדרס למוות איברהים אל-משני, כאשר חצה את הכביש בסמוך למחסום כשחזר מיום עבודה. ב-2017, נדרס למוות חסני ג'בר, אף הוא פועל שחצה את הכביש. ביום חמישי שעבר נדרס למוות מוסטפא פלנה.

יש לפעול בדחיפות כדי למנוע את התאונה הבאה. משרד הביטחון ומשרד התחבורה צריכים לאפשר לפועלים לחזור לגדה מחניון העפר מבלי שיצטרכו לחצות כביש סואן. בנוסף, יש לאפשר לנהגים המורידים אותם אחרי המחסום מפרץ בטוח לעמוד בו ונתיב או מחלף שממנו ניתן יהיה לבצע סיבוב פרסה חוקי. לבסוף, יש לדאוג כי הנוסעים בכביש 443 יאטו את קצב נסיעתם לפני המחסום או לכל הפחות יהיו מודעים לסכנות במקום.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf